אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אָמְרָה שִׁמְךָ
אָמְרָה: שִׁמְךָ אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת
רַק עַל בְּשָׂרְךָ אֶרְכַּב בְּחֵשֶׁק
עֵת לֵיל שְׁדֵמוֹת בְּלַפִּידִים יוּאַר.
בְּלֵיל מִזְרָע קָדוֹש, לִצְלִיל אַבּוּב וָתֹף,
אֶצְלַח גַּלֵּי גְּבָרִים עַל כֶּרֶס אֲדָמָה;
'הַאי-הַאי' אֶצְהַל בְּשִׁיר צִוְחוֹת נָשִׁים,
בְּשִׁיר קָדוֹשׁ שֶׁלְּאַחֲוַת הַסּוּס.
אַךְ הוּא, נוֹאֵק בְּזִרְמָתוֹ תַּחְתֶּיהָ,
מַרְעִיד, לוֹפֵת מָתְנֶיהָ
וּמַבָּטוֹ אֵלֶיהָ, גּוֹאֶה אֲרֻבּוֹתָיו.
אָמְרָה: ' שִׁמְךָ'…
– עָנָה לָהּ כְּשִׁכּוֹר –
' אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת…'
הֵן כֹּה דִּבְּרָה הָאֵם,
הֵן כֹּה לֻמְּדָה בְּשִׁיר:
מַה לָּאָרֶץ
שֵׁם עָנָן עוֹבֵר
אֲשֶׁר בְּהִמָּטְרוֹ תִּפְרֶה
וְרוּחַ תִּשָּׂאֶנּוּ…
מתוך "פנים", עם עובד 1990
אחד מן השירים הכי אירוניים, שקראתי בימי חלדי.
ומכיון שאני הראשונה:
הוא לא ידע את שמה, אבל אותה צמה הלכה עימו לאורך כל הדרך
אחד ההכי אירוניים? לא ממש הבנתי כשקראתי אתמול בלילה, אבל אז ראיתי שיש לך רציו לזה בהמשך.
שיר להתענג איתו. השפה ומה שקורה, עם גוון קדום, פולחני. האם האדמה היא גם האל וגם האלה?
תודה, מירי, עונג כזה הוא המשוב הנפלא ביותר 🙂
ולשאלתך – האדמה היא אלה, לא אל. האלה בה"א הידיעה. והאשה? היא אשה, לא אלה.
אבל במובן עמוק יותר יש צדק בדברייך, כי המיתוס הובן וקיבל תוקף כדגם קוסמי שמתבטא גם בממשות האנושית.
המשוואה פה היא:
אלה (>אשה) =אדמה,
אל (>גבר) =ענן.
המממ….
למה אתה עושה לנו את זה בשישי בצהריים ?
🙂
יש קניות לעשות, לסדר את כל הבלאגן בדירה, לעשות כלים, וכו' ..
בקיצור, שיר סקסי בטירוף, שמערב טבע ואמא אדמה,
והאשה בשיר נדמתה לי כאמא כבר ב:
"לופת מתניה, ומבטו אליה",
המשפט הזה משום מה הזכיר לי דווקא תינוק שיונק, אולי בגלל המבט שנישא למעלה אליה.
ולעננים אין שמות ?
יש שמות לצורות של עננים, וגם לצורות של גברים,
ויש תקופות בצורת,
ויש שבע שמיניות עננות בשמיים,
זו תקופה בה מתרבים הגברים בחייך
(רק צריך שהם יהיו ענני ברכה).
מה שמיוחד לי בשיר שלך הוא שיש בו הרבה גברים, הרבה נשים,
אמא אדמה שלמה,
רמז לאמא ותינוק,
וקצב קדום של תופים.
המערב הפרוע.
תודה, רונית, המערב לפי האסכולה של באכופן אכן היה פרוע – אחוות נשים שהזדווגו אנונימית עם גברים במהלך פולחנות זריעה… אז ברור שלעננים האלה היו שמות, אבל בסיטואציה הזו הם לא בדיוק היו שימושיים…
מעניין איך הגעת פה לתינוק, אבל אפשר אולי להקיש מכאן חד-הוריות, ואולי ככה, ענן ענן וטעמו אימו 🙂
מעניין שגם לי כמו לרונית עברה המחשבה לגבי תינוק כשקראתי את השיר.
מסר שעבר כמו "תעשה לי תינוק".בייחוד בגלל האדמה והמזרע הקדוש.ובקריאה שניה השיר קצת הצליח להרגיז אותי, בייחוד הענן הזה שמסרב להיקשר לאדמה.טוב, שיילך לו בחזרה לשמיים מעל, אולי ייתקל בעננה וביחד ימטירו..
מעבר לכך אני מסכימה עם חוה שהשיר כתוב באופן גאוני- יוצר IMPACT אדיר.
שירית, בלי ספק, זהו מין טקס פריון, והילדים שבדרך כבר שם, במזרע הקדוש…
מה ששאלתי את רונית היה איך רואים שם כבר את התינוק ב"גואות ארובותיו" אבל כנראה רואים 🙂
והענן? ככה זה עם עננים, או לפחות ככה הן הבינו אי אז בעידן האם הגדולה 🙂
אמיר,
אני לא יודעת.
כנראה שריטה קולקטיבית עם הקטע שהוא מרים מבטו אליה,
ויכול להיות שזה התערבב תת תודעתית עם הבית האחרון עם המלה "אם".
אני מניחה שהעברנו לך את החשק מהשיר :))
והאסכולה של באכופן: חשבתי שאתה מקצר את המילה "בכולופן" :))
:))) שריטה ביולוגית או נפשית? זו השאלה.
ע' ב.כולופן כרך ג' עמ' 1348
חם, נעשה חם, {וכרס אדמה טובה יותר מכרס גבר}
כרס אדמה טובה מכרס גבר?:) ככה מייסדים מטריארכאט, חני 🙂 מזל שחם…
עדיף בלי כרס, לא?
מזכיר לי
strumming my pain with his fingers…
איך מזכיר, אומי? בהיפוך?
אוי אמיר.
מעולם לא הרגשתי מה יכול להרגיש גבר כשהוא טרף לנשים, עד שקראתי את השיר הזה.
מדורת השבט, התוף הקניבלי שמסתתר אחר צלילי האבוב המתייפח.
"הנבחר" שצלח דרכו בין גלי גברים.
"האי-האי" נשמע כמו כן ביפנית.
סוס הרבעה לאחות נשים- נוראה התחושה הזו.
אם משיחה לבת שמשיחה לבת..מקדמת דנא זה כך..
ולמי איכפת? לארץ, לאמא אדמה?
הרי ההתיחסות המשפילה כענן חולף…
קשה לי, השיר, מאוד…
ההבנה שזה דומה ל"בלונדינית" הנשית בהגדרה גורפת, היא נוראית..כאילו וגבר הוא רק כלי, אמצעי להפרייה.
התכוונתי שהענן החולף הוא כל גבר שיכול לספק את צרכיה.."היא" לא איכפת לה שמו, כי פרסונלית הוא לא חשוב לה. מה לארץ, לה, ולענן עובר מרווה "בהימטרו תִפרה" אחר כך הפסולת לסל וחסל, הלאה..
שמעתי גם ביקורת כלפי הגבר גבר- "ענה לה כשיכור" ז"א שהוא אהבל גם לו לא איכפת שמו…
תמי, הסמליות של האדמה והעננים הממטירים עתיקה מאוד. במסטריות של אלאוסיס פנו לשמים ולאדמה (לזאוס ולדמטר) בנוסחה "הוּאֶה! קוּאֶה!" (=המטֵר! הרִי!).
"ענה לה כשיכור" – את שמו, אבל זה היה רק התחלת המשפט שלה, שאמר שהיא לא רוצה לדעת.
באכופן סבר שכל הסיפור הוא שריד לתקופה מטריארכלית שבה לא היה קיים מוסד המשפחה, והפריון נחגג בחגים אורגיאסטיים שהיו גם חגי זריעה חקלאיים. אבל חייב לצאת ועל כך בהמשך.
מיהרתי פה אתמול, אז לתיקון במקרה שמתפרש מדבריי איזה היקש מוטעה: באכופן פיתח את התיאוריה שלו על עידן המאטריארכאט לא מהמיסטריות האלאוסיאניות אלא מתוך דמות 'האלה הגדולה' בדתות השונות, ממצאים ארכיאולוגיים וכד'.
לאריך נויימן יש אכן ספר שנקרא
The Greath Mother ומדובר באמת בתקופה מאטריארכלית, לאורכה שלטה האישה ולא הגבר.
הטענה היא, שהתקופה המאטריארכלית הסתיימה, כאשר נזקקו לכוח הפיזי של הגבר. הגבר צד את החיות, הבעיר את האש – הוא היה הלוחם, ואזי בעצם הסתיימה תקופת המטריאכט.
