אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
YOUR WISH IS MY COMMAND
ליד בריכת ההרמון יושבות להן יעלות חן בבקיני, נערים כמהים, חדרניות מציצות – איפה הסולטאן? הסולטנית? כמה נחכה?
מי רוצה להיות סולטאן? סולטאנינה? מי רוצה אותו או אותה? מי מפתה? מי מתפתה?
1. אפשר לקחת כל תפקיד ולדבר אותו או לענות ממנו לאחרים – אבל רק בשירים בני שמונה שורות.
2. אפשר להחליף תפקידים, מינים, מיקומים ולהכריז עליהם לפני השיר.
3. אפשר להזמין מגיב/ה אחר/ת לקחת את התפקיד המתבקש בשיר ולהגיב בשיר. אפשר לפנות למי שרוצים ולענות למי שרוצים.
לדוגמה:
שולה יכולה לקחת את תפקיד נער החצר ולבקש ממושיק שיענה לה בתור טועם היינות. אביבה יכולה לקחת את תפקיד הפילגש הצעירה ולפנות למלכה הזקנה. כל אחד, נגיד שרי או מושיק, יכול/ה לקחת את התפקיד ולענות לה.
זה כמו בתיאטרון – החוכמה היא להיות גמישים ומשחקיים מספיק ללבוש דמות מבפנים ולעומק לרגע.
הכל ברוח טובה בבקשה, ובלי משביתי שמחות ו"גיבורים" אלמוניים.
יצירה פוריה וחג ביכורים שמח!
למי שתוהה, כל הרעיון נולד ופותח מיוזמה משותפת של טרול/ית ומגיבים בפוסט אקיקו טקהאשי: קונצ'רטו על המקום בליווי טלפון, וודקה ושואב אבק
אז הנה זה בא – YOUR WISH IS MY COMMAND 🙂
בידי כוס משקה
אוכל לתת ואוכל גם לקחת
ולפני שאחליט
אביט ואבכה
עוד טיפה, ואשתה, ואדע
גם אם לתת או לקחת
היא לא תרעה
בהרמון שכזה
למישהי בא לנסות לנחם?
לנסות לשנות פני כוסות לפני שאתן בכוס
עיני? או אחרי?
בארי, בתור סיפתח נחמה אני שואל הנה את מלותיו של חיים חפר (לחן בוכרי):
מה קשה לו במעונו
ובחדריו אין נחת
אלף יש בהרמונו
וחייו קשים, הו! –
אך מוכן הוא על עצמו
עוד אלפיים ראש לקחת
כי אוהב הוא את עמו
ובעיקר נשים.
יש…יש…יש…יש…יאללה משחקים איזה כיף!
הוי בארי, הוי יקירי
לו ביקשת מישהו, הייתי הוא
אך ביקשת מישהי, הנני היא
למענך אשחיל זהות, מילים על חוט:
(שמונה השורות שלי מתחילות מ-עכ-שיו)
הנה קרא לי הרמונך
נחמה המנחמת לשרותך
הסר מזאת הכוס עינך
ובחיקי הנח ראשך
ועל כתפי עוד יש מקום
גם לסולטאן הודו ירום
אז גם אמיר בזאת מוזמן
נחמה המנחמת כאן.
גם בארי בחיקך גם אני על כתפך
סולטנים לך ליקטת, סולטנינה שלי
ומה תעשי בם? תחזיקי ידיים?
לא ניחומים אבקש על שפת ברֵכתך!
מגביעי שמאלי לא תרפה, הו אלי,
אך מה אעשה בימיני בינתיים?
נערי הרמונך דרוכים ועיניהם כלות
עד תום הפורפליי יוכלו רק לשתות.
רוּחַ מֵיטִיבָה
כְּשֶׁאֲנִי כְּבָר כֻּלִּי מוּצֶפֶת,
מַשֶּׁהוּ מִתְכַּוֵּץ בְּתוֹכִי פְּנִימָה,
מְטַפֵּס מַעְלָה בְּעֹנֶג,
פּוֹרֵץ מִרוֹם הָרֹאשׁ,
מִתְמַזֵּג בְּךָ – יָא רוּחִי
סֻלְטָאן סֻלְטָאנִי.
אֲנַחְנוּ שָּׂם בָּאַגָּדָה
אֲבָל לֹא בֶּאֱמֶת בַּמִּטָּה.
לתמי ואמיר:
אוי עכשיו אני צריכה להיות סולטן וסולטנינה באופן דו-זמיני.
בעצם סבבה, הסולטן אנדרוגיני.
מה תעשה בימינך לא אדע אך בימיני
אגשש לי אחר אוהביי בני מיני
ואת שהנך רוחי המיטיבה
מצהילה את נפשי ומלאת אהבה
רקמי באוזני אגדות כי הכל יכול לקרות.
….בְּעֹנֶג
מִמְּצוּלוֹת חֵשֶׁק
נוֹלֶדֶת הִתְכַּשְּׁפוּת בִּבְלִי דַּעַת-
הִנֵּה שׁוּב אֹפֶק לַח
מְלֹא הַיָּרֵחַ עוֹלֶה
מִתְחַכְּךְ בְּשׁוּלֵי אֲדָמָה,
אֶקְטֹף אוֹתךָ, פֶּרַח,
הִתְגַּעְגַּעְתִּי לָיֹּפִי,
לָעֹנֶג- רוּחַ.
