תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
כולנו עסוקים עתה בהדרת נשים, התקשורת נותנת לכך מקום של כבוד בראש מהדורות החדשות. כבוד הנשיא פרס אמר: אם האישה מפריעה לך, סור נא אתה למדרכה השנייה. כולנו נוהים עתה, חדורי צדק, אחר התקשורת בהירתמותה הצודקת למאבק בקיצונות הדתית, כפי שהתגייסנו, יחד עם התקשורת, למאבקה הצודק למהפכה החברתית.
מלחמה צודקת, אני אומרת, חשובה, נכונה. לא נסכים. לא נסבול. ובכל זאת אני רוצה להרים דגל אזהרה- שהמחאה נגד קיצוניים לא תהפוך לשנאה של ציבור שלם.
ישנם עוד מגזרים רבים שסובלים בארץ מאפליה קיצונית ומסוכנת אף יותר מהדרת נשים.
הנה סיפור שאותי זעזע: לפחות אחת לשבוע לוקח אישי היקר מונית אל או מתחנת הרכבת הסמוכה. בינו ובין נהג המונית הקבוע נרקמות שיחות לרוב.
"המצווה הכי חשובה," אמר לו הנהג השייך למגזר הערבי "זו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'." אישי הנהן בהסכמה ושביעות רצון.
"אבל אתה יודע," הוסיף הנהג ואמר בדרכו הצנועה והמתנצלת "לא תמיד כולם מקיימים את המצווה הזאת." וכך סיפר: אצלם בתחנת המוניות יש קוד – והיה ונוסע לא מעוניין במונית שנהגה ערבי שואל הסדרן בקשר "מי פנוי ברחוב (כך וכך) עם נהג מתאים?" שומע נהג המונית הערבי "נהג מתאים" יודע שהוא לא יכול להיענות לקריאה, היא לא מיועד לו, הנוסע לא מעוניין בנהג ערב!
כל מילה נוספת מיותרת. זה כמובן נוגד את החוק-למנוע פרנסה מאדם בגלל מגזר כזה או אחר אליו הוא שייך- וזו גזענות, מכוערת ומבישה.
"אני מתבייש לשמוע." אמר לו אישי.
גם אני מתביישת שזה קורה כאן והכי נורא שזאת הנורמה.
הלוואי תתגייס התקשורת למיגור הגזענות הפושעת בנו.
צודקת רקפת ,יפה כתבת, כל מילה בסלע!
ראשית- אסור להכליל ולהטיל רפש על ציבור שלם בגלל פלג קיצוני במיוחד
שנית- הבה נפקח עינינו להדרות נוספות
ונדיר אותן מקרבנו, כדי ש"ואהבת לרעך כמוך" לא יהיה בבחינת סיסמא ריקה ,אלא דרך חיים ממש.
תודה חנה יקרה על תגובתך. אכן התרחקנו מאד מ"ואהבת לרעך כמוך" הלואי ונמצא את הדרך חזרה.
שלום רקפת
טוב שאת מעלה את הסיפור העצוב הזה
והנה אנחנו העם שסבל מגזענות איומה במשך אלפיים שנה
מנסה להתחרות בעולם בענף הגזענות
אני לא מופתע
כל גזענות היא גזענות באשר היא
וככל שנרבה בשבטים גוברת בארצינו הגזענות
ומה זה אם לא חינוך ואכיפת חוקים
למה הנהג לא מתלונן
אולי כי מוסדות השלטון יאמרו אין עניין לציבור והאזרח הטוב יטורטר בחקירות ויאבד את עבודתו
אז שלא יספרו לי שאנחנו עם נבחר
אנחנו ככל העמים
גזענים
אולי ללא תקנה
כי נראה שהרוח הנושבת לא מביאה עמה תקווה
תודה דוד על תגובתך.
אני מניחה שבצדק חושש הנהג לפרנסתו והוא סופג יום יום הערות גזעניות, כפי שסיפר לאישי. ואני בספק אם משטרת ישראל היתה עושה משהו בנידון.
אנחנו רחוקים מלהיות אור לגויים. הכעס שלי גדול מאד על גלויי הגזענות האלה ואני כל כך מקווה שנתפוס את עצמנו בזמן
אכן רקפת צדקת, גזענות ובורות מלווים אותנו בכל דרכי החיים, ותמיד כלפי מישהו שנראה חלש יותר, הרי לא נכריז הכניסה לא לעשירים וחשובים… וחבל אני כואבת את זה יום יום, כשאני רואה זקנים, נכים, עובדים זרים , ערבים ואחרים.
אכן חנה-גזענות ובורות. כואב, עצוב ומפחיד.
ההיי רקפת,
תשימי את הסיפור הזה .
כן, הגיע הזמן, לזוז, להתקדם
להתראות טובה
כדור שני לניצול שואה אני נחרדת ומסרבת להבין איך הפכנו לחברה גזענית כל כך.
תודה טובה ולהתראות.
היי רקפת, סיפור מקומם ביותר. ולדעתי, התקשורת הייתה עושה מזה 'אייטם', אילו היה מובא לידיעתה מכלי ראשון. למשל, שהנהג היה פונה ומספר – ולוּ בעילום שם. אבל אני מבינה את חששו לפרנסתו, וספק אם יעשה זאת וכשאין פרטים מדויקים – איזו תחנה וכו', לפעמים אי אפשר לעשות הרבה, וחבל. התופעה של קורבנות ששותקים מפחד, היא תופעה ידועה – בכל המגזרים. וחבל. כי כשלא שותקים, הדברים מתפרסמים ולפחות תורמים למיגור התופעה, מקבלים אהדה, תמיכה וכו'. ראי מקרה נעמה, הילדה מבית שמש. מי שעד לעוולה, צריך לדעתי לתמוך בקורבן ולעזור לו לספר עליה – בתקשורת או בכל מקום שיכול לסייע. אני לא סנגורית של התקשורת, אבל בהרבה מקרים היא עוזרת. אסור לשתוק. שתיקת הכבשים רק מחפה ומעודדת עוולות כגון זו שתיארת. אם הסיפור נכון, צריך לדעתי להחרים את התחנה, עד שתתנצל ותחזור בה מן השערורייה.
צודקת!
תודה
הי רקפת, טוב שהעלת את הפוסט הזה, ואני לא תמימה , אני יודעת שהתקשורת יודעת. והנה עוד סיפור. לפני כשבועיים לנסענו עם נהג מונית ערבי בירושלים, והוא סיפר שהפרנסה קשה לנהגים ערבים בירושלים, למה? ראשית הם מודרים ע"י חלק מהאוכלוסיה היהודית, שנית הג'ונגל שם חוגג, כי נהגי טרנזיטים שאין להם רישיון לעבוד כנהגי מונית ממלאים נוסעים, והעיריה יודעת ומעלימה עין, מה שלא יקרה בתל אביב, כי הרי כל נהג חייב להיות רשום בתחנת מוניות, אך הם לא רשומים ואף אחד מהם אינו מקבל קנס, כי הם יקירי המימסד הזקוק להם כמלשינונים.
ברור לי, אורה יקרה, שזה סיפור אחד מיני רבים. אותי זה כל כך מעציב.
בעניין אחר, ספר שירייך נהדר, כתבתי לך גם במייל אישי.
להתראות