בננות - בלוגים / / ההבדל ששינה את הכל – רוברט פרוסט
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

ההבדל ששינה את הכל – רוברט פרוסט

 

 

    The Road Not Taken / The Road Less Traveled /  Robert Frost 

    

רוברט פְרוסט



 
הַשְּׁבִיל שֶׁלֹּא נִבְחַר

 


שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב,

אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב,

אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב,

מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף

לְאָן שֶׁפִּתּוּלָיו נֶעֶלְמוּ בָּעֵשֶׂב;

 

לַשֵּׁנִי אָז פָּנִיתִי, מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁווֹת,

אִם רָאוּי הוּא יוֹתֵר, כִּי גַּם הוּא כֹּה יָפֶה,

שׁוֹפֵעַ רֹב יֶרֶק, וּמְעוּט עֲקֵבוֹת;

אַךְ שְׁנֵיהֶם הָיוּ נְתִיבוֹת עֲזוּבוֹת

שֶׁמִּדְרַךְ הַהוֹלֵךְ בָּם שְׁחָקָם בְּשָׁוֶה,

 

וּבַבֹּקֶר הַהוּא הִשְׂתָּרְעוּ לִקְרָאתִי

בְּשַׁלֶּכֶת שֶׁאִישׁ לֹא הִשְׁחִיר אֶת פָּנֶיהָ.

אָהּ, הָרִאשׁוֹן – לְיוֹם אַחֵר נְצַרְתִּיו!

אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁנָּתִיב מוֹבִיל אֶל נָתִיב,

וְסָפֵק אִם אָשׁוּב עוֹד אֵי-פַּעַם הֵנָּה.

 

אֵי-שָׁם, אֵי-פַּעַם, לֹא בְּלִי אֲנָחוֹת

בַּחֲלֹף הַשָּׁנִים אֲסַפֵּר זֹאת בְּקוֹל:

שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת –

אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,

וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.

מאנגלית: אמיר אור

 

ארבע ההסכמות

94 תגובות

  1. אמיר, מזל טוב, לשנים ארוכות, בריאות ויצירתיות. המשך לדרוך בשביל שדרכו בו פחות. אמרה חסידית אומרת שכדי למצוא את הדרך יש לאבד אותה, במובן זה הם היו נועזים יותר מפרוסט. שיר נפלא והתרגום גם.

    • אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת

      זה יפה, וכל כך מעשי – בחירה שמלחשת
      הגיון בסיסי.

      • טימה, כן אבל לא… האם זה כה מובן מאליו?
        בדרך כלל רובנו הולכים בדרך המלך, מתיישבים במסעדה הכי מלאה, והולכים למופע שבקושי נשארו לו כרטיסים.
        ולמה? 'כי אם כולם הולכים לשם הם ודאי יודעים'. שווה תמיד בדיקה אמיתית, לא?

        • בדרך כלל אני לא עושה את מה שכולם עושים.
          לכן הדרך שדרכו בה פחות, יותר נראית לי…

    • תודה תודה, מוישל'ה. ושוב לאבד אותה? אוף!

  2. רות בלומרט

    יום הולדת שמח וכל טוב. תודה על התרגום. פעם אנשים הלכו בחורשות ופסעו בשבילים והשלווה וההתבודדות גרמו להתעלות הנפש אצל אנשים כמו רוברט פרוסט.

    • לא כאן, רות, באירופה, באמריקה. היו ועדיין יש להם יערות ושבילים ונפשם נחה בהם.
      ותודה מקרב על הברכה.

  3. מזל טוב אמיר.
    מאחלת לך שתבחר בשביל הכי נכון עבורך. אתה כבר יודע שנתיב מוביל אל נתיב.

