אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
סִינוֹפְּסִיס
אַתְּ לוֹבֶשֶׁת אֶת גּוּפֵךְ
הַיָּפֶה, הַמִּזְדַּיֵּן,
לוֹבֶשֶׁת אוֹתוֹ
כְּמוֹ נָמֵר אֶת זִנּוּקוֹ.
אֲנִי חוֹתֵר בְּפִצְעֵךְ
אֶל כְּמוּסַת הַמּוֹרְפִין,
מִשְׁתַּכְשֵׁךְ בַּמַּגֵּפָה הַיָּפָה
מַתִּיז זִקּוּקֵי עַלְכְּאֵב
לְתוֹךְ הַפְרֵיים הַמְגֹרֶה,
נִתָּר מֵעַל טְרַמְפּוֹלִינַת
שָׁמַיִם מְתוּחִים עַד קְצֵה –
יוֹרֶה
מַלְקוֹש
אַחֲרוֹן בְּהֶחְלֵט.
עַכְשָׁו
לוֹנְג-שׁוֹט מְשׁוֹטֵט
בֵּין עַרְפִלִּיּוֹת שֶׁל בָּשָׂר,
עַכְשָׁו מֻתָּר
לְקַפֵּל אֶת הַשָׁמַיִם
לִפְרֹם אֶת הַפְרֵיים,
לַעֲרֹךְ זִכְרוֹנוֹת,
לְשַׁלֵּם.
כְּמוֹ נָמֵר אֶת זִנּוּקוֹ
אֲנִי פּוֹשֵׁט אֶת גּוּפֵךְ
הַמִּזְדַּיֵּן הַיָּפֶה.
מתוך "פדיון המת" 1994
שיר פצצה : חושני, על חושי, לוחש ומאלחש כדי להתפוצץ בסוף.
אבל סינופסיס ? נראה לי שזה הסרט כולו , ואיזה סרט !
ריקי, זהו, שמטעמי ביטחון ופיצוצים הבאתי רק סינופסיס 🙂
קראתי כשהוא עלה באמצע הלילה ואהבתי מאד את התשוקה
וטוב שהחזרת את השיר
תודה, שולמית. התשוקה היא סימן חיים שקשה להפריז בחשיבותו 🙂
שיר נמרי טורפני
מעניין שהמקצב של השיר מתאים לתוכן כמו גבר לאישה
דפנה, סיקרנת אותי בהבחנה שהצעת פה.
בואי נראה אם הבנתי: היחס בין המקצב לתוכן הוא כמו היחס בין גבר לאשה.
כלומר המקצב גברי, והתוכן שייך לאשה? הסבירי נא )
אתם מתנהלים כמו בניסוי מעבדתי:
נערכים, לובשים גוף, פושטים,
אתה מזריק לה כימיקלים …
מפריד את כל האקט לחומרים עצמם.
אתה אפילו מביא איתך את התפאורה מהבית.
ממש עשה זאת בעצמך.
עכשיו אני שמה לב שהיא לובשת את גופה ואתה פושט אותו.
מעניין איזה ערבוב חל שם ומה תוצאת הניסוי לאחר האקט.
ג'יזוס, אמיר.
רונית, אם לא נעשה זאת בעצמנו, מי יעשה את זה בשבילנו? 🙂
אין ספק שהשיר מביט קצת על העניין כניסויים בבני אדם, אבל לא כניתוח מרכיבים כזה. ניתוח כמו שלך למעשי התשוקה האלה, אולי לא מצליח להכנס ללב החוויה, אבל בכל מקרה ה"חולים" דווקא יוצאים די בריאים.
תוצאות הניסוי שמורות במערכת 🙂
השיר מזנק כמו נמר- עד לקצה גבול הפריים הארוטי, שניתן להכיל בשיר אחד…:)
אני מתבישת לשאול דברים שלא מובנים לי ובכל זאת כותבת.
הביטויים של האקסטרים כמו: פצע (למה זה פצע?, בגלל הדימום החודשי?), מגפה יפה (מגפה כי גם הוא נדבק בה?) כמוסת המורפין (האם זה החיריק הנסתר בנקודה?), לשלם (למה לשלם? למי?)
(לוקחת אוויר לתשובתך)
http://vaia.deviantart.com/art/Grrr-baby-70955847
על כזאת חליפה, כמו בציור, צריך להתאמן שנים רבות…:)
וואוו איזו נמרה הבאת לנו, תמי!
ואם אלה שני נמרים מתעלסים – זה לא צחוק.
זאת השראה נקייה :))
תמי, תודה. הפריים של הארוס הוא האני עצמו.
ומה פתאום מתביישת? לעולם תשאל.
ה"פצע" הוא באני הלא שלם, הצריך, היצורי. הפצע הוא הדדי, אבל הדובר הוא זכר 🙂
"מגפה יפה" – הארוס נתפס כבר בזמנים קדומים מאוד כמין 'דיבוק', או במאה-עשרים-ואחתית 'וירוס'. היופי, התשוקה, ההערצה, הסימפתיה, הדחף – הכל ניתך יחד לרגע אחד.
"כמוסת המורפין" – האורגזמה, הרגיעה.
"לשלם" – מטאפורית, לא בשקלים. בירידת המתח, ואולי גם ברגש.
אני שמחה ששאלתי ועוד יותר שענית לי.
רוצה רק להוסיף שהתאור של ה"חתירה" מאפשר להבין משהו מתחושת הטרמפולינה…
בגני יהושוע יש, או היו, טרמפולינות ענקיות, אני חייבת לנסות שוב…כדי להתגבר על קינאת הפין. כן, יש כזה דבר.
