שמורת מגדלי הבננות – הבלוג של הדס מטס סופרת, עורכת, אישה ואם. לא עושה כלים

סבא, לפני שהלך לאירוע היה אוכל ארוחת ערב. ליתר ביטחון. הוא גם הקפיד תמיד, ת-מיד, לישון במיטה שלו. טיול אצלו היה דבר חד-יומי. ספתה לא. היא אהבה לטייל, לנסוע רחוק. יצר הנדודים ביחד עם געגועים למי שהיא אוהבת הביא אותה מדי פעם לקום בבוקר ולהחליט שהיא נוסעת. לרחובות, לרמות, לקריית גת. בכל דרך, בכל רכב מזדמן. אנחנו מכירים רק מהסיפורים ...

בבוקר הראשון שלו שם, כשהתעורר במלון הפאר, במיטת הקינג סייז המהודרת, עוד לפני ארוחת הבוקר, האדמירל שלף באופן טבעי את בגד הים שלו מתיק המחשב, לבש אותו, ועליו את החלוק של המלון. הוא לא היה בטוח שזה הכי ספורטיבי בעולם, אבל בשעת בוקר כה מוקדמת הוא קיווה שלא יהיה איש בבריכה, וקצת היה לו קר. ברגע האחרון לפני שיצא הוא ...

כשהאדמירל של לינדה עזב את הצבא והפך לאיש שיווק של איזו חברת הייטק, זה הפך אותה באופן אוטומטי ללינדה בפוקוס, ואותו – לסוכן נוסע ומאושר בדרכי האוויר. טיסות לחו"ל תמיד קסמו לו, ובצבא היו לו רק הפלגות פה ושם, כשהפה הוא בערך חיפה והשם… נאמר… מילא, נוותר על סודות צבאיים. לנסיעה הראשונה שלו כהייטקיסט האדמירל התכונן בהתרגשות רבה. לינדה באה ...

לפני הרבה שנים והרבה פחות ילדים היה הדבר. הזדמנו כולנו לגור בירושלים בשל מוסדות הלימוד המצוינים והנדירים שבני הזוג שלנו למדו בהם. ש' ואני התגוררנו בשכונת נחלת אחים בדירת חדר וחצי משובצת רצפה וכתלים אצל איזה משגיח כשרות רודף בצע. דוקטור ניצני, שאז עדיין רק הייתה סטודנטית לרפואה בגבעת רם, ותמיר שלה, שלמד בכלל בראשון, גרו בדירונת בממדים דומים בקריית ...

כשירדו מהאנייה שאל אותם הפקיד לשמותיהם. את התשובות שלהם הוא לא הסכים לקבל. הם נראו לו (או לממסד שהוא ייצג) לא מספיק יהודיים, ולכן לא רשם את שמו של סבא, ארמין, אלא דרש ממנו לנבור בזיכרונו איך קראו לו בבית הכנסת. ברור שהוא זכר: אהרון-יצחק. יאללה, יצחק. הבא בתור. זו הייתה שנת ארבעים ושמונה, וכל מה שהתקשר עם ממסד יהודי ...

    בחופשת החנוכה ביקר שימלע בן השבע עם אמו אצל רופא עור. שימלע, הנושא בגאון שם חשמונאי תקני, נהנה מן הסמליות שבביקור אצל רופא אור דווקא בעיצומו של חג האורים. ועוד בקופת חולים מכבי. אימא שלו, לינדה, דווקא לא כל כך שמחה. אמנם בתור מורה היה לה נוח להיתזז עם הילד בחופשת בית הספר ולא ביום לימודים, אך הסיבה ...

  שוב העפלנו לעיר הקודש, לצורך טיפול שיניים רבתי. סטיב אוסטין וזקָנו העבות כבר חיכו לנו שם, עם השוליה יוכבד. שומעים אייל גולן במהלך הטיפול. זה הקטע שלהם עכשיו, של סטיב ושל יוכבד. אני – לא מפריע לי. ברחובות שלנו שומעים דברים כבדים מזה. הוא שואל אותי: "מה דעתך על הקבר החם?" (זה אחד השירים שם, הערת ב"ר לאשכנזים שלא מבינים מהחיים ...

      לפני כמה שנים חשתי בהולה, כדרכי בקודש, אל רופא השיניים שלנו סטיב, המכונה בביתנו כמתבקש "סטיב אוסטין". עוד לפני שפתחתי את הפה אמר לי הדוקטור בריש לשונית ובחיוך מסביר פנים שהגיע הזמן להכתיר אותי למלכה. או לפחות את השן שלי. אמרתי: "בסדר, העיקר שלא יכאב" (לא מבררים מחירים כשמגיעים בהולים לרופא השיניים והוא עושה טובה ומקבל אותך ...

    לא מפריע לה שמעירים אותה. לא ממש מעירים. היא שוכבת מול הטלוויזיה, רואה חדשות. נחמד. בין החדשות יש איך קוראים לו, אברי גלעד עם איזה אחת. ביום אחר יש מישהו אחר. תאמיני לי, יותר טוב מהחדשות של הערב. מאמינה. נו, תוציאי את המכנס. מזמן לא היית פה. ולא לזרוק אותו על הרצפה. יש כיסא מיוחד בשביל זה. לא, ...

  אין מנוס, כמעט שנה עברה, ועדיין לא סיפרתי לכם על הסדר שלנו. סיידר, זותומרת. להבדילו מהסדר של השנה שלפניו. סדר כמו שצריך, כלומר כמו שאנחנו רגילים, עם מתוק בדג ואפור בחרוסת. לפחות זה מה שהבטיחו לנו. אחרי שהתגברנו על הפקקים והגענו, השולחן כבר היה ערוך, הנשיקות מוכנות בפתח, וכל אחד צריך לעבור דרך סוללה של נשיקות וחיבוקים. ואדון האחוזה ...