שלושה סיפורי רוח
שלושה סיפורי רוח:
אחד נולד אתמול בעקבות תגובתי לפוסט של יעל ישראל ("פקחי הנייר")
השני נכתב לפני כמה חודשים
והשלישי עתיק יומין ובכלל לא שלי (פרטים בסוף…)
1. וִיפָּסַנָה
אחד עשה קורס ויפסנה. זה היה מזמן. יום אחד, אחרי 5 ימים של כאבי ברכיים קשים, עלה לו שיר לראש. השיר היה אמנם קצר אבל כל כך מורכב, עד שהיה קשה לזכור אותו.
אסור היה להם להשתמש בנייר כתיבה, וכמובן העטים נלקחו מהם.
אז בחמישה הימים הנותרים הוא ניקב בנייר הטואלט, בעזרת קיסם ישן שמצא בכיס החולצה שלו, את כל השיר.
את נייר הטואלט הוא שמר בתיק כלי הרחצה.
וזה היה שיר מצוין, ששימש כשיר פותח לספר שלו.
סיפור אמיתי.
2. גַנֵשָּׁה
גרנו בחדר מקסים באשרם שיבננדה שברישיקש. מולנו גרה אישה מבוגרת, ארגנטינאית, מגולחת ראש וחייכנית. היו לה שתי שמלות לבנות. בכל ערב היא הייתה מכבסת אחת, תולה ליבוש על חבל במסדרון ונכנסת לחדרה. טיפות המים שטפטפו מהשמלה הרטובה אל תוך גיגית הפלסטיק, ליוו את ניסיונותיי להירדם.
מצד שמאל של החדר שלה היה מזבח עם תמונתו של סוומי שיבננדה ופרחי יסמין רעננים שהניחה מדי יום. כשהיינו מגיעים לחדרנו בערב, אחרי המדיטציה, ריח קטורת נעימה מעורבב ביסמין ואור כתום ממנורת השמן שעל המזבח, קיבל את פנינו. על דלת חדרה היה תלוי פסלון מתכת של האל גנשה* ולאור האש הכתומה שבערה מהמזבח, גנשה שלה היה זוהר במיוחד.
ביום האחרון לשהותנו שם, נפגשנו במדרגות ושלא כהרגלה היא עצרה ופתחה בדיבור. שאלתי אותה על עיסוקה לפני האשרם. אמרה: "משוררת"
"בספרדית?" שאלתי
"בכל השפות" ענתה
"גם עכשיו את כותבת?" שאלתי
היא חייכה.
אחרי שעה קלה ירדנו במדרגות עם נער המזוודות. המונית המקרטעת חיכתה לנו בשער. גם היא חיכתה, המשוררת. היא נתנה לי דף נייר מקופל ואמרה : זה השיר הכי טוב שלי. קחי לדרך.
בדרך קראתי:
Gnesha Sharanam
Sharanam Ganesha
3. לתפוס קוף
השיטה פשוטה: קודחים חור בגוש בטון ומניחים בתוכו סוכרייה. קופים אוהבים סוכריות. החור מדוד בקפידה, כך שהאגרוף של קוף עם הסוכרייה, לא יוכל להיחלץ ממנו. לקוף, אם כן, שתי אפשרויות: לעזוב את הסוכרייה ולזכות בחיים ובחופש, או להמשיך ולאחוז בה ולאבד את שניהם.
הקוף בוחר בסוכריה. **
*ההינדים בהודו נוהגים לשים את גנשה (פסלון או תמונה) בכניסה לבית. גנשה מסמל את ההגנה. ההגנה שמלווה את חיינו. הוא שומר הראש ונותן המחסה. אליו מתכוונים בתחילת כל דרך וכניסה.
Ganesha Sharanam – מנטרה להסרת מכשולים המופנית לאל גנשה.
**מתוך הספר "שורות"- סיפורים ישנים שליקט והביא גרא גינזבורג, יצא בהוצאת אבן חושן, 2002
http://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=41709
הוקסמתי.
איזה יופי. כל סיפור עם החוכמה הפנימית שלו. עכשיו הייתי רוצה לדעת את השיר מהסיפור הראשון.(ברור לי שהשיר הוא לא העיקר אלא סיפור המעשה)
תודה לוסי.
תבקשי. אולי המשורר יענה לבקשתך…
הנה אני מבקשת יפה…
אפה השיר? לא רואה… ):
איריס, אין לי מושג למה ואיך, אבל הקטעים האלה יצרו אצלי
תחושה עמוקה של התחברות לנקודה פנימית. חכמת חיים שלמה בקוף המחט, בניר הטואלט ובשמלה הלבנה.
תודה
"קוף המחט"
משה
קוף המחט…
איזה יופי…
רישיקש מלאה מלאה קופים. האמת שלפעמים הם ממש מפחידים. הם חוטפים כל מה שבא ליד. ללא בושה. קשה לשבת שם ולצייר בשקט בלי משגיח עם מקל… אבל הילדים כל כך מתוקים, תמורת כמה רופי, הם מוכנים לגרש בשבילך את כל הקופים וגם להיות נושא הכילים (המכחולים…)
ובכלל
הקופים ואנחנו זה לא סיפור פשוט…
איריס
חכם ומקסים.
מיכל, תודה שקראת והגבת
איריס
איריס, שוב אני מוקסם מהעדינות שבה את מחברת את הקורא לתרבות רחוקה, כמו גם את החיבור בין הטקסטים (החכמים!) לויזואלי הפיוטי בפני עצמו.
תודה שחרמריו. תמיד נהדר לשמוע ממך!
יפה מאד. רוח מרעננת נושבת מהשלשה הזו, ואני מאד מודה לך על זה, כי אני די מזיע עכשיו.
סיפורי רוח עדינים כמו צלילים של פעמוני רוח.
איזה יופי עדין
תודה מירי
תאור יפה אסתי, פעמוני רוח רבים מקיפים אותי (מכל הסוגים האפשריים)
היי עדי, מקווה שהתייבשת קצת, אחרי יממה מיוזעת. אשמח לרענן אותך גם בעתיד.
ולא כתבת שגאנש גם אל של חוכמה. מת עליו, חוץ מבימי הדיוואלי. אבל קצת קשה לי לדבר, כי יש לי סוכריה בפה.
כן אמיר, תהנה מהסוכריה. זו לא רשימה מלומדת וכן המעטתי בהסברים על גנש. את החוכמה בעיני יותר מייצגת סרסווטי. החכמה והתבונה העילאית. בגנש יותר משתמשים להגנה וזה ברמה הפשוטה הראשונית העממית.
יפהפה… אני שמח על התרומה העקיפה שלי ליצירה הזאת.
אולי אעלה את הרפרנס לבלוג 🙂
זהר, זה יהיה נחמד. היתה פה בקשה לקרוא את השיר ההוא…
ותודה על התגובה
איריס
יופי מכאיב
תודה שבי…
אפשר עוד מהיופי המטפטף והמוחשי הזה? אם תמשיכי לכתוב אותם, הם יהפכו לשטף מופלא. תענוג צרוף לסיום יום צפוף ומיוזע…תודה