בעקבות הכרך כותב ועורך

הכפכפים האלה כבר לא עולים עליה, אבל היא ממשיכה לנעול אותם. בכל קיץ, כשמודיעים בעיתון על פתיחת עונת הרחצה, היא מוציאה אותם מהמגירה התחתונה של ארון הבגדים, נושפת על האבק תוך כדי עצימת עיניים, ושוטפת בכיור ליתר ביטחון. זה עוזר. תמיד יש מישהו שאומר לה תתחדשי והיא, שכבר עומד לה על קצה הלשון להגיד "זה לא חדש", מהנהנת ואומרת תודה, ...

    חֲמִשָּׁה סְפָרִים מְחַכִּים לִי עַל הַמַּדָּף   בַּלָּשׁ מְתֻחְכָּם יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ נַעֲרָה מִסְתּוֹרִית אִשָּׁה בּוֹדְדָה חוֹלֶמֶת עַל גֶּבֶר זָר הַתַּקְצִירִים שֶׁמָּשְׁכוּ אוֹתִי בַּחֲנוּת נִדְחוּ לְמָחָר   שֶׁמֶשׁ שֶׁל חֹרֶף פּוֹתַחַת עוֹד דַּף חָדָשׁ רֵיחַ שֶׁל הִזְדַּמְּנוּת עוֹלֶה בְּאַפִּי רֵיחַ מְשֻׁמָּשׁ    

הַסֵּפֶר פָּתוּחַ אֲבָל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת לֹא נִסְגְּרוּ   מִסְפָּרִים שְׁלֵמִים שֶׁלֹּא נִתָּנִים לְפִצּוּחַ, פֵּרוּרִים אֲפֹרִים שֶׁל מַחַק, טְבִיעוֹת אֶצְבָּעוֹת שְׁחֹרוֹת, כֶּתֶם שֶׁל דְּיוֹ מֵהַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת.   מָה עוֹד מִסְתַּתֵּר בֵּין הַשּׁוּרוֹת? וּמִי יִתֵּן עַל זֶה אֶת הַדִּין?    

    צְרָחָה מְפַלַּחַת אֶת הָאֲוִיר דָּם מְטַפְטֵף עַל כִּיּוֹר   אִם לֹא תִּהְיֶה זָהִיר תִּהְיֶה עוֹד סַכִּין שֶׁאוֹתְךָ תִּדְקֹר   חֲתָכִים שֶׁל בֹּקֶר צֶמֶר גֶּפֶן לֹא מָתוֹק אַל תַּעֲמִיד פְּנֵי פּוֹקֶר כָּכָה לֹא תַּגִּיעַ רָחוֹק   מַיִם חַמִּים לְהוֹרִיד אֶת כָּל הַלִּכְלוּךְ גַּם הָעֶרֶב יַסְכִּים הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהוֹרִיד הִלּוּךְ   מְנוֹרַת הַלַּיְלָה מַשְׁקִיפָה עַל סֵפֶר נִסְגָּר מָה שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתָּ ...

  תֵּן לִי לְנַחֵשׁ בָּאתָ לְהַגִּיד שֶׁנִּגְמַר לְךָ הַכֹּחַ בִּשְׁבִילִי   תֵּן לִי לְהָבִין אַתָּה מַעֲדִיף לִשְׁמֹר אוֹתוֹ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר   כַּרְטִיס הָאַשְׁרַאי נִבְלַע בְּתוֹךְ בַּנְק הָאַשְׁלָיוֹת   קִבַּלְתִּי יוֹתֵר מִדַּי קְרֵדִיט וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי כָּזֶה בַּזְבְּזָן  