    בשיר, קשה הויתור על הדרך שלא הלכנו בה, שלא בחרנו בה. זו לפעמים אולי אפילו ידיעת ההחמצה. אבל פרוסט כבר ידע, כמו הרקליטוס שאינו יכול להכנס לאותו הנהר פעמיים- כי הנהר כבר לא אותו הנהר וגם כי הוא כבר אינו אותו אדם שהיה שם כשבחר.
    נראה לי שלא תמיד זו בחירה מוחלטת רק שלנו, לפעמים נבחרנו לשביל הירוק ולא לצהוב. בוחר/נבחר.
    בלי אנחות, בחלוף השנים, תספר איך פנית בשביל שדרכו בו פחות, בקול?..תזדקק למלחין!…:)

    • תודה על האיחולים תמי. עניין הבחירה הרי קשור בעניין ציר הזמן שדיברתי עליו ברשומות האחרונות פה. ציר הזמן כולו הוא רק קו אירועים אחד מתוך משטח של אינסוף קוים אפשריים כאלה.
      לא היית רוצה לדעת מה היה קורה בפניות שלא פנית בהן?
      גם המלחין יימצא 🙂

      • "כל רצוני לטעום עוד פעם
        שמנת-כפר ותות-גינה
        עוד נשיקה שיש בה טעם
        ואהבה אחרונה
        פעם אחת לתעות בדרך
        ולאבד את הצפון
        וללטף משוק עד ירך
        את שתי רגלייך היפות."

        מר אתייפח כמו עץ בגשם, לא ידע מה הפסיד בשבילים שלא צעד…

        • את הרגליים אני מבין טוב 🙂
          אבל הסיפא? מוגזם קצת, לא?
          אנחנו, בניגוד לעצים פוסעים כל הזמן, ואילו פסענו בשבילים אחרים היינו מן הסתם מתייפחים על אלה שבאפשרות ההיא היו נותרים בדמיוננו ורודים מכל בזוקה 🙂

          • כלומר, על אלה שפסענו בהם בפועל בחיים האלה (אך היו נותרים לא ממומשים באפשרות ההיא)

          • מרבה רגליים מרבה נחת…

            אני למשל, (אל תצחק עלי)
            לא מסתבכת באפשרויות.
            לא בוחרת.
            רק מקשיבה לרוח
            שיודעת לנשוב לכיוון,
            ויודעת לבחור בי.
            ממילא אשבר אם אתנגד לה.

          • לא צוחק עלייך, תמי, אבל דווקא כן צחקתי מאפשרויות הקריאה המגוונות של אימרת הכנף שלך – "מרבה רגליים מרבה נחת" :)))

          • …:)))

          • ואחרי שגמרתי לצחוק, אז ברצינות, לא ממש מאמין בתיאוריות הרוח והזרימה הללו.
            ומה פתאום תישברי? הרי לא מדובר ביציאתך למלחמה נגד ארה"ב או סירוב לציית לרמזורים.
            מסכים בכל לב שאדם זקוק לקשב פנימי, אבל אדם גם בוחר, כלומר יוצר מנטלית את המציאות שקורית לו עוד בטרם קרתה בעולם הפיזי.

          • בחיי שידעתי שהרוחניקיות הזו לא תעבוד עליך…:))
            אבל אי אפשר להגיד שלא יצגתי בכבוד את רוח הדברים…

            אתה באמת מאמין שכל דבר הוא מתוך בחירה מוחלטת שלנו?
            האם כשענן עובר וממטיר עלי גשם זו בחירה שלי?
            האם לא כדאי להשאיר גם ל"מיקריות" להחליט?
            ובכלל, ישנה בחירה מתוך מודעות ובחירה אחרת לא מודעת לעצמנו שכך בחרנו..

          • תמי, בואי נאמר שאם ענן ממטיר רק עלייך, זו בחירה שלך, ואם על כולנו אז זו בחירה משותפת 🙂

          • וברור שאנחנו משחקים מחבואים עם עצמנו בקשר לבחירות, אחרת הכל היה כל כך חלק ומודע ושקול… חושב שלקרוא לזה 'מקריות' זה בדיוק שם המשחק 🙂

          • פרוסט לא מדבר על "מקריות". הוא בחר, במיוחד העדיף, את השביל הפחות דרוך.
            זו באמת בחירה מתוך מודעות לבחירה. או זה או זה..
            מבחינתי הוויתור על השליטה בכל דבר, הוויתור מתוך תובנה שלא חשוב מה אבחר, מעבר לרצון הידוע לי כרצון, יש גם עוד אלמנטים במחזה הזה של חיי..אלמנטים שאינם תלויים בבחירה שלי אלא יש להם סיבות משל עצמם להתנהל כפי שהרצון שלהם בוחר. אם יורד עלי גשם זה לא בהכרח בבחירה שלי אלא זה התאים לענן וכנראה גם לי באופן אולי בלתי מודע. ואני לא רוצה להכנס לדוגמאות קולקטיביות של אסונות כדי להגיד שזו הייתה בחירה משותפת…
            בכל זאת נראה לי שישנו שביל זהב בין הבחירה לבין המקריות של חיינו. ההצטלבות הזו של רצון היחיד מול המטריצה, מול כוחות הטבע.