הטרמפולינות עדיין שם, תמי. ואם את חושבת שלקפץ קצת ישכך את קנאת הפין בכמוסת אדרנלין, הכניסה חופשית 🙂
ואולי יש גם קנאת הפות – כל אחד מסוקרן מה הוא מפסיד מהחוויה של המין האחר.
כן, זה באמת כך, לסקרנות אין גבול.
אמיר, שיר יפה. מיוחד. בעיקר אהבתי את הטרמינולוגיה שלו המשקפת את מעשה האהבה-התשוקה-המין ולקוחה מתוך עולם הסרטים, אבל גם עולם רפואי-פיזי. זאת משתלבת עם הקונבנציות השיריות בכתיבה על מין כמו זינוק נמר, או שימוש בגשם, יורה, לפריון וגירוי וכמובן ההיפרבולה של השמיים, וגם המילה החריגה והחשופה "המזדיין" שתולה בדיוק במקום הנכון. אני רק יכול להוסיף שפעם שאלו את דוד אבידן – משורר שהבין דבר או שניים בנמרים ובזיונים – אם הוא אינו מפחד מאיידס. אז הוא ענה: "אני מזיין במהירות על-נגיפית." רני.
אמיר, כל הכבוד שהבאת גם לכאן. קראתי כבר בדה מרקר ונהנתי הנאה על חושית וחושית גם יחד.
ורני, חחחחח לדבי הציטוט מאבידן. לא הכרתי.
תודה, יעלה, אבל האמת, במקום אבידן לא הייתי מתגאה בכישוריו האלה. זו בוודאי לא תעודת הצטיינות בזיונים 🙂
רני, תודה על קריאת העומק.
לגבי אבידן, זה באמת נשמע מיומנו של ארנב, ובמובן אחר לגמרי 🙂
אם נאה דרש ונאה קיים, אני לא מקנא בבנות הזוג, ובעצם גם לא בו.
אם זה הסינופסיס, ישמרנה האל מהשיר במלואו. אכן,נראה שאפילו דוד אבידן היה שמח בצמד נמרים שכזה.
אגב, האם החמצתי מפגש עם נמר או נמרה בגדת נחל צין, מפגש שהחזירך אל השיר הזה?
אני ראיתי בשטח רק יעלים ובדרך, שלטי אזהרה בפני גמלים
אהוד, תשוקת הנמרים לעד לא תחדל, ויברכנו האל בזינוקי העדן 🙂
ולגבי מדבר צין – זה בדיוק העניין. שמים שלטי אזהרה מפני הגמלים, אבל על הנמרים איש לא יזהיר אותך.
אין יפה מהנמר בזינוקו!{אני יודעת את זה מהחתול שלי, ואולי עצוב שאני מעדיפה חתולים ..}
:)))) חני! אם את מעדיפה חתולים זה בסדר גמור, לא? למה עצוב?
אמרי לו: אין יפה מהחתול בזינוקו 🙂
בכל זאת חתול זה לא נמר, זה סוגשל זינוק אבל בכאילו, ביתי יותר ולכן עצוב…{או שלא}
אמיר, אם הייתי מאיירת את שירך, הצבעים היו כל כך עזים עד שהעין המתבוננת היתה צורבת ודומעת
אבל אם הייתי נבחרת לצייר את השיר, הייתי שמה רישום של קו אחד (או קו וחצי), ניגוד לשפע הקורע
שיר יפה וארוטי, והארוס הוא התשובה לתאנטוס ולכאב, וזה רק הסינופסיס…
תודה ובהחלט חנה. במיוחד בימים אלה דרוש לנו קצת ארוס לנצח את תנאטוס.
איריס יקירתי, בעונג ובכבוד.
ויש צדק בשתי דרכי התיאור האלה. זהו קו פשוט עד כאב שמפוצץ פה בתוכנו את כל הזיקוקים האלה.
אבל על כך בפוסטים הבאים 🙂
יופי של שיר
אם זה הסינופסיס, מעניין אותי לדעת את הגוף-
הסרט עצמו.
יפה במיוחד תיאור רגעי השיא-
היורה והמלקוש
ותיאור הערפילים שלאחר מכן.
ובעצם, לא חשוב אם זה סינופסיס לסרט עתידי או סינופסיס לסרט שהיה.
טוב שאתה משתף אותנו בכמה פריימים.
תודה גיורא, וירבה לך האל יורה ומלקוש בעיתם 🙂
הסרט יוקרן לצערי בדלתיים סגורות…
היי אמיר
אני מתה מפחד לומר לך משהו, בעיניי אתה -חכם… מאוד.
אבל לא בטוחה שהמילה מזדיין צריכה להופיעה פעמיים.
לא בטוחה שבסוף.
בלי השורה האחרונה ורק פושט את גופך נותן לי משהו יותר אין סופי, לא בטוחה, כי אני יודעת שאתה בוחן מילים ולבבות
ועוד לומר שיש בשיר קצב מתקתק, כמו שעון הזמן רץ תחתתיו בגלל המלים: טרמפולינה, לונג שוט, פריים וכו.
להתראות לך חברי היקר
טובה היקרה, למה לא לומר?
כן, את צודקת, ויכולתי גם להשאיר את הסוף פתוח ומשתמע. אבל בחרתי לסגור את המעגל, באופן מהופך, ובכל זאת כמעט מכני.
יש משהו ייאושי, לא רק מאושר בכל הסקס הזה 🙂
אמיר..זה הולך להיות סרט כחול.. עמוק (..כמה שיותר עמוק יותר כחול).