רוח צד
כשאני מבריש מן הצד
הלב מתרחב, העולם לא לבד.
מעל ראש התמר אור נוגהַ
ועל שפת הברכה פריו שופע.
שם יושבות נערות ונוגן להן
נגן החצר, בלבו געגוע,
על שפתיו משובה
וברוח טובה לבו ינוע.
בַּהַרְמוֹן יֵשׁ מָקוֹם.
מְנִיפָת נוֹצוֹת רַכָּה
מְכַסָּה אֶת בֵּית הַמַּחְשָׁבוֹת,
נִפְתַחַת דֶּלֶת הַחֲלוֹמוֹת:
לָשׁוֹן לוֹקֶקֶת לָשׁוֹן,
פִּטְמוֹת זְקּוּרוֹת מִתְהוֹלְלוֹת,
פעורות הַשְּׂפָתַיִם
מִתְמַלְּאוֹת.
עֵינוֹ שֶׁל הַסֻּלְטָאן נָחָה עָלַי
מְלַטֵּף יְרֵכַי בְּלֹא מַגָּע
מְבָרֵר שְׂעוֹרִים מִבֵּין שְׂעָרִי
בְּלֹא לִפְלֹשׁ אֶל גּוּפִי
מְאַיֵּד אֶת עַצְמוֹתַי.
אֲנִי מְחוֹלֶלֶת בִּלְעָדָיו
עַד גְּנִיחָתוֹ
שְׁלֵמוּת בְּלֹא כּבּוּשׁ.
שושנה ויג
הציור מצא חן בעיני,
חג שמח!
שושנה ויג
מקסים שוש!
מבין שהזמנת את עינו של הסולטן? 🙂
אז הנה היא מדברת:
על נערתי הנשׂערת ישבתי לנוח
ולרגע נסער אטייל במורד
חזָה הנזקר נשכחות, אנחות
אל בטנה, שם עולֶה ניחוחה כתפוח.
מלטפת ירכי מחוֹלָה הנרעד
אבוא, אעטוף את כולה עד
ריגשַת אדוני תצעפני גניחות.
אֶל קוֹרָת הָעֵץ בַּתִּקְרָת הַשָּׁמַיִם
אֶקְשֹׁר צָעִיף כָּחֹל.
בִּשְׁתֵּי יָדַי אַחֲזִיק
בַּגִּלְגּוּל הַזֶּה.
אֶפָּרֵם עָלֶיךָ
וְעַל הָאֵגוֹ הַמִּזְדַּקֵּר
בִּתְשׁוּקָה
נִתְחַבֵּר לַסָּמְסָרָה.
אוי, איך הגעתי לכאן?
רק עכשיו קראתי את הרצף..:)
כנראה הערק עלה למוח
והמפלס התחתון ירד
מתחת לכפכף.
אבל מפחיד להתכופף כאן
כשהכאפות מוכנות
לספנקינג.
ושוב תמי נשארנו לבד
והסולטאן כנראה שוב בחדר המיוחד
אח"כ יתמם:" תנו לי גם להציץ"
מה הוא רוצה שנציץ לעציץ?
וחוץ מזה בחור אחד שלושה
זאת פשוט נשמעת בעיה קשה.
ואם בעניין קָשיות עסקינן
מתי הו מתי ישוב הסולטאן?
למה לבד
הכל מאחורי הבד
כשחור אחד
בקושי מקבל אחד
הסולטאן מבגדד
אוהב דד
על דד
וגם מהצד
את עליו
את תחתיו
ואת כל מעלליו
מאחורי המסך, כלום פה לא רואים.
את לפניו
את אחוריו
גם לא את שאר צדדיו
אולי פשוט נזמין את הנחבא אל הכלים?
מי שעומד
מאחורי
ומצדדי עומד לו-
אחת שתיים שלוש.
לא מעלילה
רק מסדרת אחווה
לנחבא שעסוק במתן תורה
גמילות חסדים ואביונה.
עכשיו גרמת לי להסס
זה בטח בעיה בראש
שואלת, למה סתם עומד
לא עדיף שיכנס?
וכשאת סופרת עד שלוש,
מי עשויה להתפקד?
אולי צ'יצ'ולינה הנחש וחווה
ישעשעונו בתנועת אגן רעבה?
החברים מהליכוד
עומדים, מִתפקדים,
אפילו בלי ספירה עד שלוש.
אין סתם בעמידה-
יש גרוי
ויש תגובה.
אולי לנחש כבר נמאס
מצ'יצ'ולינה- נו שיבוא לאגן ונרד לים.
לקושרת הצעיפים מן הפורט עלי עוּד:
עלי עוּד יזלוג ייזל שירי
צעיף כחול על צווארי.
בנעימת ערביים
פרומת איברים
אלטוף ידיים
על מיתרים:
תשוקת סמסרה
אשזור לשירים.
לפורט עלי עוּד.
בְּחוּט דק נִרְקֶּמֶת
תַּחְרָה לְצָעִיף כָּחֹל,
וְאַתָּה כְּגֶשֶׁר חוֹל עַל פְּנֵי תְּהוֹם בָּרוּחַ.
יָד לוטפת יָד גַּעְגּוּעַ
עַל מֵיתָרֵי סמסרה.