          • נכון, הוא בחר. אין בשיר הזה "מקרה".
            אולי יש בחירות שנעשו עוד לפני החיים האלה. יש דברים שקוראים לנו, אבל הם שלנו.
            הענן, להבנתי, הוא שום דבר – לא משהו עם רצון אלא תוצאה של רצון. לא גורם, רק מחשבה קולקטיבית שהתקשתה קצת 🙂

          • פעם הראתי לחברות שלי איך אני מזיזה עננים והן האמינו לי.
            אבל בגרתי מאז והבנתי ש"הנדרסון מלך הגשם" (סול בלו) כבר לא אהיה..:))

          • לא חושב שזה מה שאמרתי, תמי. דרושה אנושות שלמה של הנדרסונים כדי ליצור אפקט כזה.

          • יונה ארזי

            למען הדיוק, ברגע הבחירה פרוסט לא אומר דבר על השביל שדרכו בו פחות, להיפך- הוא אומר ששניהם נראים אותו הדבר, ורק לאחר שנים, כשהוא בוחן את חייו, הוא אומר זאת. הוא טמן לנו כאן מלכודת – הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו…הוא לא בדיוק הספור האמיתי

          • יונה, הפרשנות שלך, שמדובר פה בסוג של רמייה עצמית – מרתקת, מכיוון שאם כך, פרוסט מדגים זאת על… עצמו ומבצע זאת מניה וביה בשיר.
            אפשרות אחרת היא להאמין לו שבכל זאת היה איזשהו הבדל קטן בין השבילים, והבחירה האמיתית שלו היתה בעיקרון ולא בשביל: העיקרון של ללכת בשביל הכי פחות נודע ומשומש. לחפש את החדש.

  4. מירי פליישר

    מקסים וברכות!
    אכן הדרך הנבחרת
    מתנה מקסימה נתת לעצמך ליום ההולדת
    שיהיו עוד הרבה!
    🙂

    • תודה תודה מירי.
      והאמת, גם ללכת בשביל שלא נדרך זה לא ממש תעודת ביטוח לבחירה נכונה 🙂

  5. חן קלינמן

    אמיר, ברכות מזל טוב.
    מאחל לך את שביל השבילים, חן.

  6. תַּלְמָה פרויד

    לך יש יומולדת, ואנחנו מקבלים מתנה. לא רע בכלל, אמיר! יופי של שיר, יופי של תרגום, יופי של דרך לחגוג.

    מהמרת שבחרת בשביל שדרכו בו פחות:)

    ברכות חמות ואיחולים ענקיים, שתמשיך לבחור בשביל הנכון גם בעתיד.

    • תודה תלמה יקרה. לעולם לא נדע ממש על כל השבילים האחרים האלה. אפילו המשורר שבחר "בשביל שדרכו בו פחות" מספר על זה "לא בלי אנחות":)

  7. חני ליבנה

    מזל טוב אמיר והמשך הליכה מאתגרת בשביל שבחרת, התרגום נפלא!

    • חני ליבנה

      אמיר, ענין אותי התאריך העברי, כבר שנים ששכחתי ממנו, אז ראיתי שהיומולדת שלי שבוע לפניך ביד בתמוז,אולי באמת צריך לפי זה לציין ארועים, הרבה יותר משמעותי. שוב מזל טוב

      • חני, הרבה יותר מעניין התאריך העברי. דווקא משום שנעשה כה נידח, התאריך העברי מוציא אותך מהלוח של החולין אל זמן מסדר אחר.
        כמו תזכורת או מעבר – מן השמש אל הירח, מן העולם אל הנפש…

        ואם גם את בבני תמוז, נרים נא כוסית באחוות סרטנים 🙂 יומולדת שמח גם לך, חני!

    • תודה, חני!

  8. רונית בר-לביא

    מרגש, אמירוש.