אוהב את חילופי התפקידים בין הבית הראשון והאחרון..נשאר רק לחתום ב…ומשכיב אותך ……לישון.
(אל תקח ברצינות את הצעותי)
:))) ולפני לישון, רואה ששירי המייפלתורפי יושב לך על הלשון…
ולחתום ב-?
הי אמיר, מה זה לפני לישון? רק עכשיו מתחילים האנשים האמיתיים, אלו שלא הופכים לדלעועיות בחצות, את היום. וחוץ מזה…איפה רונית?
..אל תגרור אותי שוב לבית מישמוש.
ה'לישון' המוצע לעיל, אינו אלא פועל יוצא של 'הפשטת הגוף המזדיין'..
ומה נשאר לעשות עם גוף שכזה.
וואו, שרטט במלים משגל שיוצא מכליו.
לבנה, כל משגל ראוי יוצא מכליו, יוצא ובא 🙂
אמיר, שיר נמרי, נראה לי שבהחלט נחוצה כאן כמוסת morepin
יפה וחודר השיר הזה:)
מוישלה, כמוסת המורפין כבר כלולה בערכת גוף האדם-הנמר 🙂
יש משהו בשיר הזה (ולאו דווקא המלים "זינוק", "ניתר" וכו'), שמזכיר לי כל הזמן שיר אחר ששמת כאן פעם, על הקופץ. אני לא זוכרת פרטים. אבל בעיקר מזכירות לי אותו שלוש השורות האחרונות בבית השני, בעיקר תיאור השמים המתוחים.
ומעניין ה"קצה-", כשכאילו חסר משהו, עוד מלה, אבל כנראה לא.
את צודקת, עדה. יש פה גם קפיצה רצינית.
אם הולכים עם החוויה המינית מעבר למעצורי האישיות, יש בה משהו לימינלי, משהו ממין המוות.
לא מוות פיזי כמובן (אולי ההפך הקיצוני ביותר) אבל מוות של האני לתוך אחוות היצורים.
הקשר שבין ארוס לתנאטוס והזינוק מעל שפת האני אל הזולת ללא כל מנגנוני ההגנה המנטליים הוא זי
אופס, התגובה הזו נקטעה. מייד.
את צודקת, עדה. יש פה גם קפיצה רצינית.
אם הולכים עם החוויה המינית מעבר למעצורי האישיות, יש בה משהו לימינלי, משהו ממין המוות.
לא מוות פיזי כמובן (אולי ההפך הקיצוני ביותר) אבל מוות של האני לתוך אחוות היצורים.
הקשר שבין ארוס לתנאטוס והזינוק מעל שפת האני אל הזולת ללא כל מנגנוני ההגנה המנטליים הוא זינוק מעל צוק שמתאים לחובבי הבנג'י של הנפש 🙂
רואה את האסוציאציה ל"אני קופץ" – http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4189&blogID=182 –
זהו שיר על התשוקה לחיים עצמם, שמביאה אותנו אל גבולם האחרון. וכמו ששמת לב, גם שם יש התערטלות של האני – "אֲנִי פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדַי, / מִלַּי, פָּנַי –". גם הסיום – "אֲנִי קוֹפֵץ / חִצִּי בֵּין שִׁנַּי" – אכן מזכיר את הזינוק הארוטי של השיר הזה, וכמוסבר למעלה – לא בכדי…
הי אמיר, איזה שיר,נכנסתי לבלוגך באמצע היום ומיד חשבתי לעצמי אוי ואבוי צריכה להיות שעה לכל שיר, וזאת לא השעה לקרוא על סינופסיסים, מקסימום על נמרים עם סינוסיטיס. אבל קראתי כמובן וחושבת שכל כך הרבה נמצא בו בשיר אולם אינני מצליחה לדייק בהבנתו.
מה כן הבנתי? הבנתי, שכל תפקידה בכוח הוא ללבוש את הגוף, והמעבר הזה שלה בין מצבים כל כך מהיר, אולי זה רק מכיוון שהשיר מתחיל ברגע הזה, ואפשר רק לדמיין את הדרך לשם, אבל גם ההמשך מרמז שהיא מגלמת תפקיד ומקבלת עליו אפילו תשלום. מכאן גם יכולה להבין את הפצע להבין את התסכול והכל בשביל אותה אורגזמה עצובה בעצם לשני הצדדים. (עד כאן אם באמת מדובר בזונה).
יחד עם זאת אני מתלהבת מהשיר ויכולה לקרוא אותו בלי הכאב. הפצע הוא רגע של תשוקה לא מפורקת וכמוסת המורפין היא ההתפרקות, הענקת העונג הוא התשלום לגברת שלובשת לכבודך את זינוקו של הנמר, וההדמיה לגשם מרמזת אולי על השגה שתשוקה היא מי החיים. בעיניי תשוקה היא כזו, ולכן העדפתי לקרוא את השיר כתאור מופלא של אורגזמה בריאה, שיש בה עונג לצד סבל, כי התפרקות של הגוף גם אם עטופה בתענוג היא מעבר טראומטי חביב (שכן ירבו טראומות שכאלו בחיים).
בסוף השיר 'אתה' כמו נמר הפושט את גופה מזינוקו, וזה בלתי נמנע אך לא מדאיג…הנמרים לנצח יזנקו ברעב הבא וכך גם תקוותי, בני האנוש.