אֲבָרִים פְּזוּרִים
מִתְאַסְּפִים לִתְשׁוּקָה
וְשִׁירִים.
אצטגנין החצר מביט בהם ובשמיים:
תו אל תו, כוכב אל כוכב
אני חוזה מכאן בצעיפי השמים
חמש נשמות משכשכות פה במים
ומושלת בן ונוס: נחיה גם נאהב.
אך גם אפולו איתה, בשיר ובזמר
בשבעה שסביב שולט מזלו
יפים פה יחד שני אלי הגשר
שעל תהום החול נמתח פה צילו.
מבט מאשת מזג האוויר:
דְּרָקוֹן נִמּוֹל
שׁוֹלֵחַ חֵץ חָזוֹן
פּורֵט עַל מֵיתָרֵי מוּזּוֹת-
מַרְפֵּא לַנִימְפוֹת.
בְּאֵשֶׁת הַחֶסֶד הָאֱלֹהִי:
צִדְפָּה פְּעוּרָה,
אוֹקְיָנוֹס שֶׁטּוּף זִמָּה
בָּא בָּהּ- עָלִי.
יחי השׂולטן סולימן הגדול!
מה נאמר ומה נדבר: בין פילגש לפילגש, ובין מלחמה למלחמה, הוא אף בנה את חומות ירושלים, ואשתו היתה אוקראינית!
תחפשו אותי בסיבוב
תפדלי, תעשי סיבוב ותבחרי, אבל מותר כאן רק בשירים של שמונה שורות. התראה אחרונה 🙂
גיורא, גם כשחילקתי מה שכתבת לפסקאות קיבלתי רק ז' שורות. אבל אני מבין שהזמנת את השולטן סולימן לשיר לך. אז הנה הוא בא. YOUR WISH IS MY COMMAND:
חמודי הנלבב, בוא נשיר ונאהב.
בין מלחמה למלחמה
בין פילגש לפילגש
חשבתי רק עליך,
איך מתחת לחומה
רק אני ואתה,
רק עליך, רק עליך –
בוא היה לי אוקראינית חמה.
הצעה מהיציע:
אפשר שלגברים יותר לכתוב רק ז' שורות
ולנשים כ' שורות ?
ככה זה יסתנכרן גם עם תיאוריית הקנ"מ הדיבורי נשים-גברים.
הרסת אותי מצחוק :))))
"בוא הייה לי אוקראינית חמה" :))
אתה משוגע אמיתי, אמירוש.
רוניתוש, פויה. הגברים בזי"נים והנשים כבר בכ"פּיות? אבל תפדלי, כל עוד השיר עומד 🙂
קצת תאכלס, מה יש ?
🙂
הרמון, שירים, התהוללות,
אני בעד ישירות, והומור,
אחרת אני מתה.
ואני מחכה לתשובה בפוסט ההייקו.
תצטרך לזגזג בין לבין.
רונית, בהרמון לא עושים שעוה ליד הבריכה, יש צניעות, את יודעת 🙂
ו"מתה" אצל שיקספיר זה שם נרדף לאורגזמה. אבל בשביל שיר שיעמוד צריך לעבוד 🙂
לא עובדת בשביל אף אחד
גם לא לשיר עומד אחד
שערות תמיד יש כאן למכביר
ועוד גברים רבים ישנם בעיר
אז בוא עשה לי שעווה
אפשר סוכר, אפשר על שפת בריכה
שחרר מן ההרמון את כל הסריסים
והבתולות המסכנות, שיתחילו יחסים
(השיר ללא קשר לדמויות המשתתפות)
קוסמטיקאי החצר:
הנה אני, גבירה שעירה,
הגעתי לפקודתך למרות הסערה
את הבתולות נשאיר לשכשך בבריכה
ואותך אמרח שעווה בשמחה
הסדין הלבן יחליק על גופך
ובתנועה חדה אתלוש אותו ממך
צרחות העונג ימלאו את הרמונך
כעת התהפכי נעבור ל…ישבנך?
:))))
נוטי נוטי סיגל, שובבה,
פה את בבוץ, שם בשעוה!
לגיורא הלבשת ביקיני,
הצצת למירי מתחת למיני,
ועם צ'יצ'ו ותמי עשית אהבה!
פויה פויה ילדה רעה היית,
אז נו נו נו מהסולטן והסולטנית –
ופליק בטוסיק! ילדה טובה.
אויש,
אתה קורא אותי לסדר
אבד לי כל הביטחון
עמדתי להגביר ת'תדר
אז מה, עדיף פשוט לישון?
נהייתי להקת חימום
לפני שאעביר הילוך
כדי לא למות משעמום
אז טוב (לפליק). כוון נמוך:)
הו, סוררת ההרמון
מה בלעדייך היינו עושים
בלי אי-סדר כה מקסים?
חס וחלילה, לא לישון!
יאללה, תעלי לנו את הרף
וננמיך לך את הפליק
ואם פה תצעקי "מספיק"
לא ייאמן כי יאולף 🙂
רציתי רציתי
באמת שרציתי
אבל בלילה הקודם
לא נתנו לי לי'רדם
הוא התיש לי ת'צורה
(בעצם אולי זו הייתה נערה)
בכל אופן עייפתי וראשי מתפוצץ
בחיי שהסולטאן הזה לא מתלוצץ
האומנם ככה (עבודה בעיניים!)