    מזל טוב אמיתי לך ויומולדת שמח.

    ושמחה ואהבה.

  9. גיורא לשם

    התרגום מוצא חן בעיני.

    • גיורא, שמח שמצאת עונג בתרגום הזה 🙂 זוכר שדיברנו פעם על הבחירה ב"שביל" ולא ב"דרך". אגב, דומני שהתרגומים האחרים אכן נקטו "דרך", ודי הסתבכו בה.
      הסצנה המקורית שברקע השיר אכן היתה טיול בשבילי יער.

  10. מצטרפת למברכים.

    אני אוהבת מאד את השיר הזה וגם שמעתי אותך קורא אותו, אבל תמיד הפריעה לי, ועדיין הסמיכות של 'הבדל' ו'שינה'

    עדיף לכתוב: וזה הדבר ששינה את הכל.

    • תודה על הברכות, סבינה.
      אשר ל"הבדל" – חושב ש"הדבר" הוא כללי וסתמי פה. חשבתי בזמנו גם על "וזהו מה ששינה את הכל" אבל החלטתי כך, דווקא לשם חידוד האמירה של פרוסט:
      "ההבדל" הוא בין שביל לשביל וזהו הבדל במישור של הדימוי, ואילו מה שההבדל "שינה" בעצם הבחירה הוא ברמת המדומה – החיים.

  11. זה שיר יפהפה. מאז שלמדתי אותו לראשונה יש שם משהו שאינו מובן מאליו בעיני – כי הוא הרי אומר שהוא בחר בשביל "שדרכו בו פחות" – כלומר, כנראה, במסלול ההרפתקני והמעניין יותר – ואף על פי כן הוא מצטער שלא בחר בשני. נדמה לי שתמיד אנחנו כמהים אל הבחירה שפספסנו, אפילו אם היא המעניינת פחות: תמיד היא נראית "ירוקה" יותר.
    יומולדת שמח!

    • מזל טוב כבר אחלתי לך בפוסט הקודם,
      אז שוב,

      דבר אחד אני להגיד רוצה.

      אתה יודע כמה שנים אני מחפשת את השיר הזה, משתמשת בו כדוגמא בכל המישורים, לא אכנס כאן לפרשנות.

      רק תודה רבה לך על שהבאת אותו כאן, כי גם לי יש עוד מעט – החודש הזה יום-הולדת.

      הרבה הצלחה, המון עשייה להמשך הדרך בה אתה בחרת ללכת והשלמה עם ועל כל מה שויתרת בדרך.

    • תודה על הברכה, עדה. בקשר לבחירה של פרוסט – יפה שמה נוני לב שלא מדובר פה בבחירה בין דרך המלך לבין שביל סתרים. שני השבילים היו "נתיבות עזובות" שלא עברו בהן הרבה. הבחירה העקרונית שלו היא בקנה המידה: עדיף זה "שדרכו בו פחות".
      כלומר, גם השני יש בו מסתורין, הבטחה, אפשרות לא ממוצה.
      על רקע זה אולי אפשר להבין את הנוחם, ואת צודקת שרק במקרה שנוכל לפנות בכל השבילים המתפצלים כאחד נדע בוודאות של החמצנו כלום 🙂

  12. טובה גרטנר

    היי אמיר

    צובט בלב, כי בחרת בדרך של הבדידות, אבל גם ללכת בשבילים האחרים זה בודד…
    וחוץ מזה אתה אמיץ…
    כי אני רגישה שהשיר מיצג אותך.
    יום הולדת שמח
    להתראות
    טובה

    • טובה יקרה, תודה על דברייך החמים.
      גם כשאנחנו רוכבים יחד, ונדמה שלא, אנחנו עדיין גם פרשים בודדים 🙂

  13. אמיר, מזל טוב. השיר כמובן נפלא וכולנו למדנו אותו בשיעורי אנגלית אחרי "ריצ'רד קורי", זה ששם לעצמו כדור בראש של אדווין ארלינגטון רובינסון. אינני מבין גדול בתורת התִרגום, אבל התַרגום נשמע לי קולח ויפה. ואם גם גיורא לשם נהנה ממנו, נראה שהוא באמת ראוי. ברכות. רני.

  14. יעל ישראל

    איזה שיר יפה. והתרגום מוצלח מאוד.

