מה תגידי לאישה שנאנסה?

בתגובה לפוסט הזה

 
תגידי לה: "את בסדר את, את ג'אדה, היה, עבר, תמשיכי הלאה"? או שתגידי לה: "פגעו בך קשה, זו לו אשמתך, אבל זכותך להשמיע את הפגיעה בקול רם, לצעוק אותה"?

מה תגידי: "זה שאת צועקת את זה בקול רם, את רק מנציחה את אומללותך ואת קורבניותך. עדיף שתגידי, אני חזקה, אני לא פגומה, אני עשר." או שתגידי: "עברת משהו קשה, זכותך המלאה לבכות ולכעוס עליו בראש חוצות כמה שאת זקוקה, עד שתרגישי כי די לך"?

במה אתן בוחרות?

אני רוצה לומר כאן חד וחלק, בתור מי ששוחחה ועזרה להמוני נשים שעברו פגיעות מיניות מכל סוג שהוא, אונס, התעללות מינית בילדות או בבגרות, גלוי עריות ועוד: אישה שנפגעה מינית שלא מוציאה החוצה את הכאב שלה, שמכניסה אותו פנימה כי זה מה שהחברה מצפה ממנה, גורמת לכאב לצבור מוגלה ולהחמיר מיום ליום. וכן, אז זו באמת "צלקת לכל החיים". אז זה באמת הופך להיות אקוטי וכרוני.

רק אם החברה תסכים לקבל ולהכיל את הכאב של הנפגעות, הן יצליחו לדבר ולפרוק, ואז אולי אולי להתרפא, בהתאם לכוחן הנפשי כמובן. מי תצליח בכך יותר, מי פחות. לא כולנו איירון וומן.

אבל כיום, אנחנו עדיין במצב של השתקה – מופנמת, פסיכולוגית או חברתית,  ואז, כ ן, היום נפגעת תקיפה מינית היא אכן מצולקת לכל החיים!!!! היא מצולקת לכל החיים כי לא מאפשרים לה לצעוק את הכאב בראש חוצות.

מי שרוצה להמתיק את הניסוח, כי זה לא נעים לו לשמוע, או מכל מיני פרשנויות פסיכולוגיית של ניו אייג', הדוגל ב"לא לשים תווית על אנשים, כי זה רק מנציח את בעייתם", לא מבין אמת פשוטה אחת: אנחנו אפילו לא במקום הזה שבו אפשר שלא "לשים תווית".

אנחנו עדיין במקום, שמבחינתי זה נס שישנן נשים שמתלוננות. אז כן יקירותיי יפות הנפש, זו אכן צלקת לכל החיים.

ואתן יודעות מה? עוד משהו. כן, לנו, שלא נפגענו פגיעה מינית תודה לאל, אין זכות לפרשן את הנשים שעברו פגיעה מינית. אם הן מרגישות שזה לכל החיים, אז זה ככה. זה מה שהן אומרות, זה מה שהן מרגישות. אין לנו זכות להגיד להן, "לא, זה לא ככה. אל תשימי על עצמך תווית." "אל תהיי מסכנה".

רוצות דוגמה? אימא שלי. שנפגעה מינית מדודה בילדות. שרק ברבות השנים, בגיל קשיש, הצליחה לזרוק לנו פה רסיס, שם רסיס, מהכאב הגדול. רק אז סיפרה מעט מעט. היא מרגישה ככה, מצולקת לכל החיים, וכך גם המוני נשים ששוחחתי איתן. לא אני אמרתי להן "אתן מצולקות לכל החיים". הן מביעות זאת על עצמן, כי ככה הן מרגישות.

אז בבקשה, אל תהיו לי חכמות על חלשות.  אל תנסו לפרש רגשות בעבור אישה אחרת. וכן, נשים שנאנסות נחלשות. מי שלא נחלשה, אשריה וטוב לב. אנחנו לא בטירונות כאן, ולא חייבות להפגין חוזק וג'אדאיות. לא בא לנו. אנחנו רוצות לזעוק את הכאב, גם אם ישנם איסטניסים שנבהלים מזה.

ומי שעברה פגיעה מינית מכל סוג שהוא, ושומרת את זה בבטן עשרות שנים, אכן מצולקת לכל החיים!

סורי, תתחילו לפקוח עיניים!