תאולף לנו הסוררת?
קרעת לנו ת'אזניים
הרעדת את הקרת!
גם לסולטן (או לנערה)
סחת "כואב לי הראש"?
– התיש לך ת'צורה
ירדת על שלוש.
את כאב הראש הס מלהזכיר
שאמש כמובן היטבתי להסתיר
אצלנו בהרמון התרופה לכאב ראש
היא עוד קצת אקשן עד שאין כבר ראש
מחוק לי קצת המוח אבל אתה שחקן ראוי
שאכתוב כמה מילים אולי במקום שיקוי
אך אנא במטותא אל תציע לי עוד אקשן
או אַפשר שינוי תנוחה, או לפחות את הלוקיישן.
יאללה נשחק על כל הקֻבָּה
אבל עדיף לנו שיהיה חרישי
שלא יתפוס אותנו הסריס הראשי
וימרח לנו ת'צורה כמו ריבה
על קרוואסון צרפתי
בקיצור זהירות וקדימה איתי
אז ודאי שעוד אקשן ויד לפה
ככה זה כשלתשוקה אין מרפא
הסר חשש מהסריס הראשי
ידוע לכל כי בזמן אונו
היה הוא מאהב-הסוררת האישי
בכל עת שאחפוץ יעזוב מעונו
וישמח להעניק מריחה באופן אישי
אז שכב לך בנחת בן הסולטן
ואתן לו קריאה שיגיע לכאן
בינתיים בחר לך שמן פוך, או תילתן
המענג כבר בדרך אז בלי בזבוז זמן.
דבר הסריס הראשי:
ברור. לא אכפת לי למרוח ת'סולטן
כשהבן שלו עליך רוכב עד דמשק
אבל אפשר אולי להציץ מן הצד?
את יודעת, עוד לא נגמר לי החשק.
קרם צפרדע או שמן חומט
הכל טוב למסז', אפילו קרם שסק
אז מה דברך, סוררת חומד?
תגידי כן ועשינו פה עסק.
הגעת מהר מחמל האנושות
כמו תמיד זה ברור… שתוכל להציץ
ולא רק מהצד מצידי גם מהאמצע.
אז בואו תרכבו עלי זה מאוד פשוט
אתה, הסולטאן, הבן שלו ועלמה עם ציץ
תמרח אותם עם יד תמרח אותם עם אצבע
אבל לידיעתכם יקרים ויקרות
סוררת עם כאב ראש מסוכנת כמו צרות!
דבר המיטה:
נמאס לי ממנה, באמת סוררת!
להרבעה עם ארבעה היא ניגשה –
עלי רוכבים חמישה!
והיא? על הראש מתלוננת…
בושה וחרפה וקרם ועוגה
נמאס לי. אני מתפטרת.
לומבגו ודיסקוס ועוד חריקה
תפסיק, אני פה נשב-רת —-
אך
יקירי
יקירי
מה נעמתם
לי
בדו
(ויותר)
שיחתכם
יקיריי…
יקיריי…
אך
מה
פרויד
המאובן
היה
עושה מזה
ו"שיחתכם"
רק
לצורך
העניין,
כמובן,
בלא
כחל
וסרק.
ככה? טוב!
לפי השעה כנראה שמתאים כאן השיר הבא:
המיטה שלי נשברה
זה מעולם לא קרה
כעת אאלץ בפרוזדור ל'תרוצץ
ומאחורי דוהרים ארבעה.
הסוררת שבי מפונקה
הנה אזמין ת'מנקה
את גופי היא תקרצף ואז אלינו תצטרף
ותחליף את המיטה באנקה.
(כעת אמיר אחרי ששברת לי את המיטה אני מזמינה אותך להיות המנקה שגם תשמיע צלילים של חריקות נאנקות כי זו הייתה מיטה בהזמנה מיוחדת לסוררת עם פֵטיש צלילי!:)
אנדימיון מהחלון:
צַרְרְלי צְרְרְרַצ, צְרְרְרַצ צְרְרִיר
מי קראה למנקה?
היא מודיעה שעסוקה –
אבל אני פה על הקיר !
הלבנה, אהובתי
לפני שנות אלף או יותר
זנחה אותי להצטַרְצֵר
כשחצי תאוותי בידי…
תגובה ראשונית: אויש, צרצר.
נו טוב.
כבר עושה עימו חסד.
שניה/שעה/שבוע וחוזרת.
מי אם לא הלבנה כמובן
תטפל בכל לב עד כי יתוקן
ויהי זה דב צרצר או תיקן
תקבל היא אותם באורה הלבן.
צרצרי המצטרצר אליך חשתי
ממרחק שנות אלף בך חשתי
בעדינות מלטפת אצמידך אל קירך
ובוא נטפל בחצי השני של תאוותך.
(הייתי חייבת לכתוב 'בעדינות' כי למרות היותי פראית ואכזרית אני גם עדינה. 'צטערת חווה).
נכון לכרגע אני חלקה,
אבל יצא לך טוב, סיגל 🙂
ואגב, לא "צרחות עונג", וגם לא שעירה,
אני מוחה !!
בדיוק היום הורדתי עם מסטיק בזוקה.
