נקודות מבט אמנית
בִּמְשִׁיכַת מִכְחוֹל עַל קְצֶה הָאֹופֶק
בִּצְלִיל שֶׁל גֶּשֶׁם מְשַׁחְרֵר
וּבִפְתִיחַת עָלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁל נִימְפֵיאַה
וְרוּדָה, חֲסְרַת בּוּשָׁה, מֵעַל לְשָׁחֹור הַמַּיִם.
אָבוֹא אַלֵייךְ, צַּיירִי אוֹתִי
גרא ג.
השיר של גרא גינזבורג
בִּמְשִׁיכַת מִכְחוֹל עַל קְצֶה הָאֹופֶק
בִּצְלִיל שֶׁל גֶּשֶׁם מְשַׁחְרֵר
וּבִפְתִיחַת עָלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁל נִימְפֵיאַה
וְרוּדָה, חֲסְרַת בּוּשָׁה, מֵעַל לְשָׁחֹור הַמַּיִם.
אָבוֹא אַלֵייךְ, צַּיירִי אוֹתִי
גרא ג.
השיר של גרא גינזבורג
הו! איזו הרמוניה בינך לבינו, בין מילים לציור!
יפה החיבור בין השניים , מענין שהראש שלו מופנה הצידה דוקא. כשהייתי הפעם בפריז הלכתי לראות את הנימפאות של מונה, חידשו את האולם, עשו שיפוצים, והנמפאות קיבלו מקום של כבוד, בהחלט אפשר להסתכל על הציורים האלה שעות, מקרוב מרחוק, וכל הזמן לגלות עוד פרטים, בתוך 12- 18 מטר של ציור. אגב נימצאים שם גם ציורים לא מעטים של כל החבריה מהתקופה בתוך המוזאון:,סוטין, פיקסו ומודליאני ועוד.שווה לראות.
החיספוס הגברי, לכוד בקווי הציור העדינים שלך, יוצר משהו חזק. השיר משלים אותו.
אסתי תודה. כמובן השיר של גרא.
אורה,בשנה הבאה בפריז…
כן מונה, אהבה ישנה. אבל נימפאות כמו שראיתי בהודו, אולי לא ראית מעולם. הכי גדולות, צבעוניות ומגירות ורוחשות ורוטטות בעולם!!
🙂 תודה מיכל 🙂
איריס, יש גברים בגו! זה כמעט נראה כמו תמונה הראי לדבריה של ראדהה אל קרישנה בשיר שתרגמתי. וכמה יפה ציירת את קרישנה שלך… בין הקשה לרך מונח המכחול.
אמיר, כששמתי את זה הבוקר, לא חשבתי על מה שכתבתי לך אתמול… וואו, מעניין. זו תגובה מהתת מודע שלי. ואכן קרישנה שלי- כאן
מקסים ממש הריחוף של צבעי המיים ומאוד מצאה חן בעיני הזרוע הנשמטת החבויה בחלקה תחת כרית
סיגל, ועכשיו את מבינה את ה"מחשבות כאילו ואחרות…?"
שיר-ציור-גבר. מרשים.
תודה איציק
שילוב מקסים.
תודה שיר
ארוטי. מרשים.
שרחרמריו,
אההמ. קצר. מרשים.
איריסקובליו
אההמ
ציירי אותי ככה. יהיה ארוך.
אאוץ,. הקלות הבלתי נסבלת של קסמי הסייבר…
יפה. ההתייחסות לציור בתחילת השיר ("במשיכת מכחול") מורידה (אולי) מן האפקט של סיומו ("ציירי אותי").
תודה זהר. אני מניחה שיש פה קו מחשבה מסויים, בנייה שלו. אראה למשורר.
השיר נפלא, הציירי אותי, ממשיך להדהד גם כשהוא נגמר, ועל הציור שלך כמובן קשה להגיב במילים, הוא חודר ומדויק וקשה ורך.
חני, במיוחד אחרי שעור ציור, לא?
קסום הקשר בין המילים והציור
מירי. תודה. שתיקתך רועמת!! כתבתי לך באחד הפוסטים הראשונים שלך (אמא שלי היתה…)…
איריס וגרא:
"ציירי אותי
יצועי שלך
צרי אותי בך
ציור אהיה לך
כך ביקש ובצבע מים
ניצתה אש-
אהבה בשניים"
זה מה שיצא בקיצור מהשילוב הנפלא בין המילים לציור
משה חברי החדש
תודה על שיר האהבה
בלילה לבן זה
איריס
🙂
מפתיע ומרענן, במדיום שהתרגלנו לראות רק נופים ואת הילדה שהיית.
סבינה
הרגלים זה משעמם, לא?
אז מזל שיכולתי להפתיע..
מאוד סקסי. ויש בו בגבר שבציור שלך משהו נשי גברי. מאוד עובר אלי.
וכן כמובן, המילים המתמסרות של הגבר, בואי אלי ציירי אותי. גבריות-נשיות ענוגה כזו. ככה כל הגברים צריכים להיות.
יעלה
אנחנו אוהבים אותך
גמרתי!
אז שבת שלום
ומנוחה
🙂
איריס, הרבה רוגע נובע מתנוחת הגוף הכל כך מקסימה בעיני
גרא, שתי השורות האחרונות הן עוצמת השיר
תודה על העונג
שולמית תודה. רחב וטוב ליבך. גרא