לסיום, רוצה להתעכב על הדבר היחיד שלדעתי לא הצלחתי בינתיים לפענח, וזה את השמים. קראתי בתגובות, הנחה שמדובר בתפאורה. מכירה בנושא השמים שאומרים שלפני הסקס מבטיחים את השמים. לא חושבת שזה המקרה. שמים מתוחים וטרמפולינה מובילים אותי למחשבה על מקום יותר פיסי, אבל מלבד בטן מתוחה ועוד איבר זכרי 'מסויים' לא מצאתי מה עוד מתוח, ולא זוכרת שיש קפיצות טרמפולינה כלשהן על בטן האישה, למעט אולי משגל בקרקס, ומכיוון שגם שם יש נמרים וגם יש לך שיר על קרקס, אני מדמיינת את נערת הטרמפולינה ומאלף הנמרים עושים חיים בין שמים לארץ ואומרת לעצמי: "וואוו, שיהיה להם לבריאות". (טוב, זה בטח כיוון הזוי אז בעצם נשארתי עם השמים עדיין בתהיה למשמעותם, ונכון שמהם יורד גשם, ונכון שבסוף אפשר לקפל אותם, אבל הטרמפולינה וכל הקפיצים שלה לא מסתדרים לי באותו איבר 'שמיימי', ומי יודע, אולי ככה גברים מרגישים כאילו יש שם איזה קפיץ, שכן, את תחושות הגבר לא אוכל לדמיין מספיק לעומק על מנת להבין לגמרי, אבל חייבת לציין שאת האישה הצלחת להבין והיטבת לתאר וזה כשלעצמו מדהים).
כתבתי הרבה, לא ביקרתי כאן מזמן ושמחה שעם הפסקת האש החיים זוכרים את טעם החיים.
המשך יום נפלא,
סיגל.
סיגל, איזו תגובה! ברשותך אחלק את שלי לכמה, לכל העניינים הרבים שהעלית פה 🙂
"לשלם" – כוונתי הייתה מטפורית, אם כי אני רואה איך אפשר היה להבין שמדובר בנערה עובדת. קיוויתי שהסמיכות ל"לערוך זכרונות" מבהירה שמדובר בתשלום אנרגטי ו/או רגשי שלא פעם נלווה ליחסי ההומו ספיינס עם זולתו.
ויפה הבנת את התיאור האורגזמי. עונג וכאב, מלאות והתרוקנות, סערה ושקט שאחרי. אריסטו זצ"ל אמר ש"כל החיות נעצבות אחרי המשגל". הוא אולי הגזים, אבל תפס משהו.
הלאה, הלאה :)- הנמרים לעד יזנקו ברעב הבא, ואפילו עם סינוסיטיס.
"השמיים" הם בשיר הזה הגבול – או מוטב האין-גבול – למעוף הגוף. הגוף עצמו הוא קוסמוס ("ערפיליות של בשר") שלתוכו הזינוק.
המתח הארוטי הדורך את הנפש הוא המקפצה האמיתית לזינוק הזה. הגוף הוא כר זינוק אל מעבר לאני.
כל זה נשמע נורא פילוסופי, אבל מנסה לתאר את החוויה הארוטית כהווייתה, לא באופן המקטין שבו איננו מקשיבים למה שקורה לנפש שקפצה מקצה הגוף.
מודה שקראתי את השיר בקטן בלי התייחסות לנפש. נפש בתוך אורגזמה זו כבר מדרגה גבוהה מידי בשבילי לעקוב מה עובר עליה ולאן היא הולכת בזמן שאדם עסוק בללבוש גוף ולהפשיט גוף לחתור בפצע, לשכשך בגוף ולהתיז זיקוקים. אני מקווה שבכל זאת היא (הנפש) בעסק הזה , כי אם לא אז היא מפסידה.אם הבנתי עכשיו נכון היא חותכת את השמים ואחר כך חוזרת לערפילי הבשר. ואחר כך אפשר לומר: לרגע פרחה נשמתי.
חוזרת לקרוא את השיר ותגובותיך ואראה מדוע משהו לא מסתדר לי עדיין בהבנה.
לגבי לשלם הבנתי את שתי האפשרויות ולערוך את הזכרונות נראה לי מתאים גם אחרי ביקור אצל זונות. יצא לי לשמוע לא מעט זכרונות מסיפורי בנים על חוויה שלהם בנושא. לערוך את הזכרונות זה מאוד חשוב אחרי חוויה שכזו, זה בעצם סידור ההתמודדות שלהם עם החוויה ומשום כך היא תמיד מסופרת באופן המשתנה בין אדם לאדם, ומותירה אותי עם תהיה אם זה באמת מה שקרה כי בהחלט נשמע שהסיפורים שלהם ערוכים למופת.
אבל גם אני מתחברת יותר לאפשרות השניה ולתשלום ההדדי כי השיר מצא חן בעיניי ממבט ראשון ואם הוא באמת היה שיר על זונה הוא היה מאבד משהו מייחודו כיוון שכך נפלא לתאר אורגזמה צרופה בלי קשר ללמה ויופי של קשר לנמר.
לגבי החיות העצובות אינני יודעת אבל ראיתי פעם תוכנית טבע על אריות והם נראים מותשים אחרי משגל ומתברר שזה רגע החולשה שלהם, שבהם קל לצוד אותם. אצל בני אדם זה לא ככה כי משחק הציד לדעתי הוא אחר.
סיגל, באמת לא יודע מה החבר'ה רצים לספר לחבר'ה, כי דווקא בעניין הזה אני לא מבין. אבל באמת, הנסיון היה לתאר משהו יותר אוניברסלי מביקור אצל זונה.
אשר לאריות המסכנים שנתנו כל מה שהיה להם, אני מסכים אתך שבני אדם הם שונים בזה. אין להם עונת ייחום והם גם לא גמורים כמו אריות, וכידוע אם הם באמת רוצים, הם יכולים לשכלל את העניין לאורך שעות רבות.