אבל לא רק אריך נויימן התייחס לכך, זוהי תיזה די רווחת. אם יש עקבות לכך, לא בררתי עדיין.
חוה, הספר של נוימן מרתק, אבל הוא משהו אחר לגמרי. הוא לא מדבר על תקופה מטריארכלית אלא על ארכיטיפים יונגיאניים.
"היא "אָמְרָה: ' שִׁמְךָ'…
הוא"- עָנָה לָהּ כְּשִׁכּוֹר –
היא אמרה:' אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת…'
אמיר, קראתי את הבית הזה כדו-שיח שלאחר שלשת הנקודות, כל אחד יכול לדמיין מה נאמר שם כיד מלך הנפש של הקורא.
המטריאכליות ותקופת "האלה הגדולה"
עברו מהפך לפטריאכליות והיום נראה שאנחנו בעידן הילד אינפנטריאכליות. הכל משחק אחד ענק..:)
המשחק הוא נצחי, תמי. גבר או אישה – אנחנו פה לחוות, ללמוד ואפילו ליהנות 🙂
אתה חייב לראות את הארי פוטר החדש, עכשיו חזרתי וזה סרט מדהים…:)
תמי, לא צריך לרחם עליו כל כך. כפי שכתב גיורא זו גם פנטסיה גברית, כפי שההפך מזה הוא גם פנטסיה נשית. מה גם שהנפש אינה הגוף ומינו הביולוגי.
ביפאנית "האי" זה כן, אבל פעמיים זו הגזמה שלא תסולח 🙂 התכוונתי לחקות את צהלת הסוסה.
והגבר ככלי למין והפריה? גם האשה. גופנית אנחנו סתם חיות, תמי, ויש שמחה גם באחוות היצורים 🙂 הרגשות וגם כל הערכים הנוספים, לטוב ולרע, באים מן התודעה האנושית.
מה אומר אמיר, אני לא "יצור" ולא חווה את עצמי כחייה, אבל אני יכולה להאמין שיש בני אדם שרואים שונה ממני. להרוג אישה בלהגיד לה "לא" …זו אמירה שלך לגיורא פישר. בהמשך לשיר זה מאוד קשה לחשוב כך..
לא?
תמי "חיה" היא יצור תמים ופשוט, לא הנבל מהשיר שלך. דרושה, אני חושב, מידה של התמסרות לחוש את הגוף כגוף עד תום.
ובקשר למה שאמרתי לגיורא – זה היה אני מלפני המבול, כשדיברתי עם כבשים, כשהחיים היו בעוצמות המוות, ואפילו להיקבר נראה בזבוז לעומת להיחרש לתוך שדה 🙂
התאור הנהדר והדימוי. אהבתי.
כן!!!!!!!!!
כתבו כל כך יפה לפני ,כך שלא אחזור על דברי אחרים אלא אוסיף מעט משלי.
אכן, טקס פריון מטריאכלי. שבו האשה לוקחת את השוט והגבר הוא הסוס.
לא אתפלא אם ברקע האחורי עומד היפוך של יחזקאל ט"ז וכ"ג ומשם "וזרמת סוסים זרמתם (20).
פולחן הבעל שהיה גם אל הגשם הכנעני ולכן "גדולי בעל " קרויים על שמו גידולים המסתמכים רק על מי הגשמים. החריש הוא בעילת האדמה ואחריו טמינת הזרע, מכאן הכינוי ליחסי מין "בעילה" כמו החריש כמו הגשם כמו הענן בשיר.
אני מוכרח לציין (שלא יהרגו אותי) שהשיר הוא גם פנטזיה גברית.
ולא אוסיף.
שבת שלום
גיורא
שיר ארוטי המהדהד פולחן פריון קדום , לא רק הוא והיא בשר ודם גם אדמה ורוח וענן- חגיגה ארוטית שלמה שגם היקום משתתף בה באקט של פריון והזרעה
לפני שאני חוזרת לקרוא את השיר, שהצחיק אותי, למה, אולי בגלל החוצפה שלו, קריאת התגר שלו, הבוטות שלו.
שתי הערות:
1. השיר מרובד שמערכת אלוסיבית או בארמזים לשירים ישראלים, כמו המילה שדמתי, הוא לא ידע את שמע, המילה ידע על רוב מובניה, ועוד מילים, שאולי אחזור אליהם. נראה לי שיש כאן איזו פארסה או פרודיה על השירים הרציניים, שנכתבו למן תקופת המדינה – תוך הכנת מובן חדש.
2. האקלקלטיות שלו, הארמזים תוך החדרה של מובן חדש הופכים אותו לשיר פוסט-מודרניסטי.
מכיוון, שנוצר ונוצק תוכן חדש, תוך אירוניה בוטה ביותר על כל מה שנכתב עד עתה, כאילו בתמימות, או כאשר אי אפשר היה לכתוב שירים כל כך מיניים כמו היום.
3. נדמה לי שהיתה חיה מיתולוגית כזאת חצי תיש וחצי סוס, ורבע אדם, ואלי היה בה משהו גם חמורי. אז הבועל הוא יצור אנושי, אבל הוא גם ארכטיפ, על כל פנים יש בו משהו קדמוני וגם עתידי חזק מאוד ואפילו (מפלצתי)
4. כמובן שהשיר מתכוון גם לפוסט הקודם , אם אפשר מין בלי רגש. כי כאן יש הרבעה לעומק, תוך פולחן חובק עולם. וגם מין, רק מין חזק, עמוק עד הגרון!!!
חוה, שתי ההערות התרבו לארבע? זה מה שקורה עם ההרבעה הזאת 🙂 טוב, אז שתיים שתיים:
1. נכון, ושמת לב יפה. שדמתי – עם שחר זרעתיה, הוא לא ידע את שמה לכל עומק הידיעה וכו'.
אבל לא בטוח שהתכוונתי להיות אירוני בזה, אלא להוציא החוצה את הפגאניות הגלומה בעבריות הארצית הזו.
2. גם פה שמת לב נכון, אבל אקלקטיות בלי דגל מונף כבר תמצאי החל בשירה ההלניסטית ועד פאונד, בורחס ועוד.
ולגבי מיניות בוטה בשירה – לא חושב שהיתה לי בעיה עם זה. להפך, לא פעם בייתתי את הדיבור המיני 'הגס' להקשרים אינטימיים.
3. את מתכוונת לחימרה? היא היתה מפלצת 🙂 אלה בני אדם, אבל האבחנה ברובד הארכיטיפלי של ההתרחשות בהחלט תקפה.
4. הרבעה הרבעה על הסוס הדוהר? 🙂 כן, נכון. וגם הפולחניות האורגיאסטית שכאן.
נדמה לי שלא יהיה זה חידוש גדול מצדי אם אזכיר שהחיבור של אהבה למין הוא אפשרי אך לא הכרחי (ואפילו היסטורית הוא די חדיש)
נכון, חנה. זה מה שקרוי "היירוס גאמוס" – מה שלמעלה הוא מה שלמטה. האדם והקוסמוס הופכים למיקשה אחת.
פולחנים כאלה היו בעצם הפעלה של מאגיה סימאפתטית, ולא סתם טקס יום העצמאות 🙂
גיורא, בכל זאת כיף כשמישהו יודע תנ"ך 🙂 זה עוד די איזוטרי, אבל בתרגומים שלי לאנגלית שמתי לפתע לב שמה שעובר בהדהוד מקראי לקורא בעברית הוא טרה אינקוגניטה מוחלטת לקורא האנגלי.
פולחני פריון כמו זה שאתה מתאר היו (ובחלקם הינם) די אוניברסליים – מאינדונזיה ועד דרום אמריקה, במזרח הקרוב והרחוק ומעמי אפריקה ועד ההודו אירופים.
ולמה לא תוסיף? לא יהרגו אותך. מקסימום יגררו אותך לליל מזרע קדוש.
כשהייתי צעיר חשבתי שלהגיד 'לא' לאישה שקול ללהרוג אותה 🙂
לאמיר
יאללה שיגררו.
כבר אמרתי שאני מתמסר בקלות.
יפה. נשמע כמו אפוס עתיק.
גברים כעננים חולפים – זו מחשבה מעניינת. ואחרי כל מה שדובר קודם על הפעלים וצורתם ותוכנם – אני חייבת להודות ש"בהִמָּטרוֹ", היא צורה מעניינת ועתירת משמעות, כולל הבחירה בבניין הזה דווקא.
(אבל מה הקשר לארבע ההסכמות?)
עדה, גברים כעננים הוא עניין די עתיק כפי שפירטתי בתגובות לתמי ולחוה.