טוב, גם אני, קוסמטיקאי 2,
מרים ת'כפפה על שפת המים:
על שפת הבריכה על רגלייך עמל
מלקק סוכר, מושח שעוה –
שייפלו בחיקך גברים ואהבה
משוק עד ירך, בשמחה אטפל.
קישתא סריסים, רונית הסולטנית
רואה רק שירים שעומדים פה בסך…
אבל די דיברתי, מה אני סח?
בין רגלי הסולטנית אני מוריד ת'מסך.
:))))))))
אמירוש, אתה קטלני לאחרונה !
וכאן המושג "שערה בכּוס מים" מקבל משמעות שונה..
אהבתי מאד את שתי השורות הראשונות.
אתה כקוסמטיקאי 2 זה אדיר 🙂
אני גוויה היום לא מצליחה להנפיק צחוקים או ליצור מרוב עייפות,
ובזאת נסתם הגולל על טענות כל האנשים שרק אני צריכה לקום מוקדם יותר וכל חיי ישתנו לבלי הכר.
לקום מוקדם זה עולה לי יותר,
לקו ב 2 שווה יותר.
סעידא סולטנא 🙂
אני לא סולטנית, אמירוש.
אני נגד מושג הסולטנות, שכחת ?
ונגד הרמונות.
אבל ההרמון הזה עושה רושם שמח.
בתמונה הייתי משנה, שיהיו לא רק נשים.
אתה יודע מה המקבילה של הרמון אבל שמלא בגברים ?
ערמון :)) על שם בלוטת הערמונית 🙂
אז כיפאק ל"ערמון" 🙂
רוניתוש, בתמונה שלך את נראית פחות משמונה עשרה, אז בבקשה לחכות ליומולדת לפני שאת קוראת את הדו"ח של רואה החשבון המלכותי:
הסולטנית, ירום הודה!
על שפת המים שני גברים
ועשר נשים – אז יש עבודה,
אך היחס נראה לגמרי מתאים.
בהרמון הסולטנית, נשים
בקושי יש, גברים הרבה –
אחד מאחור ואחד מלפנים
ואחד ששומר שהנר לא יכבה.
די תמשיך ..
בערמון של הרונית
שני גברים והאוחז בנר
והמושך בעט
והממית כמי באר ואש כיריים
עורי אני שומרת בקרם של צפרדעים
בינתי אינה קיימת, אשה – כולם יודעים
שיער ראשי נחפף יומיום בשמן של המור
ואת חיי, כי אין ברירה, אני אוהבת ואשמור
(יצא לי טוב ? אני מתקבלת לחוברת על הערמון ?)
הלו הלו, זה רק למבוגרות!
בברושור הערמונית
איך תככב רונית
בלי שנבוקוב יבוא לראות?
בפוזה עם ארטיק
(אפשר גם עם מסטיק)
מדגמנות אצלנו רק בנות
שעלי ערמון יודעות לפרוט 🙂
עד כמה מבוגרות ?
ההיא מפסטיבל אבו גוש תתאים ?
🙂
אני אפרוט אם תוציא לי את הערמונים מהאש,
או תעשה לפחות כיבוי צופי.
אבל תקשיב, אני נורא מתפעלת מעצמי פתאם
על כמה שאני שנונה.
תודה על ההזדמנות לחוש זאת 🙂
חבל שבציבור כל כך לא מתייחסים ברצינות לכותבות הומור ושנינה.
רק שירה וניג'וסים 🙂
המרקיזה מאבו גוש
נפלת על הראש?
איך אוציא לך ערמונים
אם אכבה את האש?
בפיפי לא משחקים
אחרי גיל שש
אלא רק להפך כשמלבים
לגמרי את האש 🙂
אוקיי.
התעלמת במפגיע מכל החלק השני
של הגילוי עד כמה אני מוכשרת.
רק לך מותר להיות מוכשר ?
או שפשוט צפוף כאן עם האגו הדורשני
של שנינו ?
:))
כמה כייף להיות POSTCARD
החזרתי, דומני שנינה על שנינה
למרות שלא כתבת בשמונה
ותואר מרקיזה שללתי לך בת
על שאין כמותך מיוחדת אחת
מה עוד תבקשי מבני ההרמון
אנשים פשוטים ממסדר הערמון
ויפה מאוד שאת כה גלויה,
אפילו על כשרונך כגלויה 🙂
רוצה שתציין אותי
לטובה, רוצה שתמיין אותי
בשכיבה
שתפשיט ממש לאט
ותהיה החלטי, כסולטן אמיתי
לאט וחזק, לאט וחזק
עד שאצעק
די, תעזוב אותיייייייייי
זה לא הוגן מה שאתם עושים לי.
יש לי 60 מבחני מתכונת (הקף של מבחני בגרות) לבדוק עד יום ראשון.
בינתיים כל מה שאני עושה זה לבדוק מה קורה אצלי
ואצלכם.
גיורא, לא תצא מפה בקלות
ולא יעזרו מבחני הבגרות
אתה רק נער קל רגליים
לבש ביקיני וקפוץ למים
גלי הבריכה לא ידעו מנוחה
עד תשמיע הבלוגיה קולות אנחה
כל שעליך להזמין הוא שיר ודמות
אז תן קפיצה אל הרמון 'רוח שטות'.
אמיר,
צריך להיות זהיר!