טוב אז אני יודעת אבל לא מגלה כי אני לא מהחבר'ה הרצים לספר.
האוניברסלי הוא המוצא חן בעיניי ושמחה שבני האדם רק לובשים עליהם זינוק של נמרים ולא באמת נולדו נמרים או אריות. לחכות לעונות ייחום זה ממש לא נראה לי. גם אריה מתאמן בשכלולים לא יצא לי לפגוש אז אני שמחה כפליים שנולדנו בני אדם למרות כל הדברים הרעים שאומרים על בני אדם ביחס לחיות, בכל זאת יש בנו משהו טוב.
שמח שמצאת בנו משהו טוב (תגלי?) – אגב את הסגולה הזו של ארוטיקה מתמשכת ומשחקית אנחנו חולקים עם הדולפינים.
מתה על דולפינים. כל פעם מגלה עליהם משהו חדש. בסדנאת ריקוד אינדיאני שבה השתתפתי סיפר לנו המדריך אלו חיות מלוות אותנו, ואחת משלי הוא הדולפין, והוא כנראה אחראי אצלי על המשחק (והדברים האחרים שציינת).
לגבי הטוב שבנו כבר אמרתי, איננו תלויים בעונת ייחום ואיננו פגיעים וחלושים לאחריו. לא עדיף אם כן להיות אדם וחוץ מזה אני לא בטוחה שהם באמת נהנים כמונו כי מאמינה שבשביל הנאה אמיתית צריכים גם דמיון ומודעות שגם את זה לא חושבת שיש להם.
הריגוש מהחייתיות הוא ריגוש שאנו כבני אדם חווים, להם בעצם אין ריגוש מהעוצמה והפראות שלהם אז זהו עכשיו בטוחה שעדיף להיות אדם ורק כמה שינויים קטנים בחשיבה ובמעשים ונוכל גם להיות טובים.
סיגל, אני חושב שאת צודקת בכל מה שאמרת לגבי מותר האדם, ולא חושב שחיות שהדחף המיני אצלן הוא ביולוגי טהור יכולות לחוות את הדמיון הארוטי ואת המורכבות של סממני הגירוי האנושיים.
אבל יונקים ימיים כמו הדולפין והלווייתן חווים גם חווים (בעצם המוח שלהם גדול משלנו). לווייתנים שרים שירי חיזור, ודולפינים ידידותיים בצורה שגובלת בפגיעות להתעללות מינית של בני אדם…
אז החיה שלך היא הדולפין/ה? הרבה לבריאות, סיגל 🙂
בכל מקרה יש עלינו תיק, לטוב או לרע, שאין מה להתלונן עליו. גם בתחום הזה השמיים הם הגבול – בין גן העדן והשאול 🙂
אפצ'י…תודה.
(הדולפינה בדיוק דיגדגה אותי באף).
לוויתנים שרים שירי חיזור? את זה לא ידעתי, אולי אפשר לבקש שתחליף את סדנת הנמרים בסדנת דולפינים? כל היום התאמנתי בהליכת נמר וזינוקים ונתפס לי שריר ברגל. אפשר לעבור לים?
ובתור מי שהחיה של היא דולפין עם כל המוח הגדול שלהם לא הצלחתי להבין את המשפט: "ידידותיים בצורה שגובלת בפגיעות להתעללות מינית של בני אדם"…???
טוב, את מכריחה אותי להיכנס לפרטים האינטימיים מתחת לחגורה של אדון דולפין. אז ככה, אצלו, בניגוד לאדון אדם, הזין הוא שריר, ושריר רצוני. כמו שאדון אדם יכול להושיט לך יד, אדון דולפין, סליחה על הביטוי, יכול להושיט לך זין. כמובן, יש כבר מי שתפסו עליו טרמפ, והיו על זה כתבות בעיתונות האמריקאית.
הממ…אוקיי, תפסו עליו טרמפ…כלומר? לאן הם רצו להגיע בדיוק? (וזה הם או הן?)
גם וגם, אבל לא יודע איך ולאן רצו להגיע בדיוק. הכתבה הייתה דיסקרטית (מפאת כבוד האדון דולפין אני מניח).
אולי בסך הכל רצו ללחוץ איתו יד?
ברור שללחוץ איתו יד..לא חשבתי לרגע אחרת אבל הבנתי שמכיוון שידו איננה באמת יד, אז אולי כאב לו למסכן. (כי חשבתי שאם למשל היו רוצים ללחוץ לי באוזן כאילו הייתה יד, באמת שהיה כואב לי).
סיגל, יש לחיצות ויש לחיצות 🙂 לומדים על זה בסדנת הדולפינים, אני חושב.
כן בטח, אני כבר מדמיינת את הסדנה הזאת…המשתתפים נכנסים עם כיסוי עיניים ולוחצים משהו. אחר כך מלמדים אותם להבחין בין משהו למשהו, והאווירה ידידותית כיאה לדולפינים ולמשתתפי סדנאות דולפיניות.
כן, בדיוק. את נשמעת מוסמכת ביותר בענייני סדנאות דולפיניות. רק אל תדליפי את זה 🙂
לא אדליף.בעצם… אולי רק לפיניות ולפינים. (הייתי מנקדת אבל יוצא נחמד יותר כך).
בינתיים אדליף את עצמי למיטה ואזליף עלי מי מנוחים…וכמו שאומרת עינב פרלמוטר מהמכשפות: "עד לעונג הבא" וגם היא כמותי בטח התכוונה לסדנת הינשופים הקומרנים.
