אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
רציף 17, גרונוולנד, ברלין. התחנה האחרונה החוצה בלי לחזור.
אמהות, ילדים, גברים, נשים, זקנים
ספורים בדייקנות הידועה במשלוחים.
ברלין
יוני 2008
זו היתה תחנתם האחרונה של רוב יהודי ברלין. מתחנת הרכבת של גרונוולד הובלו חמישים וחמישה אלף
מיהודי ברלין (מתוך 75 אלף יהודי ברלין) אל מותם בזמן מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1941 נמסר ליהודי ברלין כי במסגרת מדיניות הממשלה, על פי חוק, הם מועברים למחנות עבודה במזרח. הם קיבלו כרטיס נסיעה ברכבת לכיוון אחד, ונצטוו להתייצב בתחנת הרכבת גרונוולד, ברלין, במועד שנקבע עבורם, מצוידים במזוודה אחת. הובהר כי מי שלא יציית להוראות העזיבה צפוי לעונש מוות. כאזרחים שומרי חוק צייתו רובם ככולם להוראות אלה, מבלי שיכלו לדעת כי רובם לא ישובו עוד.
מאוקטובר 1941 הועברו יהודי העיר בטרנספורטים מברלין לגטאות בלודז', ורשה וריגה. מאוגוסט 1942 נשלחו ישירות למחנה ההשמדה אושוויץ.
בשנת 1998 הוקמה כאן אנדרטה לזכרם, האנדרטה של רציף 17. האנדרטה מורכבת מלוחות פלדה המונחים על הרציף. על כל לוח חקוק תאריך, כמות היהודים שנשלחו מגרונוולד באותו משלוח והיעד.
מה, חזרת משם עכשיו, אילנה?
תמונות חזקות. ושקטות.
כן, הייתי כמה ימים. (פעם שנייה אחרי 7 שנים)
אילנה, כמה נקי מדויק ושקט. מעדיף כבר את הצעקה…
זהו, בדיוק, שהדממה זועקת שם.
תמונות שמדברות למרות שאין בהם אנשים.
אוי ואבוי. פתאום זה מקבל מימד אחר – גם בימים של שמש, גם בצבעוני, בחיים. בא לברוח.
כן מיכל, זה די מוחשי כשזה לא רק בתמונות. להיות במקום …
מצמרר .
התמונות מדברות בעד עצמן. חזק ומצמרר, אילנה.
עודד