ראית מה יוצא מתוכניות חלוקה!
גיורא, סולטנים לא תמיד אהבו בזהירות, אבל לפחות השתמשו בחומרי שיחה לתכניות החלוקה שלהם 🙂
משבצת ריקה זו כוונה למשביתי שמחות בפוטנציה ובאימפוטנציה
חג היום (ולמעשה כל יום בפוטנציה)
אז כל מי שבא ברוך
אם שמחה לא יבריח
ולגיורא – אתה חמוד. בהצלחה.
ולאמיר – לא ידעתי את מילותיו של חפר
(האם אקבל פליק בטוסיק, פליקון?)
הדמות בשיר הפותח יכולה לכתוב בז' או
בכ' איך שתחליטו – למרות שחיפשה נחמה (בפוטנציה) אצל מישהי
בין מים לאש, חמוד, אל תפסיק.
נחמה תנחם לך, ואני אתן פליק?
ומה תעשה אתה, חמודון?
אין רגע מנוחה בחדרי ההרמון.
הסולטנית או הסולטן עוד רגע יגיעו
וכל כיסוף וכל חסר מיד ירגיעו
אבל כדי ת'עניין בידיך להפקיד
כדאי שקודם כל תיקח לך תפקיד 🙂
בין מים
לאש
חמוד
לא אפסיק
אחמוד
קצת
יותר
מתפקיד
אחמד החומדת??
אחמד החומדת יה בוגדת 🙂
באתי לנחם ויצאתי בודדת
למה לא אמרת שפליקים את אוהבת?
הייתי על ארבע אותך מנקבת
זאת צרת רבים אני רק חצי נחמה
והנה את דורשת כמה וכמה
בבנין ההרמון כולנו ננוחם
עם אחמד החומדת יהיה לנו חם 🙂
במדורי הפרטי
חמודי הפרטי
בוא אליי ואַרוה
אֶת מה שתרצה
ואפקיד (לא תפקיד)
בחביון הקֻבּה…
לא תוכל להגיד
אפילו תודה רבה 🙂
מנסה אני לומר
ולא יוצא
טנטרה יושבת אצלי
על קצה
הו טנטרה, הקובה
נפלא, היה טעים
עכשיו נעים
הייתי אומר תודה רבה
אמיר אור
בתור אבשלום קור:
בנים ובנות,
קֻבָּה
היא סֻכָּה,
אׂהֶל, חֻפָּה
וגם
בית זונות
🙂
בלי
משקפיים
ותחת
השפעת
היין
קשה
להבחין
אז גלה אבשלום קור מה נחבא מתחת לק'
והרסת אותי מצחוק (+ 7 שורות ריקות)
מצאתי
"אחינו
יוסף
יפה תאר
ויפה מראה,
שמא
בקבה
הוא?"
אבשלום קור נגנב:
"בלי משקפיים ותחת"?
איך אפשר?
ו"היין קשה"? בטוח?
ומה מתחת (שוב תחת?
תגיד פליק ודי) לק"וף נשאר?
קו"פה כמובן. ומשהו מתוח
מזדקר לה במקום הזנב.
נחש (לא נחש משקפיים)
את בולעת את זנבי
ובזנבך אני נושך.
שני נחשים
(או קו"ף וקו"פה)
שנעשו מעגל ולא מסוגלים לזוז
בלי שנדע, מה סגרנו בתוך המעגל.
(אמיר, האם טניקאוה יסלח לי?)
טניקאוה? את הקוף והקופה
ואת מה שהם עושים בזנב
הוא בלי ספק ממש יאהב.
ואשר למעגל – נצא להקפה,
אבל למה מעגל בלי תנועה?
עדיף בתזוזה ותזזית ותרועה
מסביב לעולם או מסביב למיטה
בשמונים ימי רטיטה 🙂
הקפות ברטיטה…
בקבה, הוא יאהב?
עוד יגוייר פילוסוף יפני
שובב
ועכשיו ברצינות למלאכה
מ'קיר' אל 'קיר'
נוקיר למשורר
בשיר (השירים)
בארי הנלבב,
כן, הקפֶה ברטיטה,
החלב עוד יאהב,
ובהרמוניה מושלמת
של שיר המיטה
יגויר ביד מאומנת
יפני שובב
שמלמד פה שיטה.
כן, יש לפיטן היפני שיטה:
הוא מלמד את כל נשות ההרמון
את תורת הפליק ודרכי הצביטה
בין ועל פלחי הרימון.
שיטה גדולה עם יפני קטן
חכמתו נשגבה ודגלו אהבה
לכל בת יורה דעת עלי משכבה –
איפה, הו איפה, מצאו הסולטן?
מצאו בקפה, כשנקרא
שחלב יאהב ברטיטה.
גברים עם נשים,
גברים עם גברים, נשים עם
עצמן, נשים עם תמנונים…
את כבוד השונגה ישיב
בהרמון, לשיטת היפני
בין ועל פלחי הרימון
ידעתי…. ידעתי…..
ידעתי
שזה נכון
לפעמים כשאומרים דיינו
אלוהים מעניש אותנו על השמחה הגדולה.
השגחה עליונה
ומשמונה חורגת?
ומה זה תדעי
כה רבות?
ואני דיינו
בקושי לוחשת, כאן
בנות מקובה נחות
והולכות – התבואי?