הי, סיגל, סדנה סדנה:) הדולפינים בכלל לא פראיים, והלווייתנים משקיעים בחיזור פעם בחיים, מונוגמים מושבעים שכמותם. נמרים זה כמובן משהו אחר.
תעשי עם הרגל תנועות של שריטה ונראה אם ישתחרר לך
עשיתי תנועות של שריטה, עכשיו יש שריטות על הקיר. צריכה להזמין למחר איש גבס, רק איך אסביר לו את השריטות? (אולי אגיד שהחתול שלי חלם שהוא נמר).
אגב חיות הסדנה והדולפין, חיה נוספת שלי היא לביאה פצועה…לביאות פצועות זה גם רעיון לסדנה אז יש לי עוד חמש חיות לתרום ואפשר לעשות מרתון סדנאות.
נווווווווו………מתי מתחילים ואיפה נרשמים?
סיגל, אני ממש לא רוצה להיות הכתובת ללביאות פצועות, אבל נמרות זה כמובן משהו אחר. ראית את זאתי מהקישור של תמי? גרררר
ובקשר לאיש הגבס אל תדאגי. עוד לא הגענו לקפיצות דרך חישוקים ומקווה שאף אחד לא יצטרך פה גבס 🙂
כל עוד העתיד צופן קפיצות דרך חישוקים ולא דרך טבעות שריר זה בסדר. ולביאות פצועות זה לא טוב רק כשהחיה השומרת הזו נמצאת בלב האדם. כשהיא נמצאת בצ'אקרה הכתומה (נדמה לי) אז זה דומה לנמרה אבל קצת יותר מסוכנת, פשוט וואאררר.. במקום גררר..
כל עוד העתיד צופן קפיצות דרך חישוקים ולא דרך טבעות שריר זה בסדר. ולביאות פצועות זה לא טוב רק כשהחיה השומרת הזו נמצאת בלב האדם. כשהיא נמצאת בצ'אקרה הכתומה (נדמה לי) אז זה דומה לנמרה אבל קצת יותר מסוכנת, פשוט וואאררר.. במקום גררר..
(שוב נתקע?)
איזה נתקע? נמרות, לביאות, הבאת אותה בשלשה, כשאני הספקתי רק דולפין אחד 🙂
טוב, זה לא אותו דבר. הגב' נמרה האמורה נמצאת קומה מתחת, בצ'אקרה האדומה, מלקקת בשר אדום, ומשמיעה, כמו שכתבת, גררר ולא וואררר. שכנות שכנות, אבל עם תחביבים די שונים.
לא לא לא, פשוט התבלבלתי בצבעים. הצ'אקרה באותו מקום כך שאם מפגישים לביאה פצועה עם נמרה יוצא שם שישו ושימחו בשמחת יאוווו.
ואגב אם אתה רוצה לשמוע נהמות בבלוג מכל חברי הקהילה, אולי פשוט תזמין אותם למסיבת תחפושות? (גם פורים מתקרב אלינו וגם קרנבל ברזיל) ושכולם יכנסו תחת שם בדוי ויצטרפו לסדנה. מסכה זה מצויין לשחרור, ומי שיצלם את עצמו רוקד, יקבל ממני בסיום הסדנה פירוט שבע החיות המיוחדות שלו. (עדיין לא יצא שזיהיתי את כל השבע לאדם, אבל שתיים לפחות).
מה, שנכתוב כולנו בשם בדוי? או שאת מתכוונת למסיבת תחפושות על אמת? יעלה?
ובקשר לחיות, זה עובד גם בקלט-רחוק? את יכולה לנחש את שלי?
מסיבת תחפושות על אמת תעשו לכם בכיף אני לא יכולה לבוא כי גם מתחת למסכה שלי לא יזהו אותי אז זה לא כיף. אבל כאן אפילו אני לא אהיה סיגל ואפילו אתה לא תהיה אמיר ולכולם יהיה שם נוצה וזה יכול להיות מדליק.
ולגבי החיות שלך. אז נכון שיש בהתכתבות שלנו מן הריקוד אבל אני צריכה לראות אותך מתנועע…אתה יכול?
אבל כן. אם אחדד את חושיי אוכל לראות באנשים חיות גם דרך הכתיבה שלהם. רק שאיתך יש לי בעיה אתה מעין שחקן שלובש ופושט חיות ומעבר אז אתה משתנה כל הזמן וקשה להתקבע על חיה שלטת. אם יהיה לי vision יציב מבטיחה לשתף.
לובש ופושט חיות? :)))
גררר ברררר….
לדעתי במסיבת התחפושות תהיי מסמר הערב, דווקא כי תישארי מסתורית גם בלי המסכה.
כל עוד העתיד צופן קפיצות דרך חישוקים ולא דרך טבעות שריר זה בסדר. ולביאות פצועות זה לא טוב רק כשהחיה השומרת הזו נמצאת בלב האדם. כשהיא נמצאת בצ'אקרה הכתומה (נדמה לי) אז זה דומה לנמרה אבל קצת יותר מסוכנת, פשוט וואאררר.. במקום גררר..
(2 שוב נתקע?)
(3 ושוב?)
לא, לא בלי התייחסות סיגל. הרי הנפש היא מה שחווה בנו אפילו את "הגוף".
'שאדם עסוק בללבוש גוף ולהפשיט גוף לחתור בפצע, לשכשך בגוף ולהתיז זיקוקים' – "אדם"=נפשו, תודעתו, לא?
