לידיה גורדון כותבת פרוזה

כחול היה לנו קיר כחול. נועה, עיניים כחולות, עור שחום וחירשת, אמרה: "אני קוראת לבית הזה הבית הכחול".  היה לה חיישן בתוך הראש, וכך היא שמעה. יופייה ניתן לה יחד עם חירשותה כשהיא נולדה. עכשיו היא הייתה בת שמונה והיא ישנה אצלנו בסוף השבוע. לא ידעתי עד כמה היא מבחינה בדקויות הקולות שמסביב, למרות שעם השנים גם אני נעשיתי כבדת ...

מחפשת את גלית   אתמול הייתי בהפגנה. נסענו מהגליל המערבי, אזור מגוריי, לבית חנינא רצינו לצעוד ממחסום א-ראם למחסום קאלנדיה, ללוות משאיות שהובילו תרופות ומזון לרמאללה, סיוע לפלסטינים הנצורים. הגענו והתחלנו לצעוד לכיוון המחסום. רציתי לפגוש את גלית, הבת שלי, שהגיעה מתל-אביב. הרגשתי כמו ברוב ההפגנות: בטוחה בתוך קהל של אנשים שחושבים כמוני. אבל זה לא לגמרי נכון – הפעם ...

 זה שמאחורי וזה שמצדדי-                                לידיה גורדון קנכט   מין הארכיון של "בצלם": אנאא אחמד  אבו מעתק בת שנתיים. תושבת בית חאנון, מחוז צפון עזה, נהרגה ב- -2008-28-04 בבית חאנון מירי טיל ממסוק. לא השתתפה בלחימה בעת שנהרגה. דיווח "בצלם"   בוקר של שמש ואבק. חליל התעורר מקרן השמש המכה בעיניו. המיטה רטובה. מוניר שוב הרטיב הלילה. חליל קם, הולך החוצה ...

 כמה מחשבות על "דון קיחוטה" אני אתייחס בעיקר לשני פרקים: 1-8 מתוך  אותו הספר שמתחיל במשפט שכמעט כל נער מ-300 מיליון דוברי הספרדית יודע לחזור עליו:En un lugar de la Mancha de cuyo nombre no me quiero acordar  חי לפני זמן לא רב הידאלגו מהללו המחזיקים חנית בנדנה, מגן עתיק יומין, סוס כחוש וכלב קל רגליים." אמר חוקר ספרדי שסרוונטס ...

אז אמרתי משהו כמו "בשביל מה לכתוב? אולי עשיתי את שלי" כביכול לא אכתוב יותר? ובאותו שבוע חזרתי וכתבתי. כנראה סוג של גרפומניה. כנראה זה מה שאני יודעת(?) לעשות. כמובן שיש לי חיים, חיים אפרוריים, שיש בהם כל מה שיש אצל חיים של אחרים. או חלק מזה. הכל כלכך נדוש, והכתיבה שלי חלק מהבנאליות הזאת. ואין אומץ לשיפ נקודה ו-THE ...

אחרי המון זמן (כמעט שנתיים) פתאום הרצןן הזה לכתוב כמה מילים בבלוג, אולי להגיע למישהו, אולי הרצון לשתף, אני כותבת סיפור חדש שעוד לא החליט מה הוא בדיוק. אולי ספור תעלומה, אולי "סיפור מתח" כבר כמה זמן אני לא באמת כותבת. יותר חושבת מה איך להמשיך, או אולי לעזוב בכלל. לעזוב את הכתיבה. כביכול "עשיתי מה שיכולתי, אולי זה מספיק". ...

סבתא שלי הייתה עיוורת. כשאימא שלי הייתה בת תשע היא לקחה את סבתא לרופא עיניים מפורסם בווינה. הן נסעו ברכבת מווארשה לווינה ולאחר שהוא בדק את סבתא, אמר הרופא לאמי: את היית ילדה אמיצה שהבאת את אימא עד אלי, אבל את העיניים אי אפשר לרפא. בבית שלי לא הייתה סבתא. הרבה שנים אחרי, שכבר לא הייתי ילדה, שאלתי, ואימא סיפרה ...

אחרי המון המון זמן אני שוב כאן. בתקווה לכתוב לעיתים יותר(!) קרובות. הקטע הבא נכתב מתישהו, מצפה להתיחסות                                                                                                                                אורפאוס במחסום הסבתי את מבטי מהאיש הצעיר שעמד מול החיילים ותיק הכינור בידו. רק כאשר שמעתי את צלילי המנגינה חזרתי והסתכלתי לשם. החיילים עמדו רוביהם מופנים אל האיש ודיברו אליו בקולות רמים וגסים. "נגן!", נבחו וצחקו צחוקים רעים. הוא ניגן בעיניים ...

          מזמן לא הייתי כאן. אני חוזרת עם עוד סיפור קטן, סיפור על החיים בורוד של ילדותנו הרחוקה. ורוד?? אתם תשפטו. ביעותים   המיטה בסגנון לוּאּיִ ה- XV, שהיא קיבלה במתנה כשחזרה הביתה, עמדה בין הארון לארונית הלילה. כל חדר השינה היה באותו סגנון: עץ כהה משובץ בעץ בהיר, וקישוטים מסולסלים, מגולפים בעץ. היא שנאה את ...

תחזוקת החיים לשטוף כלים. לסדר את העתונים. לטאטא את הרצפה. לסדר את הבגדים. לסדר את הנעליים. לסדר את הכלים במקומם. לנקות את המקרר. לערוך את השולחן. לסדר את המיטה. ליישר את הסדינים. להזיז את הכריות. ליישר את השמיכה בתוך הציפה. לכפתר את הכפתורים. לשפשף את האמבטיה. לשפוך נוזל אסלה בתוך האסלה. לקרצף את האסלה. לנקות את הכיור. להתיז נוזל על ...