כי באת לי בחלום, והיית אחר
וידעתי, אני לשווא נלחמת
כי אתה מתחת לתומר, או בשדה אינסופי
זורע מילות נגוהות, מושיט ידים שלמות
וקמתי מפוייסת, כי הבנתי
הכל אצלי הוא בחובי והוא דמיון שווא
ואין צורך חומות בידיים כלות לשרוט, ובחרת בחיים, והמוות הוא כאן, אורב
בנות, או בנות
גם אם עלי בריכה דמיוניות תשבנה
או אל חדרי חדרים
צד אל דד מחלצות תלבשנה או תחשופו
הרי אל חדרי חדרים
אל תלכנה עוד טרם ישולם האתנן,
כי הרי הוא השולטן כל שתתאוונה יתן
ותבקשנה הרבה, כי אזי….
הבנות מוזמנות לבקש כאוות נפשן…….
חג היום!
כל מי שבא ברוך
אם שמחה לא יבריח
מִשְׂחָק הַוִּידוּי
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הַבַּחוּרִים רוֹצִים
אֲנִי מְבִינָה – הֵם מְאֹד מְרֻצִּים
לְהַבִּיט בַּשָּׁדַיִם, אַף אִם – אוֹ רַק אִם – הֵם מְצוּצִים:
אַךְ אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגַּלִּים הָרָצִים
בַּבְּרֵכָה, בְּקֶרֶב הֲבָנוֹת, וּכְקוֹצִים
לִי בַּתַּחַת הַבַּחוּרִים שׁוֹקְקֵי הַפּוּצִים
לִי תִּתְּנוּ רַק גַּעַת בַּשַּׁד וּבַתַּחַת
נַשֵּׁק בֵּין רַגְלַיִם גּוֹרֵם לִי רַק נַחַת.
שרלוטה
הבהרה: גם פּוֹצִים
בתור 'בחור שרוצה', שרלוטה, הבה אענה שתביני:
אל תוך ההרמון אנא הציצי
מלא הוא נשים לכולן יש כאן ציצי
אבל בחורים לא תמיד מסתפקים
בסתם הצצות הם רוצים ליקוקים
אבל אם אחדד בעינייך ראוּת
נערי החצר מהווים תחרות
שימי לב, בהרמון נשים וגברים
קרבי אליהם, הם לא 'רק' איברים.
יעלות החן לא דיברו אלי
לו הייתי בן אז אולי
אך מבנה הקשתות
הוליך אותי
אל ראשית ימי ילדותי
כאן באורות השקיעה
הייתי חולמת בהקיץ
ונרדמת – בקשת הצבעים הלוהטת.
טימה,
מה זה יעלות החן לא דיברו אלייך?
אנחנו כאן מתות ליפול לזרועותייך
אבל את רק חולמת חלומות של ילדות
וגיורא עסוק במבחנים של בגרות
תיכף יקפוץ עלינו שיעמום
ונפנה יצרינו אל זרבובית הקומקום
זו לא קשת הצבעים שכאן לוהטת
רק שורת יעלות צבעונית ורוטטת.
לסיגל
לפול לזרועותיי ?
ממש לא כדאי
כי עוקצי
פרוע יותר מדבשי
אני את השעמום
מעולם לא פגשתי
אז הניחי לי לחלום – אני ציפור
נא לא להתאהב בי !
בתפקיד ציפור הרמון מאוהבת:
כציפור אל ציפור
אצייץ לך מזמור
אהבה ציפורית
בשמי ההרמון.
נביט בעוברים
נציץ בשווים
כנף אל כנף אם תרצי נשלב
לך אמתין דובשנית על ענפי הלב.
{בפינת הבריכה, בירכתי התמונה, יש דמות שהגיעה רק הרגע. זה אני}
פכפוכים, השפרצות, משחקים בבריכה
נערות ההרמון, לכן אשא ברכה
יש, ודאי, מקום במים
לא רחצתי כבר יומיים –
(ואת, המבוישת, ממש חתיכה)
מוכנים
היכון
קפוץ!
לרונן שרק הגיע, מהספוג במלכותי:
רוני, רוני מלוכלך
מלוכלך כל כך כל כך
אם הוא לבריכה יקפוץ
מי ברוני כך יחפוץ?
ראה, אני סָפוג בקצף
לאט, לאט, תנועות ברצף
אבקר בכל פינות גופך
אעשה כל זאת למענך.
Your wish is my command, dear
נאום המבוישת:
אויש, אלופי, באת ליהנות?
אבל ככה? ככה מדברים עם בנות?
סומק ביישני פשט בלחיי
כשראיתי אותך עולה
(ולא מן הרחצה!)
אך בין ירכיי
אני נידפת כעלה –
במכת המטֶה כבר ים נחצָה.
אהההההההההה
די אמיר, אני גומרת פה.
רחמים ..
בקשות רחמים
יש להגיש בין שתים לארבע
בשמונה שורות
ובשלושה העתקים
אך רק אפרקדן או על ארבע
בלי לשרוט
ואחרי שגומרים
המון מספרים
בשיר קטן אחד
ולי יש עבודה לעשות.
למי ההעתקים ?
יש מוסתרים ?
אהבתי את הביישנית
"באור ובגשם העיר מסורקת,
היפה באמת היא תמיד ביישנית"
השיר הכי יפה בעולם. אלתרמן לסולטנות.