וגם אם פרח לו אל מחוץ לגופו, עודנו חווה מה שחווה…
אמנם אני סיגל אבל אינני פורחת מחוץ לגוף חוץ מאולי כשאני ישנה אז אני לא ממש מצליחה להבין אם הנפש מרוב עונג יוצאת לה לטייל בשמים מתוחים, מי נשאר למטה במיטה? ואם היא חווה והיא בפנים, אז מי פורח?
סיגל, אני חושב שכמו בחלום כך גם בזמן ערות, התודעה אינה מוגבלת בחוקי הפיסיקה.
הנפש, כלומר אנחנו, לא זקוקים למגע פיסי כדי לחוות. אנחנו חווים נוף, זולת, גוף וכו' באמצעות חדירה מנטלית. אנחנו קצת משתכנים בדברים האלה, וזה לא מונע מאיתנו לחוות כמה מהם סימולטנית.
מוטב אולי שאשאל במקום לענות: אם "פרחה נשמתך" – לאן בדיוק פרחה?
תחזיר לי את סיגל !!!
היא מבדרת אותי.
"רונית, אם לא נעשה זאת בעצמנו, מי יעשה את זה בשבילנו? :)"
(הציטוט מתגובתי לך למעלה…)
הי רונית, אמיר את אני וההומור לא צריכים לדאוג. אפשר לדבר אצלך על אושר וכאן על סינופסיסים זה משתלב לי מצויין בדילוגים ביניכם ובטוחה שאפילו קונדליסה רייס הייתה שמחה לדילוגים כיפיים כאלה.
השתתפתי פעם בפורום כלשהו, בהתחלה של הפורומים באינטרנט בארץ,
והיו שם מיטב הכותבים, ביניהם גם דנה ספקטור וגבע קרא עוז וכאלה,
(בשמות בדויים),
היה כל כך שנון ומטורףףףףףףף
והיו לנו לילות שלמים של קטעים,
הייתי יושבת מול המחשב בעיקר בעבודה רוב היום מול המסך של הפורום,
אני חושבת שאני נורא מתגעגעת למה שהיה שם ואינו עוד,
ולפעמים מנסה לשחזר את זה כאן ….
היה לי את זה קצת עם יעל ישראל,
מזמן.
נו, רק זכרונות כאן מהלכים על בהונות?
אושר וסינופסיסים… יש הקוראים לזה "חינוך ביתי".
ניסיתי, אמיר,
הבלוגייה הזו רצינית מידי בשביל זה.
אנשים נורא באגו.
בשביל להשתטות ככה צריך להיות מוכנים להשיל את כל האצטלות האינטלקטואליות וממש כל הזמן.
עם כל אחד מכם יש הרבה עבודה בכיוון הזה.
אם כי, לזכותך אני יכולה לומר, שאתה *מבין* כשצוחקים, כאילו, אתה מבין הומור.
אני מניחה שעוד כמה נוליות ועוד כמה יעליות וככה, היינו צוחקים פה קצת יותר.
תעזבי "אנשים", רונית, ומה הרצינות הזאת? את המזרח הפרוע אפשר להקים ולהחריב מאפס בכל רגע.
אבל מה, אני איש מעשה.
עלה בדעתי כרגע לפתוח פה סדנת נמרים.
סיגל, את בעניין?
גררר…ברוררר…מה? נו טוב, אני מהנעשאים והנשמעים אז אז אני בעניין.
וגם אני מעשית. מה לובשים?
אה, עוד לא חשבתי על זה 🙂 אבל עור נמר כמובן, אלא אם כן יש לך אחד כזה טבעי.
גררר…ברוררר…מה? נו טוב, אני מהנעשאים והנשמעאים אז אז אני בעניין.
וגם אני מעשית. מה לובשים?
(לוחצת בפעם השלישית…כמה תגובות נהיו)?
עבר עבר עבר (שלוש פעמים) גם אצלי הבלוגיה השתגעה. אולי יש פה מנגנון ריגוש עם סף רגיש במיוחד
גררר…ברוררר…מה? נו טוב, אני מהנעשאים והנשמעאים אז אז אני בעניין.
וגם אני מעשית. מה לובשים?
טוב, אני צריכה לקום בבוקר לזקנים,
אני לא מאמינה למר גורלי.
וסיגל,
את צריכה לפתוח בלוג לדעתי.
לא משנה איפה.
תודיעי, נבוא.
לא מאמין, רונית 🙂 אחרי שמשכת את סיגל מנקיקי השמיכות המזמינים את נוטשת לטובת כמה זקנים. מקווה שטעמך עמך 🙂
חלומות פז
אני חושבת שאפתח קהילה. אחרי שקראתי את עצמי מגרגרת שלוש פעמים נהיה לי חשק.
וגם אני צריכה לישון, מחר צריכה לקום בשתים עשרה בצהריים וזה אפילו לא שתים עשרה שעות.
טוב, אז לילה. לגרגר שלוש פעמים לפני השינה 🙂
עכשיו רונית מזנקת כמו נמר למיטה והמפגש עם הזקנים בבוקר הוא נפלא. למה? כי זה עדיף על הלילה.
ולגבי הבגדים אמיר, בקהילה אף אחד לא היה עונה לי ככה.
:0)
תרגיעו, שני חבריי לשלישייה,
נעשה את זה בלילה אחר 🙂
טוב טייגרית…משוחררת.
:0)
קבענו, רונית. ואל תשתוללי יותר מדי עם הזקנים 🙂
לגרגר שוב? שלוש פעמים? טוב.
אם אלו דרישות הסדנה אני נדרשת ומקיימת.
גרר..גרר..גרר.. (יצא בסדר?)
:0)
לילה.
גרגור מעולה, סיגל.
