ואף על פי כן כתוב אכתוב
  • קרן קוך

    אני עדיין מתלמדת בעולם הוירטואלי הזה. מנסה לברר מה אני רוצה להגיד על עצמי, ומה לא, ולמה בכלל להגיד משהו. אבל צריך להתחיל מהיכנשהו, אז אתחיל מהמקום: חזרתי לתל אביב אחרי שנות אור שלא הייתי כאן, ואני עדיין חוזרת וחוזרת, עד שאמצא את מה שמצאתי מחוץ לה. בעיקר היה זה המרחק. ומהמקום לזמן: בגיל ארבע התחלתי לכתוב, ושלושים שנה אחרי זה יצא ספר שירי הראשון "אי-אהבה". הייתי זקוקה להרבה זמן, הסחות דעת ודרכים נפתלות כדי למצוא את האומץ להכניס את הדפים האנונימיים למעטפה ולשלוח להוצאה. שלחתי. והספר יצא  בסדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד. לשמחתי הוא זכה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים 2005 והשתתף מטעם אגוד הסופרים בפסטיבל השירה הבי"נ במקדוניה. אח"כ פורסמו שירים שלי בכתבי העת הליקון, עלי שיח וגג.   למדתי משחק וגם שיחקתי, זכיתי לשנות חסד בקבוצת התיאטרון של דודי מעיין בצפון הרחוק. בדרך כתבתי שני מחזות "תמונות" (פסט' ת' קצר בצוותא 2003) ו"מי ששואל נשאר" (פרויקט עצמאי בת' תמונע 2004), עכשיו אני עובדת על מחזה נוסף.   לפרנסתי אני מלמדת תיאטרון במגמת המשחק בביה"ס הדמוקרטי חדרה, (אם מותר לקרוא לזה פרנסה), המסגרת היחידה שבה שרדתי כמורה, ואני נהנית עד כלות נשמתי מכל רגע. עובדת כדרמטורגית בת' הבימה, וכן מנהלת אמנותית של מרכז תרבות קטן ומקסים ברחובות בשם "בית מיכל". מה עוד? הנחיות של אירועי ספרות בבית ביאליק, עריכה אמנותית של ערבי ספרות בהליקון, הנחיית סדנאות כתיבה.   ובתוך כל המהומה הזו, מנסה לעשות את האהוב ביותר,לכתוב.   

תבשיל שהוקדח

מול עצם בלתי מגורמת יושבת ילדה לשארית חייה. מדפדפת בספר שמונח מולה, להשקיט את פעימות הבטן המורעבת שאינה יכולה להסתפק במה שהוגש לה להשביעה. מן הכסא אל הרצפה משתלשלות רצועות גופה חסרות את החומר המאחה גוף ולב. כפות רגליה דופקות במרצפות העולם. עיניה סופרות מלים. ומאבדות את הספירה. דפדוף הבטן מנסה לעכל זמן אינסופי מונח על הצלחת בצד העצם. תקתוק ...

קרא עוד »

המלצתי החמה-ביקורת על ספר

אז הנה, קראתי ולא יכולתי להניח מהיד, וכתבתי בעקבות זה בנשימה עצורה את זה: "ספרד"/אנטוניו מוניוס מולינה/ מאת: קרן קוך    "אין רגע שבו אני עצמי יותר מאשר בזמן שאני שותק ומקשיב, כשאני מניח בצד את זהותי המעייפת ואת זכרונותי שלי כדי להתרכז לגמרי בפעולת ההקשבה, כדי להתמלא כולי בחוויות ובזכרונות של האחרים" (עמ" 428) כך מגלה הסופר הספרדי אנטוניו ...

קרא עוד »

מונית משפחתית

בדרך מירושלים לתל אביב מונית שירות מתאמצת להתמלא. אחד, סופר מטבעות כסף, כאבי, שמרשרש תדיר במטבעות כיסיו להחניק את קולות השקט המתפרץ אחת, נאנקת על רגלה הכואבת, כאמי, הנאנקת תדיר בכאבי גופה להחניק כאבי הנפש שניים זרים מאחור נרדמים זה בזה,  ורק גופם מכיר את הקרבה המונית מלאה בעצמה עד אפס מקום להכילני מונית משפחתית בעולם משפחתי ביקום משפחתי להיכן להביט, ...