לְהָרִים יָדַיִם לְכִוּוּן הַתִּקְרָה לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶן בַּדֶּרֶךְ לָרֹאשׁ   עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת וְיֵשׁ מָקוֹם לְכֻלָּן בֵּין שְׂעָרוֹת שֶׁנּוֹדֵף מֵהֶן רֵיחַ נָדוֹשׁ   יְשִׁיבָה מזרחית עַל מִזְרָן קָשִׁיחַ מֵעֵבֶר לַמִּסְדְּרוֹן שֶׁל מַרְתֵּף חָסַר נְשִׁימָה   יוֹתֵר מִדַּי מְנוֹרוֹת לֹא רוֹצוֹת שֶׁנִּזְכֹּר שֶׁשּׁוּב שָׁכְחוּ אוֹתָנוּ מִתַּחַת לַאֲדָמָה  

מְכוֹנַת לְהִיטִים צִ'יפְּס מִשַּׂקִּית בִּירָה נִשְׁפֶּכֶת מֵהֶחָבִית יָד רוֹדֶפֶת יָד הַקֻּפָּה רוֹשֶׁמֶת טַבָּעוֹת בָּצָל וְעָשָׁן אֵיךְ הַמַּאֲפֵרָה מִתְמַלֵּאת בְּכָל הַחֶסְּכוֹנוֹת שֶׁשַּׂמְתָּ בַּצַּד   כֶּלֶב שׁוֹאֵג מֵאֲחוֹרֵי שֶׁלֶט אֵין כְּנִיסָה הַשַּׁעַר מִמֵּילָא נעול וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אַף אֶחָד   הָיִיתָ כָּאן פַּעַם שַׁיָּךְ רַק עַל פִּי שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה בָּרַחְתָּ רָחוֹק כְּכָל האפשר וּבְכָל זֹאת אַתָּה תָּמִיד חוֹזֵר מפוחד

  עֲדַיִן לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה כִּי אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ כִּי אֲנִי פּוֹחֵד לְבַזְבֵּז אוֹתָהּ כִּי הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי כְּבָר בְּיוֹתֵר מִדַּי מִלִּים מְיֻתָּרוֹת  

  כַּדּוּר כָּתֹם שׂוֹרֵף אֶת הַשָּׁמַיִם וְאַחַר כָּךְ שׁוֹקֵעַ בַּמְּצוּלוֹת   הַצִּפֳרִים שֶׁנָּדְדוּ חָצוּ אֶת קַו הַמַּיִם הַנַּרְקִיסִים זָקְפוּ רֹאשָׁם אַךְ לֹא יָצְאוּ אִתַּן בִּמְחוֹלוֹת   עָנָף בּוֹדֵד נִזְרָק אֶל צַד הַדֶּרֶךְ מוּלוֹ דּוֹהֵר קַטָּר שֶׁלֹּא יָרַד מֵהַפַּסִים   לֹא תִּשְׁבְּרוּ אוֹתִי צוֹעֵק הָאִישׁ עַל הַמְּסִלָּה אֲנִי אַמְשִׁיךְ לִצְעֹד עַד שֶׁאָסִיר אֶת הַקְּלָלָה   הָאֲבָנִים שֶׁמִּתְבַּצְרוֹת בְּתוֹךְ שְׁתִיקָה צוֹבְרוֹת עִם ...

הַמִּכְתָּב שֶׁבְּתוֹךְ הַתֵּבָה הַתּוֹר לָרוֹפֵא עַל הַמְּקָרֵר   עֲרֵמוֹת שֶׁל נְיָר עוֹטְפוֹת מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ לִמְדוּרַת הַשֵּׁבֶט אוֹ פַּח הַגְּרִיסָה   הֵן יְחַכּוּ לְךָ עַד שֶׁתָּבוֹא לֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּן   הֵן יִקְרְאוּ לְךָ עַד שֶׁתִּהְיֶה מוּכָן לְקַבֵּל אוֹתָן   עֲרֵמוֹת שֶׁל נְיָר כּוֹרְכוֹת מִשְׁפָּטִים וְשׁוּרוֹת בִּדְפוּס שֶׁחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ   הֵן מַצְהִיבוֹת, נִקְרָעוֹת, נִתְלָשׁוֹת מַבִּיטוֹת בְּךָ בְּעֵינַיִם ...