AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים

בכל החדרים דולק אור. אני דוהרת בחרב שלופה אל מכונות כביסה מלאות עיניים כורתת ראשי זאנוסי בוערים ראו איך אני מנפצת את הכול! במסיבה שאחרי הדס יש טעמו של הדס. על כל הקירות מוטבע נשר זהב וכל החדרים קדושים!

  שׁוֹמֶרֶת עַל עַצְמִי מִפְּנֵי נַעַר דָּתִי בֵּן עֶשְׂרִים. הוּא חַג סְבִיבִי כְּמוֹ זְאֵב קְטִיפָה, מְפָאֵר וּמְהַלֵּל מְעַרְבֹּלֶת אוֹר, סֵפֶר תַּחַת יְרֵכוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרוֹא וּכְתֹב. אָבַדְתִּי בְּיַעַר אֱלִיהוּ, קְטִיפָה שְׁחוֹרָה עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה נְעָרוֹת מִילְף בְּשָׁרְשִׁי הֶעֱצִים, לְבַל אֶכְתֹּב בְּעֵינַי חַיֵּי שָׂרָה. אֱלִיהוּ נַפְשׁוֹ חוֹלָה, שִׁנָּיו חֲשׂוּפוֹת לְסַבְּרֶס הַפָּרָנוֹיָה, אַיִּל תַּחַת יָדוֹ וַאֲנִי אֶפֵר בְּסֵּפֶר שִׁיּרֵי המִילְף.

      http://www.youtube.com/watch?v=CsR0-WNfJIA ספרי לי על אוסטרליה אני נורא סקרנית אולי דווקא זה המקום בו אעז ואטיל עוגן ובשיחות עם האוקיאנוס כשיירד עליי גשם או כשיירד עליי גראס יתגלו לי הסודות. אבין ולא אהיה כבדה יותר. בידיים שקופות אתפוס בכתפי עצמי וארים את מי שאני.   בואי נקשקש על האירוניה אני נורא סקרנית. בטיפשות גמורה או ביושר נשגב אקח ...

  דקלה הייתה ילדה קטנה בגוף של אישה צעירה. פניה היו תמימות, תנועותיה נוגעות ללב, מילותיה משובשות כדרך ילדים. המחלקה הייתה שלה. כל החדרים, כל החלונות היו שייכים לה. בית הבובות של ילדה משוגעת. היא חיבקה את אחי המחמד שלה, משכה בשערותיהם, הפכה את כדור השלג וצפתה בחולי נפש עפים בזרועות פרושות ונופלים על תקרת המחלקה כמו ציפורים ירויות. היא ...

גבר ואישה פורחים ומלבלבים בחדר הביקורים. מולם יושבת גופה של חולת נפש. גבר משתעמם, אישה דואגת ומכניסה פלחי מלון ואבטיח לפיה של הגופה. הגופה אוכלת באדישות, ללא הכרת תודה, ללא הנאה. היא קיבלה ערכה להסרת השער בשעווה שביקשה. על סנטרה ומעל שפתה העליונה שער שחור, כמעט כמו שערו של שיווה עליו אלים גולשים מטה. שום אל לא גולש על שערה ...

גיליתי את העייפות. העולם נשאר אותו עולם, אבל אפשר להפסיק לדבר, להפסיק ללכת, להניח את החרב המגואלת בדם ולהושיט את היד אל העשב החיוור. כשהעייפות נפרשת מעליי כמו סוכת שלום, הטירוף נסוג כמו דוב שבע אל נבכי הנפש וצלילות לאה מכסה את עיניי. אומרים שמשוגעים אף פעם לא מתעייפים. אבל האחים הופכים לצללים לבנים שרוקדים על פני הזכוכית כמו על ...

    "הידוע בוודאות הוא מת" אמר פישמן "רק הלא ידוע, לא מוגדר, לא נתפס הוא חי באמת". "רק המשוגע חי?" שאלתי, "ולעולם לא אדע מה קרה לי כאן, במחלקה הזאת, איזה מין טירוף תקף אותי ומי אתה, מי כל החולים כאן, מי אחראי על כל זה?" פישמן שתק, אחר כך אמר:" פשוט לכי אחרי הלב" וסובב את הראש. הוא ...

התעוררי, התעוררי. ארבעים מיליגרם אטומין זה לא מנת מוות. אל תלחשי שמע ישראל, עוד לא הגיעה שעתך. האחות שנתנה לך כדור, הייתה גסת רוח לשווא, לשווא אמרה שלא תצאי מזה. את שוכבת על הרצפה כי אין בך כוח לעמוד. אין בך כוח לשבת, את נתונה בקורי שינה כבדים, היכלות לבנים עומדים על עפעפייך. את הלומת שינה, אבל לא נרדמת. עינייך ...

    לא נרדמתי כל הלילה. שוטטתי ברחבי המחלקה אפלה, דוממת. פתאום הופיע פישמן. במילים ישירות, ילדותיות הוא משך אותי ללכת לחדרו. חשבתי שאם אסכים, ייגמר המשחק המוזר שכל המחלקה משחקת איתי. יניחו לי, ישחררו אותי, ייתנו לי להיות אני, זהה לעצמי, בלי מצלמות, בלי מבחנים סמויים, בלי ארבעים מיליגרם אטומין פעמיים ביום. עמדנו ליד עמדת האחיות ושתקנו. היה לילה, ...

שכבתי במיטתי מכוסה בשמיכה וקראתי את מגילת רות. זה היה הספר היחיד שמצאתי בחדר ריפוי בעיסוק. קראתי בקול, גאליה חרקה בשיניה ופתאום אמרה: "את קוראת יפה. על מה זה?" עניתי: "על האש והפנינה". גאליה הפסיקה לחרוק: "חשבתי שזה תנ"ך". "זה תנ"ך" אמרתי "רות היא האש והפנינה". "תביא סיגריה" אמרה גאליה בתקווה שהלך רוח פיוטי ישרה עלי נדיבות. אמרתי שאין לי ...