"בהימטרו" היא צורה חוזרת, ושמא פסיבית, בכל מקרה לא בשליטה או אקטיביות כמו "בהמטירו".
נאמר דרגה אחת פחות פסיבית מחליבת פרות 🙂
אשר לארבע ההסכמות – זוהי מין תזכורת והפניה לכל מי שרוצה ביחס לטבע השיח המבוקש.
לאחר הדראמות האחרונות אולי כדאי 🙂
אמיר יקר,
חוץ מזה שהשיר יפה מאוד הוא גם "פמיניסטי" למדי בהיפוך התפקידים לכאורה שבו. היא מעל, הוא מתחת, היא לא רוצה לדעת את שמו – אבל עוברת 'מהפך' (בכ"ז אישה, ונקשרת).
הבית האחרון קצת מבלבל, כי מי אומר אותו? נשמע כמו איזה 'מספר יודע-כל' שנותן רקע וגם קושר את סיפור השניים עם 'סיפור הטבע'.
תלמה יקירתי, איפה היא עוברת מהפך?
הבית האחרון הוא אכן של המספר, אבל כך שאר השיר למעט הציטוטים.
ואם רק העובדה שהיא למעלה עושה את השיר פמיניסטי, אז מה יקרה אם הם יתהפכו לרגע? הוא ייעשה שוביניסטי? 🙂
אמיר יקירי, המהפך בעיניי הוא בכך שבתחילה היא לא רוצה לדעת את שמו אבל בעקבות 'רכיבתה עליו' היא דורשת: 'שמך' (אני מוסיפה סימן שאלה: שמך???). לא 'רק העובדה שהיא למעלה' כדבריך, עושה את השיר 'פמיניסטי', אלא התחושה שיש כאן אישה שעושה, או מנסה לעשות, כמעשה גברים (או מה שמייחסים לגברים): הפרדה של מין מרגש.
אהה, תלמה, הוספת סימן שאלה 🙂 אפשר, אבל לא חשבתי על זה כך. היא מתחילה משפט חיווי והגבר חושב שהיא שואלת, אבל לא. "שמך – איני רוצה לדעת" 🙂
ומבין למה את מתכוונת כ"מה שמיוחס לגברים" אבל זה מחזיר אותי לדיון שהיה לי עם ידידה שהיא חוקרת מוח בעלת שם עולמי. בין השאר דיברנו על האורגזמה הנשית רוויית האוקסיטוצין, שמשעבד את האשה רגשית.
אולם, הרי החיברות המודרני מוביל את האישה ישר למשפחה הגרעינית; מה קרה וקורה בחברות שבהן הנשים מארחות גברים ושולחות אותן הלאה לדרכן? (יש עדיין חברות שבטיות כאלה בזמננו, בחוף הזהב, בסין ועוד שניתן לחקור)
גם נסיוני שלי בחיי קומונה מלמד שהיוונים לא טעו אולי כשייחסו לנשים יותר תיאבון המיני מלגברים. רק שחרר להן את המשטור של החינוך.
בקיצור, שאלתי, האם הביולוגיה היא הסיבה או התוצאה?
טוב, נעניתי, זו שאלת המיליון דולר…
אני שמחה שהאוקסיטוצין מאשש את מסקנתי, שבשירך, הדמות הנשית נקשרת רגשית בסופו של דבר (ולא א-פריורית). אבל מה אומר המשורר? זה מה שחשוב. האם אכן כך גם מבחינת כוונתך בשיר?
ואשר לחיברות לעומת ביולוגיה, אני מאמינה שבעזרת משטור ניתן להפוך פרפר לגולם. ראה תופעת הנזירות ועוד. זה כמובן לא עונה על שאלת מיליון הדולר שלך, אמיר 🙂
ובעצם, כבר ענית. לא, היא לא נקשרת. משתמשת ודוהרת הלאה 🙂
האי האי ! 🙂
אהבתי. הבית האחרון נראה לי מיותר. מאוד רציתי שיסתיים ב"אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת".
יעלה, את רוצה סתם ככה אורגיה? 🙂 ארבע השורות האחרונות הן הקרדו של המטריארכליות.
היה לי ערב כיפי, שנמשך אל כל הלילה.
ןזה עתה הספיקותי להכנס.
כה אמרה האם מזכיר לי את השיר "שלוש אמהות"
האי האי – יא חלילי, יא עמלי,
שדמתי, – אדמה אדמתי, ויש גם שדמות אצל עוזר רבין, ואחרים בני דורו.
אמיר הבטחת להתגנב אל השיר מחר, והנה אני מוצאת אותך כאן.
בנוסף על מה שנאמר, השיר הוא מיני ביותר, שהוא הרי מתאר אקט מיני יחיד, אבל הולך ומתרבה
בשל האיזכורים – השיר הזה נראה לי טראגי.
למה, כי האקט המיני הוא חייתי למהדרין, הוא כמעט שאינו אנושי. זו הקצנה עד הקצה של המיניות. לקחת את המין אל המקום הכי עוצמתי שבו, הכי חייתי שבו – לרבות הניצול ההדדי שהוא פיזי במהותו. היא דוהרת, הוא נאנק, נחנק.
אקט מיני מביא בדרך כלל לילדים.
האם כמובן היא אמא אדמה, אבל היא גם אמא ממשית, בשייכותה לקונוטציה של האם בשירים אחרים, היא אם מתאבלת.
ונדמה לי, שהעננים, והמטר מן השמים יש בו כעס, אבל וכו.
ברור שהשיר יוצר הזרה (דהאוטומטיזציה) שמטרתה כאקט פואטי להכות בקורא, לקחת אותו אל מקום אחר, אל נקודת תצפית אחרת.
וכמחמאה, השיר מצליח!!!
יש בו משהו שמזעזע את אמות הסיפים.
לא רק בתיאור,
אלא גם, ב"געגוע למשמעות" כדבריך אמיר.
אז איך נפרש את השיר הזה?
טוב, בינתיים בדקתי:
המשורר הקרוב ביותר – שיש בו איזכורים מן השיר הוא שאול טשרניחובסקי את שמה אינני יודע ואותה איני אוהב, איאיל ועוד…..
טשרניחובסקי היה קרוב לתרבות היוונית תרגם את מגן אכילס ואת האיליאדה והאודיסאה.
ושוב הגענו לאלתרמן, כמה שרציתי להתחמק ממנו לא עזר השיר: האם השלישית.
ועוד, בינתיים אלכסנדר פן בשירו אדמה אדמתי.
יש גם את השיר שדמתי בביצועה בין היתר של אסתר עופרים שהיתה גדולה מן החיים כזמרת.
לדעתי אפשר לבדוק עד אין קץ (לא פגישה ולא בטיח)
אבל, אני אישית איני יכולה להימנע מלראות על כמה איזכורים השיר הזה יושב באם היה מודע (בתודעה כמובן) לכך ואם לא.
למעשה, יש בשיר מעגלים של חיים ומוות, של אדמה במובן של ארץ אוכלת יושביה על כל המשתמע, בהקשר הזה כרס האדמה אינו חיובי, מכיוון שהיא בולעת אליה ואל תוכה את החיים , שנהפכים בה למוות. זו אינה אמא אדמה במובן של פריון בלבד, אלא גם במובן של המוות. היא יולדת והיא גם בולעת אליה את המתים שנתמנים בה.
האקט המיני הוא בין כוחות איתנים, ולא בין גבר לאישה גרידא עולה לי האלה גאיה שסמנה כמדומני את העולם והמשחק בינה לבין זאוס בנה (שוב אם איני טועה) הוא של חיים ומוות. אלו הם כוחות מיתיים לחלוטין, ששואבים זה מזה את הכוחות לחלוטין.
אדמת ישראל סומנה כאדמה טרשים חרבה, חום יוקד וקופח על האדמה. חום ואש אף הם קשורים במין.
במידה מסויימת האדמה הזאת תדיר היתה מאכזבת. טענתי מלכתחילה שהשיר הוא אירוני, הוא מעצים על ציר הזמן, על ציר הקיום, התודעה ועוד. את המעגל הנוראי הזה של מיתת הבנים, של בכיית האמהות וכל אלו לקול חליל ואבוב.
אנחנו זורעים את הזרע, הגבר מעניק את הזרע לאשה זרמה מראה על ריבוי שאמא אדמה לוקחת את הנולד בחזרה אליה כאשר הנוף עד להתחלה ועד לסוף.
זהו בינתיים. אמשיך לבדוק. אבל מעבר לביטויים המיניים יש בשיר אמירה חזקה ונוראית.. שמהדהדת מעבר לימים אל מעבר לזמן, כי התהליך הזה לא נגמר, אינו מסתיים הוא היה, הוא הווה והוא יהיה, כאשר השיר בעצם מתאר חוייה אחת בזמן נתון אחד (מידת הזמן כאן אינה חשובה) שהם נמשכים אל הנצח
ויש בהם טוטאליות עצמתית. כי מה יותר חזק מהזדווגות הזכר עם הנקיבה.