    מזל"ט. 52? טוב, לא מזכירים גיל.

    וזה אומר שאתה מזל סרטן, לא? לא הייתי מאמינה עליך. חשבתי שאתה תאומים. בטח יש לך בתים בכל מיני תאומים, עקרב, קשת וכאלה.

    • תודה על המטוס, יעלה (זעיר ללא טייס).
      ונכון, אני באמת סרטן די עלוב – רק השמש שם – אבל גם תאומים מככב רק במקום אחד [לא מגלה איפה :)]. יש לך ידע בתחום האצטגנינות?

  15. שלומית גלעד

    מזל טוב ליום הולדתך-העיברי,שהוא החשוב.
    הרבה שנות יצירה פוריות,שפע ואהבה

  16. איזה יופי של שיר
    וגם התרגום משובח
    האפי היברו בירדזדיי!

  17. גיורא פישר

    ברכותי!
    לפני כשלוש שנים התבקשתי להכין סדרת הרצאות להשתלמות מורים שתאגד בתוכה ספרות תנ"ך וקולנוע.(כך כל המורים במקצועות הרלוונטיים יזכו להשתלמות מוכרת שתערך בתחומי בית הספר).
    אחת ההרצאות נשאה את הנושא של "בחירה חופשית"
    נתתי למורה לאנגלית מוריס גולדשטיין לקרא את השיר באנגלית. מוריס הגיע לישראל מבוסטון והמורה שלו לספרות היה חברו הטוב של רוברט פרוסט כך שהוא יכול היה לספר לנו כמעט ממקור ראשון על המשורר.

    אני לא יודע כמה מכם צפו בסרט הנפלא "ספור דגים" בבימויו של טים ברטון. בנקודת מפתח בסרט רואים שברטון ממש מצטט מבחינה ויזואלית את השיר של פרוסט. הגיבור עומד על "פרשת דרכים" ובוחר את הדרך הפחות סלולה. ובכך הוא מקדים את המאוחר. ואז מוצגת האפשרות השניה. יופי של סרט!!

    השיר של פרוסט זמן את השיר של נתן זך:

    לרוברט פרוסט

    כשהייתי בשולי היער, אבל לא הייתי,
    שמעתי ציפור קוראה בשמי.
    מי, כל כך מאוחר, כאן, ביער,
    יכולה להיות ציפורי?

    הציפור פרשה כנפיה.
    לשאלותי הותירה אותי
    אני, שבעגלה לא באתי,
    נסעתי משם בעגלתי.

    זו צפור הקודמת לזו המפורסמת כ"ציפור שניה".
    ברכותי
    ומקווה שנתראה בקרוב
    גיורא

    • תודה גיורא.
      לטעמי, זך מתחכם פה קצת על חשבון פרוסט בכך שהוא משנה את הנושא ומדבר על משוררותו. ובכל זאת בעיניי השיר של פרוסט עולה אלף מונים על השיר הזה של זך.
      להתראות בקרוב 🙂

  18. אמיר מזל טוב.
    המון. בכל נתיב ושביל.

    • מזל טוב, אמיר, אוהבת את השיר של פרוסט זוכרת אותו עוד משיעורי ספרות אנגלית מימי נעורי בתיכון ,כשהדרכים עוד היו שבילים בתוליים שרגל אדם לא נגעה בהם . אשרי מי שבחר בדרך שדרכו בה פחות והיה לו אומץ לעמוד מול כל אתגריה

      • איפה סיגלוש ושירית קופה ותימה בזז?
        לא חתמתם נוכחות

        לא יפה!

        • ותודה ליומנאי הבלוג אשר לא ינום ולא יישן, ובכל זאת נו נו נו – לא שמת לב, שטימה כבר הגיבה לפניך. מפוטר.

      • תודה על האיחולים וה'אשרי', חנה.
        לפעמים מקור האומץ הוא בדיוק אי הידיעה 🙂

    • "מדרך ההולך בם שחקם בשוה"
      כלומר, אלו שבחרו בשביל הפחות מתוייר השאירו יותר עקבות…
      או שחזרו על עקבותיהם -ניסוי וטעייה-
      או שהטביעו חותם משמעותי יותר (לפחות כמותית..).