קרא עוד »

עוד מנת שכחה

  שֶׁפֶךְ הַיָּם חָזָק בְּאָזְנַי נִשְׁפַּךְ אֶל צַעֲקַת חֲתוּלִים מסוּיֶטֶת מִלְחֶמֶת הִשָּׂרְדוּת בַּחֲצַר בֵּיתִי בֵּין שְׁנֵי נְמֵרִים מוּסְוִים אַף אֲנִי, מוּסְוֵית, תופּים זָרִים הוֹלְמִים בְּאָזְנַי, לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לִי רָחַקְתִּי עַד כְּדֵי שִׁכְחָה לֹא יָדַע אִישׁ אוֹתִי לֹא יָדַעְתִּי אֲנִי אֶת עַצְמִי יוֹנִים מְפַרְפְּרוֹת כְּנָפַיִם חֲזָקוֹת בְּצַמֶּרֶת רָאשִׁי מְטִילוֹת בי חִרְיוֹנֵי אֵימָתָן אֲנִי דּוֹרֶכֶת בָּהֶם כְּמוֹ לֹא הָיוּ כְּמוֹ ...

קרא עוד »

פיענוח

הַמִּכְתָּבִים שֶׁל סַבָּא, אֵלֶּה שֶׁאֵינָם, אֵלֶּה שֶׁדַּרְכָּם תפוּענח אֲנִי, אֵינָם. אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֶל סַבְתָּא, שֶׁחִכּוּ לָהּ בְּקַרְנוֹת רְחוֹב, שֶׁדִּבְּרוּ אֵלֶיהָ בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל היינה, שֶׁרָאוּ מבעדה אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הַכּוֹתֵב, שֶׁחָלְמוּ לְמַעַן שְׁנֵיהֶם חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים בְּתוֹךְ צְפִיפוּת שֶׁל חַיִּים מַתְחִילִים, שֶׁדַּרְכָּם לֹא תְּפֻעְנַח אֲנִי, אֵינָם. שֶׁפִּלְּסוּ דֶּרֶךְ חֲשָׁאִית עַל גַּבֵּי פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת שֶׁל הַזְּמַן, מִבַּעַד לַמְּעָרוֹת הַמִּזְדַּקְּנוֹת וְאָבְדַּן הַזִּכָּרוֹן וְאָבְדַּן הָאָדָם, ...

קרא עוד »

חדר ריק

  *   חדרי ריק אינו ריק אני כאן נדמה כי ריק   בו: בגדים מקוּפָּלֵי אי-נחת דחוסים זה בזה כּפוּפֵי מרוּת ארון, תקתוק שעון מהדהד שֶקֶט, מראָה אובדת השתקפות מנורה רופפת אחיזה דפי ספר פרועים  שמיכה רצוּעה לַמיטה (כאילו תחתיה אין דבר)  וְיֶשְנָה אישה.   נשימת קירות נשימת אישה נשמת חדר    

קרא עוד »

שאול

  אַח, שָׁאוּל, זְקוּקים לְךָ כָּאן, בְּאֶרֶץ הַמִּלְחָמוֹת זְקוּקִים לְמֶלֶךְ מְשוגע. כָּאן נוֹלָדִים וּמְנַצְּחִים רַק מְלָכִים שְׁפוִיים – אנחנו, משתגעים לְאִטֵּנוּ, נִלְחָמִים מִלְחָמוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת, מִתגעגעים לְמִרְדָּפֶיךָ בִּשְׂדוֹת הַנֶּפֶש הָרֵיקִים, בְּעִקְבוֹת נִמְלָט יָחִיד הַמְזַעְזֵעַ כָּל קִיוּמְךָ הַנָּחוּת – הַנֶּאְדָּר. מֶלֶךְ הָעֶלְבּוֹנוֹת. הַקְּנָאוֹת הַצוֹרְבוֹת. זְקוּקִים לְךָ כָּאן, נְמַקִּים בַּשְּׁפִיּוּת הַזוֹ שֶׁל הַמִלְחָמוֹת הַצוֹדְקוֹת.  

קרא עוד »

מחשבות על ריאליטי

טוב, אז במסגרת עבודה דרמטורגית שעשיתי לאחרונה להצגה שעלתה בתיאטרון הבימה, ("המחלוקת")התעוררו בי כל מיני מחשבות על הז"אנר שכבש את הטלויזיה שלנו בסערה ונדמה שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. אז הנה לפניכם המחשבות כפי שהגיתי אותן במעין מאמר : ע"פ לאקאן שלב המראה בהתפתחות התינוק הוא שלב מהותי בו נוצר מימד האגו. זה הרגע בו התינוק נהיה מודע להשתקפותו ...

קרא עוד »

מונולוג הכירופרקטית

מונולוג הכירופרקטית   את צריכה בִּשכיבה, כרית מתחת לברכיים וצואר, על הצד, כרית בין הרגליים ומתחת לראש, לא לעמוד ולא לשבת, ואם לשבת, כרית בשקע הגב, תמיכות כל הזמן, הוראות הכרחיות לגופךְ. שלא יכאב שיוכל להירפא זה שלא מצליח לשאת אותךְ. את נראית יציבה יש לָךְ הַחְזקה טובה של הגוף את בהחלט עם מודעות ולמרות זאת מוזר גופךְ לא מצליח ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לקרן קוך