טוב, יצא לי קלף הכוהנת הגדולה.
זהו סימן כרגע לעצור, לעת עתה להרפות
שאפו לך אמיר דרוג הגולשים
שלי 10
המשכתי לבדוק ופניתי לכיוון התיש – למה, ככה
ובכן מופיעות מספר חיות ארכיטיפיות.
נתחיל במעשיה של הר' מקוצק על יהודי שנתקל בתיש שקרניו נגעו בכוכבים. הוא הרכין את קרניו והיהודי כרת חלק מקרניו במעבה העצים ליצור לו תיבת טבק, אחריו עשו קהל היהודים עד שהתיש נותר ללא קרנים. בקבלה מתורגם הסיפור לתורת שבירת הכלים, שהפרידה בין העיקרון הזכרי והעיקרון הנקבי. קיים ניתוח שלם על המעשיה שראשיתה שהר' מקוצק הסתגר בחדרו. הניתוח חודר לרמות נפשיות, פסיכולוגיות, מיתיות, ארכיטיפיות וכו'
אגב, אבי נולד בעיירה קוצק – אבל לא אתעכב על כך.
דמות התיש נעה בין הקדוש לבין הטמא כאשר הוא מסומן כארכיטיפ נפשי, מתצרפים אליו הראם והחד-קרן,
ואת זה אתה תאהב אמיר:
התיש כמו יצורי יער נוספים כגון פאונים וסאטירים סמלו את דיוניסוס את היין, האיד, הוחשק המיני. דיוניסוס לעיתים היה נתקף בשיגעון, הפולחן האוריגסטי הופץ ביוון ובתרקיה במהלכו היו המיינדות חסידות האל שותות לשכרה וקורעות לגזרים גברים שהפכו לקורבנותיהם.
גם הצבי, שהפך לימים לשעיר לעזאזל היה מקודש על-ידי הקלטים, אכילת בשרו היה ביטוי לקשר בין רגלי האל לבין האם – האדמה…
וזה ממשיך וממשיך………
אוקצור – השיר הזה מכיל אלוסיות, ארכיטיפים, יסודות מיתיים הוא לאומי, אוניברסלי, נפשי, פסיכולוגי, סימבולי ומה לא.
כרגיל, אפשר לפרש אותו בכל כך הרבה מובנים
ועל כך נאמר
ואידך זיל גמור
לכולכם יום טוב
חוה, נכון הזכרת פה את טשרנחובסקי. הוא ורטוש מבטאים הלוך רוח עברי (להבדיל מיהודי) בשירה, ובעצם גם אלתרמן אך פחות במוצהר.
כפי שתפסת, וכפי שהסברתי למעלה לתמי, יש כאן באמת שורשים מיתיים ממשיים, ולא רק מן הספרות.
הסמליות של האדמה והעננים הממטירים עתיקה מאוד. במסטריות של אלאוסיס פנו לשמים ולאדמה (לזאוס ולדמטר) בנוסחה "הוּאֶה! קוּאֶה!" (=המטֵר! הרִי!).
אפשר בהחלט לקחת את השיר ל'אם-הרעיה-המקברת של גרייבס או ל'התפתחות הנפשית של היסוד הנשי' של נוימן.
השיר הוא שיר של הוויה מטריארכלית, כפי שאבחן נכון גיורא, גם עם כל נוראותה (הפריון עושה מאיתנו כלים).
יש פה גם הד לתיאוריות של באכופן שהזכרתי – וממשיכו הספרותי הגדול, רוברט גרייבס, שכתב בהשראת הדברים את "גיזת הזהב", "שבעת ימי כרתים החדשה", "האלה הלבנה", "מיתוסים יווניים" ועוד ועוד.
אין אגב שום סימוכין היסטוריים לקיומו של עידן מטריארכלי כזה, אבל היו ויש חברות מטרילינאליות ואחרות, שבהן היחסים בין גברים לנשים אינם במסגרת של משפחה (לא גרעינית ולא מורחבת).
ברור שזוהי אופציה על הספקטרום של האנושי, שאינה בהכרח מחוז חפץ, אבל העשיר הוא מי שיש בידו מבחר נפשי לבחור ממנו 🙂
השירה של רטוש נחשבה לכנענית.
תיקון של החיבור בין טשרניחובסקי לבין רטוש.
הכנעניות היתה אסכולה שלמה בתפיסת הארץ שבאה לידי ביטוי בשירה.
מכיון שאין התייחסות לדברי.
אשאיר התיקון באשר הוא כך.
חוה
חושב שעניתי, חוה.
ונכון, אבל טשרנחובסקי חלם על הארץ שרטוש גר בה. זה והטמפרמנט – כל ההבדל.
וחותם על מה שאמרת "האקט המיני הוא בין כוחות איתנים, ולא בין גבר לאישה גרידא" אבל למה שואבים זה מזה את הכוחות? למה לא להפך, טוענים זה את זה?
הזכרתי את המילה ניצול, וגם את המילה מוות,
ודי הרחבתי בהמשך, הזכרתי את הסמל של התיש ואת הסוס הטוריאני ושאר סמלים.
אזי כנראה מצאתי בשיר יותר ממה שהתכוונת.
כנראה שיש להשאר בסוגיית פמיניזם לא פמינזם ואז זה נעשה הרבה יותר פשוט.
אבל זה גם מרדד את השיר לתיאור של אקט מיני מוקצן ותו לא בין זכר לבין נקבה – ואזי אנו מגיעים לכל הפרשנויות וההתהוללויות שרצרצו כאן לאורך ולרוחב.
להבא אלמד לפרש את שיריך כפשוטם ולהצטרף למצהלות החוגגים וזרמת הסוסים.
סוגיית פמיניזם ומגדר, חברות או לא חיברות למי יש תיאבון מיני יותר גדול אלו שאלות של פרמטרים משתנים מאדם לאדם מקשר לקשר.
ומכיוון שעברתי די הרבה, הרי שאותי שאלות של מגדר ממש אבל ממש משעממות. מה עוד שמאחרי זה הרי לא עומד פמיניזם אמיתי.
הרי במשחקי המינים, הנייר סובל הכל. אבל במציאות ההשתקפות הישראלית היא אנכרוניסטית, מיושנת, אין כאן פמיניזם, ולא שחרור נשי, אלא ציד אמיתי של עריפת ראשים והגשתם לציבור, כאשר האישה עדין נותרת מנוצלת, קרבנית – ראה חוק הטרדה מינית.
אז סליחה, אם עסקינן בברברת מי דוהר על מי באמת, שאיני מאמינה בקדמה של האישה הישראלית שאין להשוותה לאחרת, שעדין רוצה מהגבר את הזרע להביא תינוק לעולם ולהראות לכולם שהיא עשתה זאת. והיא ממשה את זכותה כאם.
זוכר את הפוסט היפוקריט לא אוסיף, ואולם אין בדברי כל רעילות אלא הבעה של דעה אישית של שיר שהיה יכול להיות גדול – אבל נותר בפרשנות מיושנת, אנכרוניסטית. ויש הבדל בין הזרם הכנעני בשירה הישראלית לבין העברי, כמו שיש ליחד את אורי צבי גרינבנרג כשירה ימנית נבואית שוצפת. מצטערת – אני בעד דיוק בביקורת הספרות.
בעיני זוהי תאוטואולוגיה, ולכן לא הייתי צריכה כל כך להרחיק לכת, אלא לדשדש בחגיגה הפומבית.
כאן.
חוה,
1. לגבי הסוס הטרויאני – עניתי, אם כי לא במינוח זה, שאת די צודקת.
2. לגבי דיוניסוס והתיש לדורותיו – זה באמת לא שייך. הוא אינו אל פריון, וגם הצד האורגיאסטי-מיני של פולחנו מאוחר מאוד – בדקדנס הרומי.
3. לא היה פה זרם "כנעני" בשירה. היתה חשיבה מדינית-זהותית, שרוב היישוב הישן (לפני העליות הגדולות עם קום המדינה) היה שותף לו – מבן גוריון ועד גורי. המסקנות הפוליטיות האימפריאליסטיות של רטוש הן שהרחיקו אותו מהקונצנזוס, ולא העבריות.
ונ.ב. –
גם לא מדובר פה בפמיניזם אלא בנפש האדם. אני מניח שבגלל הכיוון הזה את מזכירה 'ניצול' – אבל הלכת קצת לאיבוד.