      • ניסוי ותעייה…

      • נכון, נוני, לא חשבתי על זה, ובעצם זה די תמוה. במבט ראשון זה מחליש את ה"דרכו בו פחות", אבל כשבוחנים יותר, רואים ששניהם לא היו דרך המלך אלא כמו רוב בחירותינו, ספציפיים וייחודיים. שניהם היו "נתיבות עזובות" שמזמן לא הלכו בהן, והיום מכוסים ב"שלכת שאיש לא השחיר את פניה".
        כלומר עקבות הדורכים הקודמים ניכרו בשני השבילים רק מעט. מה שמעניין הוא שלמרות זאת המשורר בוחן, משוה ובוחר על פי אמת המידה של "דרכו בו פחות" את זה שהוא יותר טרה אינקוגניטה – עבורו.

        • רק בדיעבד הוא יודע שבחר בדרך שהלכו בה פחות, במבט "בחלוף השנים", לא?

          • שהבחירות הספציפיות "הצליחו לו"

          • שהמשמעות היתה ביציקת התוכן, בבריאה,
            בשבילים שנבחרו.
            שהשבילים שיש בהם מקום להשארת עקבות בעלות משמעות הם הנכונים עבורנו.

          • לא בטוח שלזה התכוון פרוסט, אבל אישית אני אוהב את הפרשנות הזו שלך: המשמעות היא בבריאת השביל בעצם צעדינו בו.

          • למה רק בחלוף השנים? הוא בוחן ורואה בזמן אמיתי באיזה דרך הלכו פחות, ובוחר בה. אבל בחלוף השנים מצטער על זה שהפסיד את השנייה. אילו בחר בשנייה היה כנראה מצטער על הראשונה 🙂
            כל זמן שלא למדנו לפצל את הזמן ולחיות יותר מאפשרות אחת, כנראה לא נוכל לפצח את הסקרנות והנוחם האלה. לא בטוח שזה בטווח האנושי…

    • תודה, נוני, בשבילים טובים, מקווה 🙂

  19. יעל גלוברמן

    מ ז ל ט ו ב !

    תרגום שאפשר לחגוג איתו — נהדר.
    לוקח כמעט בכל צומת את הדרך ש…מגיעים בה יותר.

    • תודה יקירתי, ו"הדרך שמגיעים בה יותר" זה כמעט ההפך מפרוסט, לא? איך יודעים?

  20. אמיר, ברכות ומזל טוב ליום הולדתך!

  21. הי אמיר, מזל טוב ענק.
    מעניין שבחרת בשיר זה בהקשר ליום הולדת (וכך בחרה בו גם חברה שלי לתיתו לי כברכה ליום הולדת ארבעים, שאהבתי את השיר אבל לא את העיתוי). בעיניי זה שיר עצוב בעוד שיום הולדת אמור להיות יום שבו אנחנו שמחים על שבכלל נולדנו.
    בעצם, אולי השיר עצוב בעיניי בלבד. אולי בכלל זה שיר שמח.
    ציור פרשת הדרכים המתואר בשיר מאוד שונה מהדרך שבה אני הולכת. בטיולי טבע אני אוהבת לחקור כל הסתעפות וכל שביל חדש.אין מצב שחזרתי והשארתי איזה שביל עלום. הדבר היחיד שאינו ניתן לבצעו הוא ללכת בכל השבילים באותו הזמן אבל אם לוקחים את הזמן בנחת ובעניין…יש מספיק זמן לחקור הכל.
    בחיים אכן יש בחירות בדרך מסויימת אולם לא חושבת שמצאתי שביל שהתחרטתי על הבחירה בו, למרות שהיו שבילים אחרים שרציתי לבחור, אבל תמיד ידעתי שהם שם ואוכל לחזור ולחקור אותם. אפילו עשיתי כן במרווחים של זמן, וכל זאת רק בשביל לגלות שבסך הכל תמיד בחרתי כנראה נכון.
    השיר העציב אותי. התרגום מקסים בעיני. ואני מקווה שיום הולדתך זה דווקא יום מאושר. תמיד חושבת שבשביל להיות עצובים יש מספיק ימים אחרים בחיים,
    כך שאולי בדרך בה בחרת, גם אם לא בזה השיר, תמצא הסתעפות קטנה שתוביל למי נחל צוננים (שאינם הירקון) ושם תעלה מן המים איזו בת ים כסופה שתקפוץ מעוגת קני הסוף, ותרקוד לצלילי תוף אבוב ומצילתיים, לשמח את החוגג לאיזה שעה או שבועיים.