ובקשר לביגוד הנאות, לא הבנתי את העניין עם הקהילה שלך.
בקהילה, לפעמים יש שאלות שמוגשות להנחתה. בדיוק כמו במשחק טניס.
לא כדאי לומר שם תודה או לשאול מה ללבוש, שתי התגובות הללו מקבלות תשובות בסגנון מפשיט מהר יותר מנמר את זינוקו.
כמו שאמרה רונית, אנשים מוכרים כתבו תחת כינויים, זה הגיוני מכיוון שאז יכולים להשתובב בלי לדפוק חשבון, רק שלפעמים יש אנשים שברגע שהם מסתתרים מאחורי כינוי הם מרשים לעצמם התנהגות פוגענית, דבר שלעולם לא היו עושים בסביבת מכרים. אני השתמשתי באנונימיות שלי לכתוב קצת יותר משוחרר מעבר לזאת תמיד זכרתי שגם מאחורי הכינוי שלי זאת אני ומאחורי הכינוי של האנשים נמצאים בני אדם ומהר מאוד מצאתי את עצמי בתפקיד גננת.
כאן בבלוגיה נמצאים אנשים שמכירים האחד את השני ולכן מה שרונית מספרת לא יכול להתקיים, חסר מתח של אי הכרות ובמהלך השנה שאני כותבת כאן ראיתי איך גם אלו שלא הכירו יצרו קשרי הכרות ושיחתם הפכה לרצינית יותר ובמקרה של התחברות טובה היא נתנה ביטוי בהתבלגגות. זו גם הסיבה שבהתחלה היה כאן יותר שמח ופתאום נוצרה ירידת מתח. כשכולם מכירים את כולם ועוד מפורסמים אין סכוי לקרנבל הזה שקיים בקהילות העולם הוירטואלי כי הם זוכרים שמחר הם נפגשים בפסטיבל.
להתכתבות וירטואלית נכנס מתח ויוצא גוון עדין של פלירט, בעיניי זה מדליק אבל זה כנראה מתאים לעולם הוירטואלי או לפאב.
אלו היו שישים שניות על הא ועל דא.
בוקר טוב עולם, :0)
מה שלום כולם?
סיגל, אם יש לך תרופה, הייתי מפרסם את זה כפוסט מטעמך. עוד יש לנו תקומה?
איבדתי אותך, אמור לי מה המחלה ואחשוב על תרופה.
המחלה שאבחנת בבלוגיה בתגובה למעלה – היכרות יתר, ירידת מתח, אובדן עניין…
אה זה? כבר מצאת לבד את התרופה…סדנאת נמרים כמובן, והוספתי לך את ההתפשטות מהשם האמיתי וכך כולם יהיו פתאום בריאים ותוססים.
היה לי את זה גם. היה כזה כיף שאם אני אתחיל לכתוב על זה יהיה לי עצוב.
בלוג זה כל כך לא קהילה אבל אצל אמיר זה קצת מזכיר לי והנה את שכאן ומתחברת ל'קטע' אני כל כך שמחה.
אולי בצד הבלוגיה תפתחו קהילה לחברי הבלוגיה?
כן, צריך מקום לפטפוטים,
הבלוג של אמיר, כמה שמזמין,
לוקח שעה לפתוח כל פוסט,
אז פחות ישים :))
צרות של מפורסמים 🙂
מבינה אולם בכל זאת חושבת שבעת מגע פיסי אני לא בדיוק מסוגלת לחוות נוף ולהנות מספר טוב על הדרך. המגע הפיסי ממקד את הנפש בפנים החוויה ולמה לה ללכת בדיוק עכשיו לטיול טבע?
כששלי פורחת לאן היא פורחת? וואוו. באמת לאן. בדרך כלל חוויתי זאת בעת פחד גדול. מנסה לשחזר אבל זה רק לשבריר שניה ואולי היא רצה להסתתר מאחורֵי הפחדנית.
ובעת עונג? ובכן, כן, יש שם משהו שפורח, אבל אז אני אומרת : 'אני מתה'. וואוו, אולי אני מתה? אם אני מתה אז אין לי מושג לאן ההיא פרחה. היתכן שהלכה לראות נוף, לחפש לי אחוזת קבר, לבחור עבורי אפיטף?
ואולי, אולי הגיע הזמן שאלך לישון לפני שאפחיד את עצמי ולא אצליח להרדם.
:0)
את לא הולכת לשום מקום, את חוזרת אליי לבלוג !!!
:0)
אוקיי. מקווה שיש לך בבלוג שק שינה, וגפרורים לנעיצה בעיניים נסגרות.
סיגל, עד כמה שאני מכיר, "הנשמה" זו את, ו"היא" יודעת לטייל גם מחוץ לגוף 🙂
וכן, את יכולה לאבד גוף,אבל לא למות.
שתפרחי ממנו בהרבה שעות עונג 🙂
זה כל-כך יפה
שדימוי הנמר כאן מתעתע
ולבוש מקוריות
כי הוא אוחז גם בדובר וגם בנמענת
ויש זינוקים הדדיים והחלפת זהות מפושטת ומלבישה
מה שבאמת מתאים מתאים לאיחוד
הנושא:)
נכון, זיוה, ויפה ששמת לב. שניהם לובשים ופושטים כל אחד בתורו את הגוף במעשה האהבה כמו את זינוק הנמר.
צריך שניים לטנגו, אפילו של נמרים 🙂
איזה אתר אני מצאתי של אביזרי מין אדירים :
http://www.sextoysjoy.com
אבל אורגזמה טובה אני מגיעה עם התאר של http://www.xxxorgazma.com