השיר חושב מיתית ואם יש השלכות סוציולוגיות זה בונוס 🙂
השירה העברית, כמו גם הסיפרות העברית סמנה בשעתו את תפקיד "הצופה לבית ישראל בבניית ההוויה הישראלית" היתה לה חשיבות רבה על כל זרמיה, ועל כל ויכוחיה ועל כל התפלגויותיה, כל אחד אכן סימן התפלגות פוליטית וחשיבה מדינית. אבל לשירה היתה חשיבות.
אז עם מה נשארנו עכשיו? והאם לשירה יש איזשהו תפקיד מלבד לסמן הדרה, שירה גברית, נשית, תהליכי חברות? יש לנו איזו דרך? יש איזה משורר חשוב שאינו כותב מהרהורי ליבו כמה נשים הוא זיין בשפה שירית, איך נראו הרגלים שלה, מה הוא הרגיש אחרי שהלך, כמה הנשמה שלו סובלת וכו' וכו'. באמת אמיר.
אז אתה רוצה להשקיע את השיר שלך בסוציאליזציה, ומי רוכב על מי? ואם יש מהפך או לא מהפך?
אני יכולה להבין את תגובותיך, ומהיכן הם מגיעים? כל אלו נהירים לי ואפשר לכעוס עלי עוד פעם. אם פעם היה קשה לך להגיד לא לאשה, אז חבל שכאשר נפגשנו בקטמונים, או בתל-אביב והיית כל כך מחוייך אלי, ואפילו עד כמה שאני זוכרת נתת לי שירים שלך וישבת לידי, לא גררתי אותך במניפולציות שלי כאישה למיטה. אבל כל אלו כפרות, אני עם אנשי הספרות מעולם לא רציתי להתערבב, כי רציתי לשמור על השם שלי נקי מרכילות.
אז הוצאת שיר שבעיני הוא גדול, אם אתה רוצה להשאיר אותו בתחום שכאן האישה היא זאת שדוהרת על הגבר, ותהליכי החברות שמלמדים את האישה להיות עדינה וקשה להשגה, כאשר כאן היא מפעילה את כל הכוח הנשי שלה על הגבר, מבחינתי זה בסדר אין לי בעיה עם זה.
אם אתה רוצה לדבר על המאצו הישראלי, שיכול ברום מעמדו לקחת כל נערה צעירה לדחוף אותה לשירותים, להכניס לה הזין לפה לקבל מציצה להשפריץ לה על הפנים או על החזה, ולהעיף אותה מן העיניים שלו, כי אז הוא "אלק" גבר. מבחינתי זה גם בסדר. אבל גם אלו מיתוסים, פוזות חברתיות ותדמיות.
אני בפמיניזם לא הולכת לאיבוד. אל תשכח כמה ידע יש לי ואם אינך יודע אתן לך דוגמא. בשוודיה למשל שהיא ארץ מאוד עשירה. אנשים אינם מתחתנים ויחד עם זאת אנשים חיים ביחד, מביאים ילדים, חיים בשקט ובטוחים בעצמם.
מה זה מעניין אותי מי מזיין את מי?
על ציר הזמן אני יכולה לשבת על הגבר, אני גם יכולה לאכול אותו, ולגרום לו להגיע תוך חמש דקות. אבל אני לא מדברת מעבר לכאן, אני עושה, כי בהרבה מקומות הייתי וגם התנסיית. אין אצלי הרבה משחקים זה עניין של מיומנויות , ולשים את מה שאין לי על מה תחשוב או תגיד החברה.
אני גם יכולה לצרוח עד צאת נשמתי, כאשר הגבר מרוב פחד ישים את היד על הפה שלי מחמת "מה יגידו השכנים" ולהעיף לו את היד ולהגיד לו ככה:
אנחנו בחברה הישראלית, אם יקרה לי משהו – אתה חושב שמישהו מן השכנים יבוא לעזור לי – התשובה היא לא!!! אז מה מעניין אותי מה יגידו השכנים – זו אינה הוי ארצי מולדתי.
זה מהרסיך ומחרביך ממעיך יצאו ישעיהו מד
אגב, שמת לב, כמה הסיגריות עלו באופן רנדומלי לחלוטין – זה עבר כבר את שני השקלים.
אז ככה פמיניזם אמיתי זה לא לימור לבנת, לא ציפי לבני. זו זהבה גלאון, שולמית אלוני
ועכשיו תגיד לי מה נשאר מזה? כלום!!!
נדה!!!
האישה הישראלית היא או יורשת – שרי אריסון, שטראוס, או אשה של מי שנפטר והוריש לה כסף וגם אז היא מחליפה בעלים סתם ככה, כי יש לה כסף. תראה לי נשים ישראליות שבאמת עשו קריירה. כמה יש? כמה האשה הישראלית באמת משוחררת/פמיניסטית אלא אם כן היא שרמוטה אמיתית או זונה.
עכשיו תלמד אותי על אבחנות מי דוהר על מי וכמה השם חשוב לצורך זיון זיון. מי שיודע לשחק אותה הדדי, הרי שהוא השתחרר מן הנורמות. אני לא מכירה הרבה נשים כאלו. אני מכירה הרבה נשים שהגבר אם הוא ישנו מסמן את זהותן ואת אישיותן על פי התיאוריה של לקאן של האני הסשוע, אם אני תלויה על זרוע של מישהו אז אני שווה.
נשמה שלי, אני רואה את זה כל יום בעיניים, אני מכירה את נפש האישה הישראלית, גם מאוסף שהחברות שהיו לי על החלומות הרומנטיים שלהן על אהבה ועל האביר על הסוס הלבן. יכלתי לכתוב על זה עבודה שלמה. אבל אעצור כאן.
רציתי לקחת את השיר שלך יותר רחוק, לעניין פרשנות התיש השיר שלך יכול לאחוז בו כי הוא מאוחר יותר גם מהמיתוס הזה.
אבל נשאר כאן.
אם הייתי בוטה, חופשיה או הבעתי את דעותי באופן משוחרר הרי בעיני זהו השוויון האמיתי אליו אני חותרת. אתה כותב על מן גיורא מוכן להתצטרף לאונס – אז גם אני יכולה לכתוב על פמיניזם בדיוק כך.
עכשיו תגיד לי שהלכתי לאיבוד? :))))
חוה, לא אני פה מדבר על "מי מזיין את מי", אלא את. אני כמובן מצטער כבר על גילוי הלב, אבל התקופה הזו בחיי הייתה כשהייתי ממש צעיר, ולא ארחיב על כך עוד את הדיבור.
לשיר רבדים רבים ואני מגיב לכל אחד מהמקום שנוגע ומגיע אצלו. אין בזה רע.
המקום שאליו הגעת עכשיו הוא מעבר לכוונתי והבנתי את השיר.
השיר מדבר.
הכותבים דברו על מהפך.
בשיר יש בוטות מינית.
אז גם אני עניתי בבוטות מינית.
הרי אנחנו עוסקים בשפה, ואני גם מתעסקת בשפה. אז אפשר לדבר גבוה ואפשר לדבר נמוך, ואפשר לדבר על סקס. ואני אתה יודע מדברת על סקט בדיוק באותו המישור כמו שאני מדברת על שיר
יצר/יצירה.
אז גן לרובד הזה הגענו כאן בחגיגה של הבלוג.
תגיד, אמיר, אתה נרעש ממילים. אלו הן מילים,
והרי לא עשינו מאומה. ונשארנו בתחום עיסוקנו, אני מן המקום של ביקורת הספרות ואתה מן המקום של המשורר. תפקידים אפשר להחליף תמיד.
גם ככה אפשר להתייחס לא?
בוא לא נתרגש, ונמשיך להעשיר זה את זו
כידידים.
בהערכה, חוה
חוה, בטענה ש"אנו עוסקים בשפה" יש, אני מקווה, היתממות או שובבות.
האפשרויות האחרות – ממש לא מחמיאות.
לאמיר היקר
אתייחס לדבריך בקצרה:
האם הגדולה של אריך נויימן – גם אם הוא עוסק בארכיטיפים הוא מתייחס באופן הישיר ביותר לעובדה שהיתה תקופה בה היה קיים שלטון האישה – המטריכארט ולא זה של הגבר. באם אתה רוצה דווקא לדקדק, ארכיטיפים או לא, כל אלו הוזכרו בשיר.
באמירה "שנינו עוסקים בשפה" – יש בדברי הושטת יד לשלום ואמירה: בוא לא נתווכח על מה שמתיש, או על משהו שלא נאמר באמת באופן אישי אלא על דרך המשל והדוגמא לפי ארבע ההסכמות. אם תרצה זה על דרך השובבות אבל יש בזה יותר מזה.
אמירה של אני מכבדת אותך ומעריכה אותך ואם גלשתי, אז יאללה, בוא נוותר על זה.