    • סיגל יקרה, נכון, יום הולדת הוא תמיד מין יום של חשבון נפש עבורי. וכמה חבל שאי אפשר ללכת בכל השבילים באותו זמן 🙂 מה שאת מספרת על עצמך נשמע כל כך נכון וסבלני, כמובן. ממש משמעת של תיאבון.
      טוב, אולי אבחן את מתכון בת הים שהצעת 🙂

      • אכן אמיר סבלני זה המתכון. במקום שבו ניצבים על פרשת דרכים לא צריך למהר ולהחליט. צריכים לעמוד קצת. לבחון. לבדוק את האפשרויות עד קצה הראות. לעמוד גם על קצה האצבעות כך אפשר לראות עוד איזה עשרים סנטימטר ולחכות. למה? לרגע הנכון שבו יודעים את הדרך הנכונה. ואז לא לחשוב יותר על הדרכים האחרות. אם הן בנות חזרה אז נחזור אליהן. לרוב אין בשביל מה. (בדקתי, ולמדתי).
        ולגבי הדרך שהכי פחות הלכו בה יכולה לשתף שבאחת ההסתעפיות של חיי בחרתי בדרך שכזו וזה כמו לשחות נגד הזרם וכולם מחכים שלא יצליח לך וכשהם מלטפים אפשר להרגיש את השמחה לאיד. כמו כיפה אדומה שסטתה מהשביל ונטרפה על ידי זאב…פייר, לא מגיע לה? אז זהו שלא. תמיד מזכירה לעצמי שגם אם תטורף זו על ידי הזאב יגיע הצייד ויציל אותה. וכל אלה בלי כל קשר לנסיכים לבנים על סוסים אלא יותר ברמה של הצלה פנימית מול הזאבים התוכנתים בתוכנו.
        יצא מעורפל? לא נורא. אין לי כוונה להבהיר:)
        הבהיר היחיד בכל ה"סיפור" ימשיך להיות כנראה השלט, המכוון אל בת הים הכסופה, שנמצאת בגדה של כל נחל בואך הימה:)

        • סיגל, כמה שאת צודקת.
          אם את לא צועדת בשביל הקונפורמי זה כמובן מאיים על כל מי שכן, ובעיקר על כל מי שהחליט להתקיים במקום לחיות.

          הם הראשונים שישימו לך רגל (מנטלית לפחות), ויפרשו את זרועותיהם אלייך ובלבד שתיפלי בדרך אליהן 🙂

  22. מממממתתתתהה על השיר הזה — התרגום מצויין!

  23. עדנה גור אריה

    מזל טוב אמיר. כל עוד אתה משלים עם הדרך בה בחרת, הרי שבחרת טוב.

  24. באיחור קל, אבל מכל הלב אף פעם לא מאוחר: מזל טוב ועוד הרבה שנות יצירה.
    שיר להדפסה ותליה על הלוח. כמה פעמים עמדנו מול שני שבילים…והמסקנה ללכת בזה שדרכו עליו פחות, היא מסקנה אמיצה מאוד.
    כאני נוהגת למקום חדש, אני יודעת שהגעתי אחרי שטעיתי פעמיים-שלוש…

    • לוסי יקרה, תודה על האיחולים. חושב שאשרי ההולך על השביל הנוצר בצעדיו שלו, אבל גם אינו אוטם את אזניו לנסיונם של אחרים ואת עיניו – למפות נוסעים עבָרוּ.

  25. שירית קופה

    אמיר,שיר מרגש הענקת לנו לכבוד יום הולדתך-מזל טוב שיש לנו אותך. השיר ריגש אותי כוון שיש בו בראש ובראשונה את המסר שיש להלך כוח בחירה וזה לבדו בעל ערך רב.
    שמת לב לכמות הפעלים שיש בשיר?
    טוב שהוא עשה החלטה ההלך, תאר לעצמך שלא היה מחליט והיה נשאר לשבת בין השבילים ביער- עד היום היה יושב שם ומתלבט.
    האם ההחלטה הוכיחה עצמה כנכונה מי יידע..
    בכל אופן טוב שתמיד אפשר לקחת עוד פניה.
    ולסיכום-
    לעולם אל תתחרט על האתמול -החיים הם בך היום ואתה יוצר את המחר שלך.
    איחולי להרבה ימי הולדת מלאי אושר.

