לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
שלום, אני נפרדת
מהתלתלים
ליווי אותי כל חיי. בעצם לא כל חיי. אבל מערכת יחסים מורכבת, תמיד הייתה.
בילדותי זכיתי לצחוקים על חשבון שיער הכבשה שלי. שיער שלא היה בר שליטה.
.jpg)
.jpg)
אז אימא שמה קשת שזה הפך את זה לגרוע ביותר, כי כל מה שמעבר לקשת, קפץ כמו השמש העולה.
מרד נעוריי התחיל כשהצלחתי לאסוף את השער ולעשות קוקו. כזה קטן, פצפון. ואח"כ גיליתי את האבועגילה! זוכרות? זה עשה לי שיער חלק חלק. וכך העברתי את שנות ביה"ס התיכון.
וכך הכיר אותי ש. בעלי. בלי תלתלים.
הם התפרצו שוב אחרי שני ילדים, בים המלח. נסענו עם שני הילדים, וגילי כבר חולה. רציתי חופש אז אמרתי לעצמי, משאירה את השיער כמות שהוא. בלי פן או רולים. והם התפרצו לדלת פתוחה. מאז רומן בהמשכים.
אבל ש. היקר, לא אוהב. זה לא מה שהתאהבתי…הוא אומר. ואני רואה את תלתליי הנוצתיים מלבינים ואני אומרת גם, אולי די.
קבעתי כבר תור.
מה זה חשוב, בעצם? למה אנחנו כל כך קשורים לשיער, לרעמה? זה לא עושה את האדם. שום סממן חיצוני לא עושה את האדם, רק הפנימיות שלו.
.jpg)
לגילי הקטן היה תלתל אהוב שהיה מגלגל ומגלגל, תוך כדי מציצה נמרצת במוצץ. כשנתחו אותו, בראש ואי אפשר היה לגלגל, כמעט השתגע. הוצאנו כמה חוטים מהתחבושת, נתנו לו מהשערות שלנו, קנינו לו בובה שעירה. אבל זה לא היה זה…
ומעניין שלביתי, כשהייתה קטנה היה גם כזה תלתל, והיא קראה לו "הגולגולת". שמרנו אותו, לבטח נמצא אי שם באיזו מגרה.
לחלק גדול מהדמויות המצוירות שלי תלתלים.
.jpg)
.jpg)
מערכת יחסים מורכבת. היו והלכו ושבו. סוררים לרוב. התגובה שלהם למסרק היא עלבון צורב. אז הם נהיים מין נחשים חסרי אופי, או מטאטא מכשפות. גם את ציירתי…
אז לא מסתרקים.
.jpg)
לא יפה!
בזמן האחרון יוצא שאני מקצצת במה שמתפרע…לא רק בתלתלים. בצמחים האהובים, באדניות קיצצתי גם, בגלל שכן טרדן. לא רוצה נשירת עלים במרפסת שלו, אפילו לא אחד. איים שיתחיל לשים לי את העלים שייאספו במפתן דלתי.
(איזו זכות גוברת: זכותו למרפסת נקייה או זכותי לפרחים וירוק מלבלב?)
אני מכירה אותם, בעוד כמה חודשים יצוצו שוב. מעניין כמה לבנים יהיו…אוהבת את הלבנים האלה, כאילו חזרתי לילדות. אז גם היו לבנים, התמונה לא משקרת.
.jpg)
אל תיפרדי "פליז" 🙂
יש לך עיניים מדהימות בכל מצב. כבר אמרתי לך.
אילנה ואביטל, תודה ושמחה לליווי !
למה? למה? מה אני קשורה? בעוד כמה דקות אמחק, ברשותך.
תודה.
לוסי למה נימת האפולוגטיקה בדברייך כנגד עזיז המשוגע שמעלה את יעל חברתנו על מוקד מילותיו המטונפות?
עזיז זה מטומטם עם קבלות. אין לו רבע מהכישרון של יעל ישראל. בכל משפט מקופל שלה שמיכל רק נושא ונשוא יש יותר מאשר בעמוד מהפרוזה שלו. אסור לנו להיות נחמדים עם עזיז כי הוא רוצה מאוד-מאוד שנרביץ לו עם השוט. נכון עזוזה? שיחק אותה בכתבות בי סקסואל, אבל האמת שעם הריר שנוזל מהכדורים הכימיים, אפילו זונה שמנה וזקנה בחניון בנתניה הייתה מקיאה. עזוזה – איזה חיים פרועים יש לך, אנחנו כבר רואים. תגובות ב"בננות" ממסטלות, אתה מה זה בוהמיין. פתח פיך ונקיא לתוכו.