והי אמיר תייגתי אותך בגאונות ויש הסכמה, כנראה גורפת, אז תן איזה חיזוק ותגיד מילה טובה.
וגם לי יש החודש יום הולדת, אז כנראה שאתה סרטן, אבל אני אריה, לביאה שבייתה את עצמה לעבוד דרך הרציו ולא דרך האגו.
ועל הסף, למרות שזה נראה, אולי, אני איני שטלתנית, אולי דרמטית קצת. אז שיהיה מזל טוב.
חוה,
את אשה אינטיליגנטית מאד, ורגישה
ובעלת ידע אדיר. למה שלא תכתבי בעצמך, תפתחי כאן בלוג, או בכל מקום אחר, ואז תוכלי לקבל את הפידבקים של עצמך ?
את לא עושה לעצמך טוב עם ההיצמדות הזאת למקור שלא יתן לך את מה שאת זקוקה לו.
אין לי מושג מדוע הכותב/ת נותרו בעילום שם?
תודה על המחמאות. מי אמר שאני צריכה מן המקור חיזוקים, ומי מחליט מה אני צריכה או לא צריכה?
האם הידע שלי כאן מפריע? ובכוונה אני שואלת. ואני יודעת למה אני שואלת.
אז כפי שעניתי כבר מליון אלף פעמים:
אני חושבת שלאשה על הסף מתייחסים פחות מאשר לגבר.
ועוד, אני תמיד הייתי כמבקרת ספרות לעת עתה טפילה על יצירות של אחרים. אני חושבת גם שזוהי נחלתם של כל מבקרי הסיפרות.
והתשובה השלישית היא שהדברים שעברתי כואבים מידי, יצאתי מהם מובסת מכיוון שכאשר הממסד הישראלי אינו מתפקד ואדם החי בארץ איננו ממש אזרח אלא חייו הפקר לכל דיכפין, לרבות חיילי צהל שלנו, אשר דמם נשפך במלחמות ללא בקרה, או שהם מתאבדים ללא הבחנה, ומה שחשוב מי יתפוס איזה כיסא וכמה הוא ירוויח.
על הזילות הזאת של חיי אדם במדינה שלנו אני עדיין אינה בשלה לכתוב ואולי אף פעם לא אוכל לתפוס ולהעלות את זה על הכתב, כי זה חורה לי, מרתיח אותי, משבית אותי, מעציב אותי ועוד ועוד… אמיר כותב על מיתוסים על מצבים נפשיים אחרים ונוח לי ככה.
ואם אמיר אור כתב את התגובה, הרי שזוהי תשובתי.
זו לא היתה תגובה שלי, חוה
תודה על ההערכה, חוה, ויומולדת שמח גם לך.
אני שמחה בתשובתך אמיר
והערכתי אליך, כבר הבעתי אותה בכמה צורות.
אגב, חיפשתי אתמול את הליקון גם בסטמצקי וגם בצומת ספרים ולא מצאתי.
איך אני יכולה להשיג את החוברת?
חוה
דומני שאהרן שבתאי כתב בדור האחרון על הנשים שזיין ואף צירף את תיאורי אבריהן, גניחותיהן, אביונתן וכו', עם שהוא מספק את השמות באיות מדוייק ומכתת את עטו לזין.
שאר המשוררים?
דומה שמשוררים אחרים שרבטו שירי זיון וירטואלי, לרבות טיוטות בחוברות "מעיין", שבינן לבין שירים וזיונים של ממש מפרידים בוסר וחוסר כושר.
גיורא, היו בשירה העברית החדשה לא מעט 'שירים על זיונים' החל בא.צ.ג המתאר משגל אוראלי בברלין, עבור ביונה וולך עם התותים, התפילין וכו', וכלה באדמיאל קוסמן, אגי משעול, כותב שורות אלה, ורבים אחרים.
ההבדל הוא שחלק גדול משירת שבתאי אינה שירה ארוטית כלל, דווקא בגלל העדר כל כיסוי וכל מקום להיענות הקורא בהשלמת התמונות מעולמו שלו. בזה היא דומה יותר לחמשירי זימה.
איך באמת, נפרש, חוה? שאספק רדוקציות?
מה השיר מחולל בך בדיוק? רק מבט בפופיק, בכרס אדמה, יגלה את הסוד 🙂
נגיב ראשית ואחרית.
למרות שאתה יודע שאין אצלי ראשית ואין אצלי אחרית.
וכי חשבת שאני אכתוב דברים שאין בהם רציו?
כל מה שכתבתי, הוא אפילו אינו התחלה של הפרשנות של השיר.
בוודאי שהשיר הוא אקלקטי לפחות על דרכו של בורחס. פאונד – מודה ומתוודה- לא מכירה כל כך בדקתי לגביו אבל אני חושבת שאתה כותב אחרת – לפחות בשיר הזה – גם ממקורות/מקומות אחרים.
דוגמא מצויינת נוספת לסופר פוסט- וחכם בטירוף – מילן קונדרה כמובן – ובהדגשה, אומברטו אקו שהיה גם חוקר ספרות וגם סופר – ואיך לא אם לא בורחס – אחד הסיפורים המובהקים של בורחס הוא ספר החול, ריימונד קארבר גם הוא פוסט- מודרניסט.
אגב לתופעה של ציטוטים תוך כדי יציקת מובן חדש קוראים פסטיש. לא אמיר – לא פטישיזם – שהוא מושג פרוידיאני – פסיכולוגיסטי – די דוחה לטעמי בהקשר של נעלים וכו' כן גם בזה נתקלתי אצל גברים – אבל לא נכנס לזה.
דברים שהדגשת נתפסו אצלי כדי מובנים במיניהם.
בחלקם.
אז איך אני מרגישה? לנוכח השיר.
אולי אתה ראית בו שיר שיצא לך די בקלות בשל האישיות שלך שמובאת בשיר/מובעת בשיר, ואולי לא בקלות.
במובן ההרמנויטי הרציונלי הוא הרבה יותר טעון ועמוס אפילו ממה שכתבתי. אפשר להפוך בו ולהפוך בו ולראות בו תכנים נוספים ונוספים.
אתמול כתבתי לך שהוא מגניב אז כבר ציינתי – הוא מכה בבטן, בראש, וחזק ביותר. הוא מסקרן ביותר, הוא גורם לי להתפעלות (לא להתפעמות)
התפעלות פשוטו כמשמעו.
ועכשיו אני חייבת להתנצל – אבל בעיני הוא גאוני. פשוט ככה. ולא אני לא מתחנפת.
אם אתה שואל אם הוא גורם לי לתחושות מיניות – התשובה היא לא. תשאל למה, כי אני רואה את האקט המיני כפועל יוצא של יצירה במובן של אמנות – שיש בה אמירה מאוד חזקה. אם אני מתפלאת שאתה כתבת את זה – גם לא – כמו הספר "פנים"/שמו, הרי שיש לך אישיות מורכבת למדי, וכמו כן, שאינך מרוכז למדי לא באגו שלך(כאחרים), אלא אתה מנסה להביע/להגיד משהו. חלק מן ההיבטים אצלך אני מכירה – אבל השיר הזה מוליך את היצירתיות למחוזות חדשים לחלוטין בשירה הישראלית/גברית.
אם לא הבנת מה כתבתי, אוסיף באחרית – האם ההתקבלות של השיר היתה, תהיה קלה על ידי קהל קוראים רחב – גם כאן, כן ולא – למה, כי אם נינט וקובי פרץ ואייל גולן, ודין דין אביב, ואפילו שלמה ארצי כל מי שתמנה הם ה"סלבס" במשחק התדמיות, הרי שמלכתחילה אנחנו חיים בתרבות שהיא די בורה, ודי רדודה.
הדגש על המיניות יכולה למשוך – ולדחות קונפורמיזם ונונקונפורמיזם אצל קהל הקוראים.
מה השיר הזה עושה לי
תחושה שאני עומדת בפני יוצר שהוא מבריק, שהוציא מתחת ידו שיר גאוני לחלוטין בעיני
וכל אלו הם תופעה די נדירה במחוזותינו – כמובן של חדשנות שהיא דבר לא קל בבינוניות שלנו.
למה אני כותבת את כל אלו. כל השירים שלך מצאו חן בעיני – אבל השיר הזה הוא מיוחד.
וכאשר אני כותבת מיוחד במינו – זוהי מחמאה שעולה על גאונות אפילו.
עכשיו ככה. לא צריך להסמיק
אני לא מתחנפת. דברים שאני לא אוהבת אני יודעת להחמיא ותו לא וגם להביע את דעתי.
זה מה שעושה לי השיר הזה ברמה של המטא- של הדברים או ברמה של המקרו.
והי לא להתנפל עלי, מכיוון שאני נטולת אינטרסים לגביך – אין לי שירים שאני רוצה לפרסם בהליקון, גם לא מאמרים שאני רוצה לכתוב אצלך.
מה שכן – התפתחות השירה והספרות הישראלית חשובים לי – אז מה שאני כותבת מגיע ממקום נטו.
ויש לי עוד דברים לבדוק בשיר
זהו בינתיים
שלחת לי רמז?
מבט בפופיק, בכרס האדמה?
האם אתה רוצה לתת בי סימנים שאני אפרש למה שאתה התכוונת?
הספקת להכיר אותי, אני מפרשת – את מה שאני רואה. בינתיים לא חזרתי אל השיר. אבל נשחק בעמי ותמי פירורים של לחם אחר – כך
אני הרוסה מעייפות, רעבה – אוכלת עכשיו, גם זה קורה לפעמים והולכת לישון על המיטה החדשה הענקית שקניתי אתמול.
ועוד עסקתי בתרפוטיקה מ- 11 בלילה בערך ועד ארבע לפנות בוקר.
לא מין. דווקא סייגתי – אגב הוא חתיך ברמות על אבל בינתיים אני צריכה ידידים כאן בחיפה – לא תמיד צריך לרוץ למיטה. אז דברנו, היה מענין, ועכשיו אני שפוכה.
ביי בינתיים.
נו, הצלחת קצת להביך אותי, ולא בטוח שזה לזכותי.
למה הצלחתי להביך אותך,
והרי אני מכירה את עולם הסיפרות ודי מקצת מאישיותם של הכותבים. על חלק מן היוצרים כתבתי גם מאמרי ביקורת.
מה מביך? השיר הזה בעיני הוא יצירה, חרף העובדה שאתה מתאר אקט מיני, מילות תואר הוספתי, כבר נדלג עליהם.
שיש אירוטיות בשירה שלך את זה אתה יודע.
שהוא גאוני, מבריק, מקורי.
אם הלכתי לבדוק כל כך הרבה מקורות, והלכתי בעקבות כל כך הרבה רמזים, ומצאתי מעגלים ואני בטוחה שיש עוד אם נדקדק על כל מילה ומילה בו ועל כל הטיית פועל.
אני לא יכולה לומר שאני אובייקטיבית, שמכיוון שבעידן הפוסט כולנו סובייקטים/אובייקטים והאובייטיביות פסה חלפה לה מן העולם, גם האני האחדותי, המונלוטי, גם המציאות/הממשות שהיא ויברטיבית מאדם לאדם. כל המושגים של עולם המודרניזם חלפו להם מן העולם.
אבל אם שאלת מה אני מרגישה.
בדיוק את זה. על כל העצמות, הויברציות, הטקסיות, המיניות, המיתיות כוחות האיתנים, הפולחניות, התמונתיות והמוסיקליות הרועמת וגלי הרטיבות המתערבים של הגבר של האישה של כרסה של אמא אדמה, חרף צחיחות השדמה, השממה והאדמה.
תראה לאיזו צורת התבטאות אתה מוביל אותי
אז מה זה?
תקבל את זה ממני מן הרציו, ומן הרגשי בשתי ידיים פתחות על-פי עיקרון ארבע ההסכמות
מקווה שאחרים מצטרפים אלי
חוה
תודה, חוה.
יש בשיר היפה הזה משהו חזק מאוד ופרוע באישה הרוכבת, מנצלת, טורפת.
היא רוכבת,צולחת, צוהלת, אומרת, ולא רוצה לדעת. בשליטה מוחלטת.
הוא רוכבים עליו, נואק, מבטו גואה, שכור,עובר כענן.
פרוע זה לא מלה, לוסי. הסוס שהיא רוכבת עליו הוא הטבע 🙂
שלום אמיר,
1
מדהים לראות את התגובות השונות כאן ליצירה הנ"ל,ועד כמה כל מילה וצליל בה,טעונים כאילו נזרעו בשדה מגנטי,היוצר חשמל אישי של רגשות,אסוציאציות,ועוד.
בכל אופן,אפשר להבחין בחתך גס ,בין תגובות הנשים לתגובות הגברים…
את מה שיש לי לומר, כבר "אמרו את זה קודם לפניי..".במילה אחת :עונג.
2
למרות שהיצירה היא אל-זמנית, היא נכתבה בתקופה אחרת של חייך,בה היית כנראה "לפיד מואר בליל שדמות..".רציתי לשאול מתי והיכן, אך את זה אשאל בפורום אחר.הרי מה שמעניין אותנו בסופו של דבר,הוא: דמות "הדובר" בשיר…לא ?!
לעזרא,
יפה לך, מה שכתבת.
אגב, לדעתי, ההתפלגות בין כתיבת הנשים לכתיבת הגברים היא סינטטית לחלוטין. אנחנו עוסקים כאן שוב במשחק תדמיות לעניות דעתי.
במאבק שבין הגבר לבין האישה נוצר שויון בסיכומו של דבר או במילה אחרת – במפגש.
האם האישה תחפש מיד איך האישה נתפסת בשיר ואיך הגבר? אולי – אבל השאלה אינה נכונה.
מכיוון שכמו שציינת מי שתופס את הגבר ואת האישה הוא אמיר אור – הכותב.
אמיר אור אולי חושב שלאישה יש תיאבון מיני מוגבר? התיאבון המיני משתנה מאדם לאדם, מגבר לגבר מאישה לאישה.
מה שמעניין כאן הוא התפיסה הסטריאוטיפית של המשורר את האישה ואת הגבר. ובמישור של השיר את כל הגוונים שהביאו למפגש הזה שהוא בסיכומו של דבר מין אנונימי נטו, אבל מה רע בזה כל זמן שהם רואים זה את זה
שוו בנפשכם שזה היה בחושך, האישה אינה רואה על מי היא רוכבת דיו הויסה, ובעלות השחר היא מתבוננת נוכח הידים שאחזו בה ולפתע היא רואה שהידיים הם ידי תיש והפרצוף הוא של חמור.
היא קמה, וכמו שהיא היא נסה כל עוד נפשה בה.
אלא אם כן אנחנו הובלנו לסרט פורנוגרפי שבו הכל מותר – נשים עם כלבים, סוסים וחמורים. גברים עם עיזים וכו'…
האם לרדוקציה הזאת התכוונת אמיר?
אל תכעס אתה יודע זה ככה ס… ת… ם
שכן את דעתי על השיר כבר הבעתי
אזי אני חופשיה להתפרע (להתפרפר) באסוציאציות..
הי, יש מישהו שם בצד השני של הקו?
הלו?????????
חוה, הלו ??
כן,יש מישהו על הקו.
אכן, תגובתך לדבריי – לענין.
לגבי "התפיסה הסטריאוטיפית של המשורר,את האישה ואת הגבר..", בואי נמתין לתגובתו של המשורר לשאלותייך..
טוב, עוד פעם עבר עלי לילה מקושקש לגמרי.
מילים… מילים
איך טחו עיני לראות את פרשת כיבוש טרויה על-ידי הסוס הטרויאני.
מעבר לכך שמדובר בכיבוש אדמה על-ידי טכסיס אשר מגולם כמתנת אל.
אשה צוהלת על גלי גברים, על כרס אדמה
ושוב אני חוזרת יש כאן הזרעה, הריון ומעגל של כיבוש הרס ושמד.
תגיד אמיר אתה רוצה שנלך לפוליטיקה?
מה בעצם אתה רוצה – אתה מעמיד במרכז השיר מעשה משגל חייתי, חימרתי – אבל האם אתה הכנסת לנו בעצם סוס טרויאני?
כי אני מתרשמת בסיכומו של דבר של מה שעושה לי בבטן, תחושה שהאנושי הפך לבהמי והאדמתי הפך אכן למפלצתי והאם בסיכומו של דבר מקוננת והשמים מלווים אותה בקינתה?
כי הארץ בולעת גלי גברים/קברי גברים
גל עד הכרס שהולידה היר הכרס שממיתה – זו אינה אם אדמה כרס/קבר
אגב, אפשר לדעת לאן התפלחת עכשיו ואולי נסעתי ולא נפרדת? טוב נניח בינתיים לאודיסאוס ולאגממנון ולסופוקלס גם
יהי זכרם ברוך
אמן ואמן
כן יהי רצון
יתגדל ויתקדש כל הנשמה, אשר תהלל יה
על כל מה שאינו שלם.
חוה
איום ונורא הוא המחזה
שמא אתה מנבא לנו עולם ללא גברים.
1990 היתה מלחמת המפרץ.
עזרא, לא יודע אם החתך כל כך גס. לדעתי הוא באותה מידה עדין 🙂
הרצון במין והרצון באהבה משותפים כמובן לכל נפש אנושית, גברים ונשים.
אבל אפילו בתהליכי החיברות הנשי/גברי המתוסבכים מעט והדי שתלטניים שלנו, אנשים סוחבים גם תיק אישי שמכיל את האמונות והתגובות האישיות שלהם בנושא.
במערכת החיברות הזו יש עדיין לדעתי מישטור חריף יותר של הנשים בנושא הזוגיות (ואני מדבר על מערכת ציפיות יותר מאשר על חופש מיני).
ולפני שאתה טופח לעצמך על השכם, חושב שהגברים אוכלים אותה יותר בענייני פרנסה/קריירה = אגו, ככה שכל אחד חוטף כיפוף מנטלי כלשהו 🙂
לאן נעלמה סיגל?
התגעגעתי סיגל , אנא שובי במהרה 🙂
הי סמויה יקרה, תודה על הגעגוע מחמם הלב. ממעטת בימים אלו להיות ליד מחשב. (סיבות לא חגיגיות). שמחתי להגיב לשיר שכאן ולנדוד אל מחוזות העולם הקדום, שלפחות בשירים נשמע מאושר ופשוט.
הוי אמיר
נראה לי שאפשר לגנוב אתך גם סוסים גם עננים בכיף 🙂
אחלה שיר שבעולם 🙂
רודיאו עננים? יאללה 🙂
נשמע כמו פנטזיה לט"ו באב ההולך ומתקרב. יצירה לסוס ולתזמורת (או לחלופין לזמרת וסוסים).
אך מה לעשות באוגוסט חם! ואין ענן עובר, והרוכבת מעולפת.
מסורתית דווקא זה היה הזמן שנחשב למיני בכל אגן הים התיכון כשכוכב הכלב (אברק, סיריוס) עולה, ויש לכך אף הד בשירה העתיקה.
ברור – זה זמן החופש הגדול!
רק מאיפה הממטרים (ההמטרויות) מאיפה?
חוה, בנושא (רובד) התחממות כדור הארץ כבר דנו?
כלומר בתקופת יולי-אוגוסט / תמוז-אב.
הנה אלקיוס:
הרטֵב ביין ריאותיך, הן חוזר הכוכב,
וקָשָׁה העונה, הכֹּל צמֵא תחת החֹם,
מן העלים הצרצר שר בנֹעַם, מתחת כנפיִם
שופך בלי הֶרף זֶמר מתוק, מדֵּי קיִץ
פורח הקִּנרֵס; עכשו הנשים נוֹגְפות ביותר
וחלוּשים הגברים, כי את הרֹאש והבּרכַּיִם
מלַהֵט סיריוס…
חֻרשפתי..
…צק אחד בשנים,
מלא עד שפה,
ותדחק נא הכוס
האחת באחרת…
מזל טוב ליום ההולדת
זה עוד אלקיוס שגיירתי, טוטו 🙂 "אור היום כדי אצבע, / מה נמתין למנורות"
הי אמיר, הגעתי קראתי נהניתי ונבהלתי. ממתי אני רק כותבת שיר מקסים? מה עם איזו פרשנות משלי לשיר? אז נצטרכתי לקצת קריאה והרחבת ידע ומצאתי עולם מופלא בתוך שי,ר שבתחילה נראה לי שיר פנטזיית נשים וכמו שאמר גיורא גם גברים. ותאמרנה הנשים מה פתאום? ואומר שפתאום וחצי, כי לנשים יש אינסוף פנטאזיות מגוונות, ולא רק לרכב על גברים כמו על סוסים, אלא אפילו לרכב על סוס כלומר….לא בדיוק לרכב…טוב, נניח לכך:)
אז הקשבתי לצלילים, אבוב ותוף וחשבתי על גננת שובבה או על ציידת שועלים או על דיאנה אלת הציד, אבל אני מניחה שהכל בשיר ואין בו גננת ואין בו ציד וניצוד.הכל כחלק מחינוך שעובר מבת לאם. קידוש השמחה והאושר. חגיגה גדולה לאלים. רמזי השירה העברית אולי מכוונים לתקופה שבה תרבות יוון היתה בארץ והחגיגה היא חגיגה חקלאית. ואלו המנגנות הן המנדות הפרועות …ואותו "כשיכור" הוא דיונסאוס(?) אולי, שאחראי על כל ההילולה, אבל איננו באמת משתכר אלא מעונג עד ערפול חושים.אולי במרכז השיר נמצאת אחת החוגגות אבל תחתיה נמצא אל תענוגות ופריון, יין וחקלאות כל הנושאים נוכחים בשיר. אולי היא לא רצתה לדעת את שמו אבל בתור קוראת רציתי גם רציתי והרמתי את המסכה להצצה קטנה וסיימתי את הקריאה…אולי לא בהאי האי אבל בוואוו גדול.
סיגל השובבה, תודה. גננת על סוסים? ציידת שועלים? האירי את עינינו!
ב"האם" שבשיר התכוונתי לא רק לאמא אלא גם לאלה האם – גיאה, דמטר, קיבלה, איסיס, אשרה – או איך שלא תקראי לה.
וצודקת, לגבי הגבר – הוא "כשיכור", כלומר, לא מיין אלא מ…
אגב דיוניסוס דווקא לא היה אל חקלאי, אם כי היו – בעיקר ברומא – חגיגות בקכאנאליה אורגיאסטיות לכבודו. המינאדות מתוארות בציורי הכדים היווניים כאחוזות באל, אבל מגרשות את הסטירים עם הזיקפה שכל הזמן מציקים להן 🙂
אין מה להאיר אמיר, ההתייחסות שלי הייתה רק אל הצליל שבכותרת. בבדיקה עם השיר לא יכולתי למצוא שום גננת, וכמה שהתאמצתי לא הצלחתי להאמין שגלי גברים שרודפים אחרי שועל לקול תרועות ה…קרנות בעצם…יעצרו למראה שועלה שרוצה לערוך להם מסיבת חשק.
כך נותרתי עם חגיגת העונות היוונית, ולמרות שקראתי שדיונסאוס כן היה אל החקלאות והפריון אני נוטה להאמין יותר לידע הרב שלך על פני זה של כותבי הרשת.
אז מה נותר פה בעצם בלי דיונסאוס? שישו ושמחו בשמחת האי האי, בלי שמות, בלי גינונים וגננות, רק חגיגות וזה נשמע יופי. אפילו צמה היא לא תקח עימה לאורך כל הדרך ומי יודע אם בכלל תזכור ממנו משהו שמייחד אותו מהבא אחריו או זה שלפניו.
האם אני יכולה להתחבר לרעיון כזה כרעיון? באופן אישי כדרך חיים ממש לא. בתור בדיקה לאיך זה מתבצע לא רק בתוך שיר…אולי, אבל בגיל צעיר יותר והרפתקני יותר.
היום לבשר שלי חשוב בעיניי שיהיה לו שם ועדיף שיקראו לו אנטריקוט עסיסי ולא סינטה יבש, ושיהיה בו רוך קצת מלח ופלפל ושיאפשר לטרוף אותו לתענוג.
דיוניסוס אמנם היה אחראי על הגפנים, אבל באופן די אפל. הוא היה אל של שיכרון, אקסטזה, שיגעון, קניבליזם וכל כת דיליה…
מה נשאר לומר, סיגל? בתיאבון! 🙂
אמרה: שמך איני רוצה לדעת…
אוהבת מאוד את שני הבתים האחרונים.
קשה לי (שירית) עם 'גלי גברים', 'כרס אדמה', 'צוחות נשים', 'שלאחוות סוס', 'זרמתו' וגם החזרה על 'בשיר' ו'קדוש'.
למה? שאלה טובה.
ריבוי אותיות גרוניות? חלק מהתמונות יכולות להתחבר למוות (כשהכוונה הפוכה)? סקס חייתי-כן, אבל אחוות סוסים ושיר קדוש לא מצטייר לי.
אולי אני מפספסת משהו, אולי סתם קשת תפיסה/מוגבלת..
שאלה מצוינת, נוני 🙂
רק חייב להעיר לגבי התמונה, שאין שם שבת סוסים גם יחד, אלא אחוות נשים שחיית הטוטם שלה היא הסוס (זכר היסטורי לעניין אפשר אולי למצוא במיתוס ובגילויים הארכיאולוגיים הנוגעים לאמזונות).
חיים במלוא עוצמתם די משיקים למוות.
אפילו "קבר" בעברית פירושו גם רחם.
אני מכיר הרבה אתרים של בלונדיניות אבל האתר היחד שאני אוהב זה בלונד סקס:
http://www.blondsex.co.il
האתר הכי טוב של סרטי סקס :
http://www.kamasex.co.il
האתרים מומלצים בלונדינית מעולה !