    • שירית יקרה, תודה על האחולים והמלים החמות. ספרתי למעלה מעשרים פעלים :)נכון, החרטה מן השטן, ופעולה טובה מאי פעולה. המשחק הקוסמי שלנו כאן הוא כנראה בהכרח וביכולת לבחור בין אפשרויות שמוציאות זו את זו.

  26. חוה, תודה על השבחים ועל הניתוח האצטגניני 🙂 אבל לא, אין לי תאומים במרקורי, וגם לא קשת.
    וכל הכבוד על ההתחברות לדלי, גם אני מחובר אליו.

    • זה לא משנה איפוא נמצא התאומים, כל זמן שהוא מככב במפה.

      והדלי, אמיר הוא ההצלה שלנו.

      אגב, האופק שלי בדגים – מה שמצפין את העיסוק באסטרולוגיה – דגים ככלל הם יפים ונחשבים לרוחניים ולמסטיים.

      אז האמת, הכרתי דגים שהיו יפים – אבל מכאן למיסטיקה הדרך רחוקה.

      והאמת, לעזוב את האגו של האריה – היה קשה בטירוף וזאת עבודה קשה. הקבלה אגב, גם טוענת שעל מפה אסטרולוגית אפשר לעבוד.

      אז מהיכן יצר הנדודים וההרפתקנות, האינדווידואליזם? מענין טוב, אמשיך לבדוק.

      • ועוד, הדלי אצלי הוא הירח. החברה הטובה שלי זהבה היא דלי.

        להגיד לך שדלי הוא המזל האולטימטיבי שלי לא.

        אני מתחברת טוב לאריות, לטליים, קשתים פחות. חולה על שוורים, כי הס סקסיים יצירתיים, אגב יש בהם צד רוחני וצד מאוד אדמתי, החכמה היא דווקא לשלב בין שניהם ולא לבחור בשביל כמו בשיר.

        אז יאללה – אנחנו בכלל לא מסוכנים אחד לשני

        בי נשמה. אה יש לך המון מים במפה, אז תזהר מן העקרבים טוב? זהו מזל מתעתע לחלוטין. לא כדאי כל כך להתעסק איתם. טיפ. (וגם אוויר כמובן)

  27. חוה, אני די שלם עם רוב בחירותי. זה היה השביל שבחרתי, על כל הסתעפויותיו ולא הייתי מחליפו באחר.
    כן, גם הדוקטורט שנראה לך כה חשוב. תמיד אהבתי ללמוד. הרבה לפני האוניברסיטה. באוניברסיטה למדתי יוונית גם בלי להיות סטודנט, ובכלל לא באתי לאוניברסיטה כדי לקבל תואר, אלא כדי ללמוד.
    אם חשוב לך לדעת, סיימתי את התואר השני בהצטיינות יתרה תוך ארבע שנים, ודרכי היתה סלולה גם הלאה, אבל העדפתי להשקיע את מרצי בהליקון. לא חושב שתרמתי בזה פחות.
    בכל מקרה גלגוליי האישיים אינם נוגעים הנה ומקומם לא בבמה זו. לאחר שתקראי – אמחק.

    • כבר נואשתי, מתשובה כאן.
      אבל כל מה שכתבת אני חשה ויודעת.
      גם על ארבע השנים, סיום מאסטר בהצטיינות – יודעת ומפרגנת.

      ועל הליקון אמרתי לך, שאני היום יודעת שבחירותיך היו נכונות – לכך היתה כוונתי.

      אתה יודע מה מעניין אותי. וודו – מגיה באמת כשפה (אבל כאן אני כבר עוסקת בהפעלת כוח ואנרגיות חלקן שליליות – וחלקן אולי חיוביות שפה ומאגיה כריפוי), אז נעצור.

      תגיד אמיר, אתה לא חש שאני די יודעת דברים על אודותיך אינטואיטיבית?

      תודה. – אפשר למחוק – וגם את דברי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור