יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
נתחיל בווידוי: אני אוהבת לפלרטט. אני גם אוהבת שמפלרטטים איתי. אני יודעת שהרבה נשים אוהבות את זה. וכולן יודעות יפה מאוד את ההבדל בין פלרטוט להטרדה מינית. תתפלאו, יש גם לא מעט גברים שיודעים את זה. הבעיה היא עם אלה שלא קולטים ניואנסים. כי פלרטוט חוכמתו וגדולתו בניואנסים.
כתבתי כאן על כל מיני התחלות גסות איתי ועם שאר "הבנות" בבית הקפה של בית הסופר, במפגשי העל של המלייה הספרותי באמצע שמות השמונים. סיפרתי על המתחילים הגסים, המעוררים קבס ב"גישושיהם" המאוד לא מעודנים. כתבתי גם שהבנתי, לגודל הזוועה, שהם לא מבינים בכלל שהם מעליבים אותנו או פוגעים בנו. הם באמת חשבו שהם מחמיאים לנו ומתחילים איתנו. הם באמת חשבו שזה מוצא חן בעינינו.
אז איך זה שהרבה מאוד גברים מבינים יפה מאוד מתי מותר לפלרטט, כמה ואיך? מתי את רוצה גם? או, מתי בא לך להפסיק? איך זה שיש לא מעט גברים שיודעים את המלאכה העדינה והמתוחכמת של הפלרטוט?
הלוא פלרטוט טוב הוא כמו טנגו מעודן. ונדמה שמי שמבין את מלאכת הפלרטוט, יודע את המינונים: מעט התגרות הדדית, קורטוב רמזים קטנים, קצת מחמאות, המון אמפטיה, נגיעות מאוד מעודנות – ואך ורק כשאת/ה מרגיש שזה בסדר מבחינת הצד השני, שזה יתקבל בברכה. ורק אז להמשיך עוד צעד קטנטן אחד הלאה, ואם באה התנגדות קלה, אתה קולט את זה מיד, ונסוג.
עם זאת, יש גם לא מעט גברים שאין לה מושג במלאכה הזו, ומתנפלים בלי להבחין ברגשותיו ובמהלכיו של הצד שני. האם הם אטומים? האם הם נתקעו בעידן האדם הקדמון? ואולי הם סתם שונאי נשים?
היום שמעתי את היצור הנקרא גואל רצון, ההוא בעל הרמון הנשים, בראיון ראשון. העיתונאים עטו עליו בשאלות קשות – לכל הגברים הוא ענה בהסתייגות אך בנימוס, ורק לעיתונאית אחת, האישה היחידה שראיינה אותו, הוא ענה בגסות וקרא לה "טמבלית". נו, איך יימדד שונא נשים? באיך שהוא מכנה את העיתונאית שמראיינת אותו? ואולי ברמת הפלרטוט הניאנדרטלי שלו?
אז בעקבות האירועים האחרונים שהסעירו את הבלוגיות, הנה הבחנה פשוטה מאוד, הכי פשוטה שיש: הפלרטטן הוא גבר שאוהב נשים, והוא נהנה מהדיאלוג הפתייני-הדדי הזה, מהציד המעודן מאוד שמתרחש בין המינים, כשאף צד לא באמת בטוח מי הצייד ומי הניצוד, וכך זה צריך להיות בפלרטוט כהלכתו. בעוד שהמטרידן הסדרתי הוא שונא נשים, שרוצה לצוד עכשיו, מהר ובגסות את היצור הזה שהוא מתעב כל כך: אישה.
אילו המטרידן הזה שכולם מדברים עליו או המטרידן הנשיאותי לשעבר היו אוהבים נשים, הם היו דבקים במלאכת הפלרטוט. כי האמת, אם יש משהו נעים ומתגמל במערכת היחסים המתעתעת בין גברים לנשים זה עדיין זה: פלרטוט כהלכה.
אני לא בטוחה בהיותם של המטרידים שונאי נשים, אבל תכונה אחת בולטת מאוד בכל אלה שהכרתי (ולמרבה הצער לא פגשתי ולו אישה אחת, ולא חשוב מה גילה, שלא הוטרדה אי פעם): הם אוהבים גדולים של עצמם. ועל כן הם לא מסוגלים לראות בכלל את הצד שמולם מעבר ליכולתו של הזולת המזדמן לספק את צרכיו/גחמותיו. אמנם לא ראיתי את המטרידן הנשיאותי מטריד נשים, אבל ראיתי איך התחייחס לאנשי פמלייתו כשהיה שר, ומעולם לא ראיתי אדם שהביטוי "עבד כי ימלוך" הלם אותו כל כך.
אהבתי שציינת "המון אמפתיה" :).
גם אני 🙂
עם הטרדה מינית אין בעייה: הטיפול בזה הוא חד משמעי אבל עם פלירטוט יש לי בעייה גדולה מאד. הוא המגעיל אותי באמת. הגבולות של פלירטוט נזילים (למרות מה שכתבת כאן) ויש מה שנקרא "פלירטוט היפנוט"- גבר (לצורך העניין אתייחס לגבר בלבד) שבקיא במלאכת הפלירטוט, כי זה טבוע באופי שלו, כי משעמם לו בחיים שלו (במיוחד זה הנשוי) והוא קצת כריזמתי עם מגע לשון ויד ממגנטים (תרתי משמע) ימיס את לבה לפעמים גם של הקשוחה בנשים. כן, הגבולות נזילים, ומכאן ועד הקטסטרופה, בדרך קצרה או ארוכה, מפח הנפש הוא בלתי נמנע.
סליחה שאינני מזדהה.
יעלה, אני חושבת שכתבת את זה כל כך מדוייק וחכם. חותמת על דברייך בשתי ידיים.
ולמגיבה הראשונה הייתי אומרת, כן. שונא נשים. עם דגש דווקא על השונא, ולא על הנשים. הנרקסיזם שתיארת הוא אספקט נוסף של אנשים שלא מסוגלים לאהוב אלא את עצמם, ולא מסוגלים לשנוא את עצמם לרגע, אלא אחרים.
נדמה לי שהמילה מטרידן בהקשר הנשיאותי והגועלי היא אנדרסטייטמנט. יש עניינים שאנדרסטייטמנט מזיק, כי הוא מטשטש את הגבולות בין ה"לא נעים" לפלילי.
יפה כתבת. למדתי אולי… משהו.
וההבחנות שלך מאוד נראות לי לגבי תוקפי הנשים.
אני חושבת שכל הנשים בנות גילי עברו הטרדה מינית. העולם היה מאד גברי וכשזה הטריד אותך כולם אמרו מה פתאום? הוא סתם מחמיא.אבל זה לא החמיא, ואני ידעתי היטב את ההבדל בין הטרדה למחמאה.הצרה הייתה שלא היה למי לפנות,כי כשפנית למישהו מיד החלו השאלות מה את עשית שגרמת לכך, ובאמת לא היית צריכה לעשות דבר. גם אני אוהבת לפלרטט לעיתים, אך אחרי ה"חוויה" שעברתי איני מעיזה אפילו לחשוב על כך.