מכיוון שדמרקר קפה לא מחקו ונתנו עוד יום חסד לרכילות השערורייתית, המדור הנודע לשמצה בעל החיים הקצרים מספק לכם את הרכילות המרושעת הבאה. הנאה וגועל מובטחים..
בני מר, הוא סגן עורך ספרים ותרבות בהארץ. שמו האמיתי מאירוביץ, אך הוא העדיף ניחוח צרפתי "מר" וגם זה עוזר לו לחמוק ממשפחתו הדתית חרדית שנצאת בבני ברק ולא יודעים כי בנם התפקר לשירה ובעיקר למין עם זכרים ממוצא מזרחי.
בני מר כבר שנים נודע ברייסים שלו על אופניו בגן העצמאות, כאשר הוא נבלע בין השיחים ונותן לפשוטי העם ולא חובבי השירה האיכותית לטעום מאיברו המשובח. כן, כן איברו של בני מר הוא אגדה אורבנית. הבחור חונן ב24 סמ עבה מצליף קשה וטעים לליקוק….בני מר גם שותף בכיר במגזין השירה הנהדרת "הו!" הוא נקרא הו-כי כל החברים בו הומוסקסואלים. ו=הו זו המילה שהם אומרים כשהן חוטפים זיין פואטי מאחור. דורי מנור עוד הומו מצרפתי וסקאל בן זוגו המפוחד חוברים לבני מר פעם בחצי שנה למקבצי שירה ארוטית צרפתית משובחת בעידוד שגרירות צרפת. אך האמת בני מאירוביץ עובד קשה. בני ציפר עורך ראשי בתרבות וספרות הארץ כבר לא עושה כלום, חוץ מלגרוף משכורת שמנה ולבלות כל חודש איזה וויקנד בלונדון, שם הוא מבקר בסאונות ההומסקסואליות החביבות עליו. ציפר נתן לבני מר לעשות במדור ככל העולה על רוחו, הואמת ציפר סוגד לאיברו של בני מר לא פחות מאשר הוא סוגד לפעילי שמאל על משט שלום לעזה…
אז זהו, מחר הבלוג עף מפה לעולם טוב יותר וזכרו תמיד. אצבע בתחת עדיפה על סיפור טוב…ביי ביי
לא. אמא שלך ואחותך הזונות עדיפות על סיפור טוב.
לוסי
את מדהימה!!!
וכל מילה שלך תלתל
וכל ציור שלך תלתל של זהב
ואפילו כשעשית פן היית יפה ומתולתלת (כל הכרתי אותך)
אז מה, עשית עכשיו קרחת? אלוהים… בטח זה נורא יפה לך
🙂
איריס יקרה, נכון ככה הכרת אותי. יום אחד תפסתי את רותי שישבה מאחוריי, רוכנת קדימה ובוחנת את השמש על שערות שלי. זאת הייתה אחת המחמאות היפות.
לא קרחת…לא. למרות שיש סקרנות לבחון קרחת.
אומרים אל תסתכל בקנקן ובכל זאת הקנקן קרי אביזרי גופנו הוא חלק מאיתנו. השאלה עם מי או מה את מזוהה/מזדהה יותר בינך לבינך. עם האבועגילה שיפה בעיני בעלך עם טבע התלתלים או עם לוסי חדשה ובלתי נודעת
לה עצמה, אפילו
ענת,לא יודעת עם מה אני מזדהה…בחיי…אבל בכנות אומרת שראיתי כל כך הרבה קנקנים מקולקלים ופגומים עם אוצרות בתוכם שהקנקן…באמת…נו שויין
חמוד ובמיוחד אהבתי את הציור על הספה
תודה אבנר. הילדה המשועממת על הספה, זה מהספר "הפנקת" שכתבתי ב97 ויצא בהוצאת כנרת
פוסט מקסים לוסי, מצחיק ונוגע הציורים משובבים נפש והתלתלים לאן ילכו???
חני, תודה. התלתלים, מה יהיה אתם ?! אסתכל עליהם פעם אחרונה כשהמטאטא של הספר יאסוף אותם (((:
לוסי
מקסים, מקסים…..
תמי, תודה!
בהתחלה חשבתי שגם את נפרדת מאיתנו…
בגלל התגובות האלה, כמו התגובה הראשונה, שלא הבנתי למה לא מחקת מיד…אבל הפוסט שמח ומבדח. נהדר. יחסי נשים עם שערן הוא עניין למחקר של ממש.
איריס אליה, שמחה על ביקורך. לא מחכתי כי אני תמיד מזהירה מראש.
אני בטוחה שיש מחקרים בנושא לרוב.
פוסט מקסים ביותר!!
תודה אומי! אוהבת גם את כתיבתך, הזויות המיוחדות
התיאור שלך מלא צבעים, גם הטוש האחרון של הפרפרתלתל
נעם תודה! הפרפרתלתל נשמע כמו נוסחה אלגברית בה אפשר לצמצם, ואז נשאר פרתל…(: שמחה שאהבת
את יפה בכל מצב עם תלתלים ובלי תלתלים
והציורים מקסימים
ואיזה טוהר יש בתמונות כמו פיה בחיי
התגובה למעלה שלי
חנה תודה. זה לא חשוב בכלל, האמיני לי. "כמו פייה" הרבה יותר חשוב!
צודקת לוסי שום סממן חיצוני לא עושה את האדם ,רק הפנימיות שלו
הלוואי וכולנו נפנים את זה
נעדרתי מהמטע למשך כמה ימים ולקח זמן עד שהפוסט שלך עלה, לוסי, ודאגתי שאת נפרדת מהמטע והצטערתי.
והתחלתי לקרוא ושמחתי שאינך עוזבת שכן אני אוהב את יצירותייך והתבוננתי בתמונות ובאיורים שאוששו את שמחתי ואז קראתי את סיפור התלתל של גילי ילדך החולה והתבוננתי באיורי התלתלים הגזוזים ונעצבתי
אהוד שמחה שחזרת!לוקח זמן לעלות בגלל ריבוי התמונות.
אז הצטערת,ושמחת, ונעצבת…המאזן לא טוב…אחשוב על דרך לתקן.
ספרי לי שהילד הבריא ואשמח בחלקו ובחלקך
אהוד היקר, צר לי אבל החמרת את המצב… ((:
לא אוהבת להשאיר שאלות ללא מענה, ולא אוהבת לשקר.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=233&itemID=11033#post11033
לוסי היקרה, רק היום קראתי את תשובתך
שהיכתה כמו אגרוף בפרצופי
מצטער על ניסוחה הלא רגיש של תגובתי
הקודמת
אהוד
אהוד, אין על מה להצטער. הסיפור שלי לא צפוי, מה לעשות. אני חושבת שתגובתך הייתה רגישה דווקא, אם קיווית שהבריא.
לוסי לוסי שובבה אחת! וכל השאר כולם כבר כתבו ואני מצטרפת אליהם. לא בא לך להכין עבודה מהתלתלים בתלת מימד?
מירי, שמחה שעברת כאן…מה שלומך?
שיער זה סוג הדברים ש"לסל וחסל"
דווקא את היית עושה כלי מערימת תלתלים, אה?
איזה פוסט מתלתל לוסי 🙂
מ ק ס י ם
תודה ריקי, שלא תקבלי סחרחורת!
היי לוסי
זה מסביר את הציורים שלך, לא שמתי לב.
את מאוד יפה בעיניי
להתראות
טובה
תודה טובה. את מכוונת לשאלה מעניינת: את חושבת שיש קשר בין החיצוניות לבין איך אנחנו יוצרים? כנראה שכן, ראה תערוכה של טלי מצליח.
טילטול בין תילתולים 🙂
אורה, אכן. אבל זהו לא מתלתלים יותר
לוסי, אין כמו מתיקות התלתלים…שלא לדבר על הציורים…
בתוכם נמצאים סודות מלאכים…
(גם לשמשון היו)..:))
תמי, נכון גם לשמשון. אבל אני בונה על ההפך! סוג של הבעת עמדה, סוג של כוח, לא חולשה. התספורת לא תחליש אותי.
חבל. אני אוהבת תלתלים – ושלך מקסימים. בכלל אני אוהבת שיער, כי שלי לא גדל ואני מקנאה בכל מי שיש לו והרבה. הכי אני רוצה "וצמתה מוטלת על כתפה" – כל כך רומנטי.
וחצמזה הדמויות השובבות שלך מקסימות !
מטרו, אפשר לקרא לך מטרו? תודה ואל תצטערי, בכלל. אי שביעות רצון עצמית, תמיד תהייה לנו.
קסם!
אני בכיתה ו' פנטזתי על תלתלי בקבוקים. היום אני מעדיפה תלתלי פרא ואני תמיד מסובבת את הראש אחריהם ברחוב 🙂
(גילוי נאות: שערי חלק לגמרי).