לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
.jpg)
הַמַקָּק טָעָה
מְחוֹשָׁיו תּוֹהִים – בּוֹהִים
בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ
הַמַקָּק טָעָה
מְחוֹשָׁיו תּוֹהִים – בּוֹהִים
בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ
מתאים לו לצאת בלילה… המקק היפה!
המקק היפה והחתיך ! עף לו בלילה , נוחת ולא יודע אפה הוא בכלל.
רק עכשו אני רואה את יתר ההייקו שלך, יפים מאד.
סבינה, תודה רבה.
צריך להיות אמן מצוין כדי לגרום לי להזדהות עם ג"וק ועוד בהייקו
גיורא, תודה.שמחה שגרמתי לתזוזה בתבנית.גם אני לא מתה עליהם, בעיקר נגעלת כשמועכים אותם.
אבל צורנית, הם יפהפיים.
לוסי, נהניתי מהמקקייקו הזה. חייכתי לציור ולשיר ואני אוהבת איך שאת משלבת ביניהם. פשוט כייף. נחמד מאוד שאפשר שהמחושים הם שתוהים באיזו דרך (כלומר המחושים אבדו) או שהמקק עצמו, בעזרת מחושיו וגו…
כדי לשמור על התבנית 5-7-5 מה דעתך בשורה השניה להוריד את ה-ו"? כך:
מחושיו תוהים-בוהים.
כמובן לשיקולך.
מירה, תודה רבה על הקריאה הדקדקנית. מרוב טיוטות , כבר לא זכרתי מי ומה והאשמתי את זו שעזרה לי בניקוד (שאני מאוד מאוד מודה לה) שהיא הוסיפה לי את הו". זו אני שפעם שמתי ופעם הורדתי, שמתי והורדתי, וכו". אז הנה הודות לך, אני קובעת סופית: ללא ו" !
:)) ומה את אומרת על המקייקו?:)
מירה , גאוני, מקייקו !!!! גדול, גדול ! ((:
נפלא.
דוד, תודה רבה. שמחה שאתה קורא.
לוסי מאוד מאוחד האיור והטכסט . לזה בערך התכוונתי כשכתבתי לך פעם שהטכסט הוא כבר ציור ואפשר לשים עליו את הפוקוס. מה שאת במילא עושה , ארשה לעצמי להציע שהטכסט יתפוס עוד מעט כוח-קריאה כדי שאפשר יהיה לקרוא אותו ללא עזרת המילים המודפסות שלמטה. אני יודעת שבקליגרפיה מופלאה כמו שלך זה לנסות בערך אלף פעם יותר . אבל הדרך שלך כל כך ייחודית ששוה להילחם. כמובן בלי להוריד את האבסטרקט הג"וקי שמחושיו על פני הכל. מקווה שזה בסדר 🙂
מירי, תודה על ההתבוננות וההערות. אני באמת מתלבטת כל הזמן ומחפשת את האיזון העדין בין קריא ללא קריא. יש רגעים שאני אומרת : לא איכפת לי שזה לא קריא אם זה משרת יותר טוב את המטרה של הביטוי האמנותי. לכן אני שמה את הכתוב.
אבל עלית על נקודה שאני עובדת עליה, באמת באין סוף סקיצות.
בעיקרון חשוב לי יותר האסטתיקה הכללית ופחות שיהיה קריא.
יפה ,למרות הרתיעה והדחיה שמקקים מעוררים בי, הצלחת לצייר את היופי שבמכוער ובדוחה ,וזה כוחה של האמנות לא?
חנה, תודה רבה. אולי אעשה פוסט כולו על ג"וקים ?
לוסי, גם לי זה מצלצל טוב יותר. ולהדביק את המלים. זה הרי צמד נהדר.
תּוֹהִים-בּוֹהִים.
לוסי, גם אני מתלבטת בכנות, אם המילים צריכות להיות כפולות – גם בטקסט וגם בציור. הציורים שלך חזקים בפני עצמם. מינמליסטים וחזקים. ואז יש אז הפידבק של ההייקו המודפס . למה האותיות צריכות להיות גם בפנים (למרות שאני אישית אוהבת שילוב אותיות בציור) . במקרה הזה לי אישית נראה שהציור מספיק מול השיר המודפס. זו דעתי האישית כמובן.
אילנה, תודה רבה. אני שמחה שע"פ ההתבוננות שלך הציור טוב גם ללא הכתב. אבל ללא הכתב יהיה זה איור ואני מחפשת את החיבור, ההלחמה עם הטקסט.אז אני מחפשת את הביטוי המופשט יותר של החוויה.לא רע איור נקי, הרי את יודעת שאני גם מאיירת. אבל פה אני מחפשת משהו אחר.תודה אילנה, הערות גורמות לחשוב, להשיב,לבחון שוב ושוב את המעשה האמנותי.
בעיני זה לא איור זה ציור. אפילו שזה מחובר לטקסט… הם משלימים אחד את השני , לזה כוונתי. אבל כמובן שהדרך הפנימית שלך היא שתגיד לך מה לעשות…
רגע סדר בבלגן: אם זה ציור אז לא צריך את הטקס המודפס. ואז האותיות בפנים…
אם זה איור – אז הציור והטקס משלימים זה את זה. ואז האותיות "מיותרות" בפנים, או אולי רק מרומזות כהד…. לא קריאות.
כי אחרת זה יוצר כפילות בקריאה.
אבל מצד שני, למה לא לחצות גבולות ומה זה חשוב מה זה מה… איור, ציור… 🙂
אילנה, הולך ! כרגע נראה לי להשאיר ככה. אבל את יודעת, אנחנו בודקות כל הזמן את עצמינו מחדש.
לדעתי החיבור בין אותיות וציור הוא נהדר. זה מזכיר לי את הביטוי "תמונת אות" שמצאתי בתמול-שלשום של עגנון. ובזמן שחיפשתי בספר כדי לצטט, מצאתי את המשפט הבא:
"… סוניה, שבקיאה בבני אדם ואוהבת לצייר אנשים בפיה… יש דברים שיצחק מרגיש בהם ואינו יכול להסבירם ובאה סוניה ונותנת להם מילה עברית…"
מירה, תודה ! איזה יופי! כן, לצייר במילים…"לצייר אנשים בפיה", מקסים.
התודות לעגנון:)) שמחה שאהבת. גם אני התמוגגגגגגתי.
לוסי תהיתי, בהיתי והמחוש שלח בטעות הייקו אילם.
נפלא המקק המאבד דרכו בסבך המילים.
אולי כדאי להביא את הכל לשפת הווה: טועה במקום טעה ואז כל התמונה היא של הקפאת ההתבוננות על רגע אחד, וגם אם אני טועה אמשיך לבהות:)
משה, תודה. ותודה על המחשב לגבי הזמנים. גלגלתי אותה לכאן ולכאן בראש. ונראה לי שבהווה – טועה – יש הרגשה של כלליות. הוא טועה בדרך כלל? לא, הפעם הוא טעה…
מה אתה אומר?
לוסי, בדרך כלל בהייקו ההתבוננות על ההווה והקפאתו, הרף העין של החולף. את מתבוננת על מקק אחד שכרגע טועה ותוהה ובוהה, בעיני יש בזה יופי. אבל גם טעה – אפשרי ויפה, הכי חשוב התחושה האותנטית שלך.
מהנה המקק ברשת ומתאים לו שחור לבן.
איציק, תודה ושמחה שנהנית.
לוסי, מקקך מחזיר אותי לג"וק בקפה של השיר הרומני עם הטורקי… יפה הרישום. ג"וק…
יופי של הייגות יוצאים לך
איריס, תודה. חזרתי לטורקי וצחקתי, כן אולי זה ה"וק ההמום משם. קצת טמבל, לא? כל הזמן טועה.
המקק המצויר והכתוב, משלימים אחד את השני באופן מושלם בהחלט!
חני, תודה. מה את יודעת, עם איזה דברים אנחנו משלימים…
היית אומרת על מקק שהוא משלים משהו בכלל? אז הנה זה נותן לו ערך מוסף, מלבד הזואולוגי/אקולוגי.
לוסי אני בכלל חושבת שעושים עוול למקקים, הם הרבה יותר סמפטים וגבריים מתולעים, לא?
בהחלט, חני. רק שילכו עם מחושיהם למקום אחר.
הי לוסי
אוהבת מאד את חתימת היד שלך המיוחדת המשלבת אות וציור, אני לפחות לא מכירה דבר דומה. כשאני רואה את זה אני אומרת "לוסי" , איזה יופי לוסי.
אוהבת גם את הכבוד שאת נותנת לשרדן מספר אחד – הג"וק !
מירה הציעה מקייקו , מעולה לגמרי.
אנא בדקי אפשרות נוספת :
מה-קה-קי-קו ובמילה אחת מקקיקו.
מה שלא יהיה שניהם נשמעים כמו שם של מסעדה יפנית
ריקי, באפשרות הראשונה הצעתי מקקיקו, אבך כיוון שזה לא הזכיר לי מסעדה יפנית אלא משהו שנאר אחריה, עברתי באפשרות שנייה למקייקו:) אבל אני גם קונה את המסעדה היפנית.
מירה, עכשיו תגובותי תוהות ובוהות, לאן הגענו…
אני אוהבת ב"מקייקו" את הצליל hai שנשמע, דומה להייקו.
אז אפשר לעשות מ- מקייקו ומקקיקו =
מקקייקו. (: וכולנו נהייה מרוצים.
לוסי יקירה, מבחינת הצליל נשמע לי מקייקו. יאללה תעשי תערוכה. שם כבר יש:)
ריקי, תודה. כל אחד ותפקידו בעולם הזה. ואין תפקיד המבייש את נושאיו (?)…
מסעדה מקקיקו זה נפלא ! הבעיה היא אסוציאטיבית.לכי תדעי ממה יעשו את הסושי…
לוסי מצטרפת לגמרי לדרישתה בקשתה של מירה :יאללללה תעעערוכה
אכין פוסט מקקים.
ענקקקקקקיקו!
מתוק אבוד שכמותו, איזו עוצמה קיומית הענקת למקק. הייקו והייגה נפלאים, לוסי.
סמדר, תודה. האמת שיש משהו נוגע במחושים, כשרואים אותם תרים אחרי כיוון.לפעמים אני מנסה לחשוב מה עובר להם בראש.
אני רואה בציור שלך את הריצה הזו
של המקק לכיוונים שונים, עם פניות חדות, אבוד, נרדף. כיצור הוא נוגע לליבי בשל היותו דחוי כל כך.
סמדר יקרה, אני שמחה שראית כי לזה כיוונתי.
עוד אחד נפלא לוסי.
ומותר האדם מן הדְזְשוּק – איִן.
אמיר, תודה.אבל תודה שיש בהם משהו, לא?
התשובה בתהייה:
"תודֶה.אבל תודָה שיש בהם משהו, לא?"
מודה, אבל מאז שנולד הפליט מתה אמנות הכפכף.