נאום החשב הכללי:
ברור שמִסְפרים, אלא מה?
ובשלוש ידיים לפחות.
למה יש פה הרמון לתפארת
אם כל אחת לבדה
אם ואחות
את הסולטן לבדה מבקרת?
רק לביישנית עוד לא מסַפרים
באיזו אצבע פה סופרים מסְפרים 🙂
אמיר היקר שתי הערות
הראשונה
כשהצעתי שייאספו כתבי חברות ההרמון האמת לא חשבתי שתנהיג את הטכסטים. מצא חן בעיני השיח ביניהן. חשבתי לעצמי עד כמה בעבר כשנשים היו יותר מופלות הן יצרו קשרים ביניהן , הרבה פעמים עם הרבה בדיחות גסות ודיבורים אינטימיים שלא הגיעו לאזני הגברים. כך זה בחברה המוסלמית ערבית עד היום,חברה של נשים חרדיות יהודיות ובסין אף נוצרה שפת נשים.
מכיון שהסולטן מקסים בעיני אבל אני רואה עצמי מחוץ למשחק גם כי אינני מוכנה לשום שליט, בחרתי את תפקיד הצופה מן הצד, אישה משקפופרית וכנראה קשישה . היו גם סריסים אבל בטח היו שם זקנות , אם כי עובדות ומשרתות , אבל בגלל הבננות אהיה זקנה שמדווחת מה קורה בהרמון לקוראים.ז"א מעירת הערות.
מעירת ההערות היקרה, לא חושב שאני מנהיג פה משהו, בקושי עומד בקצב 🙂
את מוזמנת בכל תפקיד, ונדמה לי שאין גיל לדברים האלה, להשתובבות, לבדיקה, לחיוכים, לסקרנות, ליצירה.
לכולם מותר ורצוי לפנות למי שרוצים או לענות למי שרוצים. גם לי…:)
וברוח הערתך הנבונה, הו מעירת ההערות, שיניתי את סעיף 3 בחוקת ההרמון 🙂
אם כך אמיר הנסיכים
סולטן סוסי הפרא המעופפים
אשמח להתארח בארמונך
לוא דוקא בהרמון
ההורמונים הפכו למילים
הרגשות לכדי נפש
האהבה לכל אדם
נחמד לי כאן
מעירת ההערות,
עד הרגע
לא שמענו
ולו אחת לפחות!
האם משתמע
שפישלנו,
או שלהפך, בסדר,
והכל היה עשר?
סולטן הבנות
מה לעשות
עסוקה הייתי
בכתיבת זכרונות
בשביל הדורות הבאים של
היפים והיפות
שיבנו להם הרמונות וארמונות
ולא יסתופפו ליד בריכה אחת קטנה
לא שלהם ולא מכאן.
בנו לכם משלכם למרות ההנאה של החברותא
וגם
בצואר בקבוק של הבלוג של האמיר המואר כזאת התנפלות!
אי אפשר להיכנס
בשעות הקטנות של הלילה
נצטרך לחכות לשעות הגדולות של היום.
שתי הערות נרשמו
האחת הצעת התחזקות ובנייה עצמית
והשנייה -שהרשת תתיעל ותאפשר הרבה יותר תגובות בו זמנית . טוב נו.
בינתיים נחמדה החברותא
הכל טוב לא???????????
מה לנו כי נלין?
את השעות הגדולות לא נותיר
רק לממשלת היום המאיר.
לא נלון בחסדי נפטלין.
שלמי תודה לך רון
נישא על כתובי זיכרון
לדורי דורות ההרמון –
והגיע כבר זמן לישון…
הי מירי אולי בכלל אין שליט?
הלוא כל אחד על עצמו מחליט
מעירת הערות ,יכולת להיות גם מעיר
בכל גיל נגיל, מזקן עד צעיר.
בחיים לכתיבתי הזו, אין כל אח ורע
אך כשמשחקים משחק, זה כיף להתפרע.
בכל אופן בחירתך היא כבודך
ואני מאחורייך עם נוצה לדגדגך.
אמיר, ועוד חדשות מן ההרמון:)
אֲנִי מְשָׁרְתוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל הַסֻּלְטָאן
כָּמְהָה נַפְשִׁי לְעֶדְנַת הַיָּפָה בַּבָּנוֹת
שֶׁנְהָב גּוּפָהּ הַלָּבָן וְעֵינֶיהָ שְׁקֵדִים
אַדְמָתָהּ הִתְבּוֹשְׁשָׁה
מִתְרוֹצֶצֶת נַפְשִׁי
בָּאֲרֻבּוֹת עֵינַי שְׂרֵפָה וְעָשָׁן
וְלִבִּי זוֹעֵק אֵלֶיהָ
הַדְּמָמָה רוֹעֶשֶׁת בְּתוֹכִי
שושנה ויג
שוש, נראה לי שיש לך בדרך מחזור הרמון להתפאר בו. מוציא החוצה את מיטבך.
ובתגובה למשרת, הנה דבר הסריס הראשי:
אח, איך משרתו הכי נאמן
של אדוננו הסולטן
עובר מדי יום בין ערביים
להציץ בשחרזאד.
כולו אש בעיניים,
עד שאף בי, מן הצד
ניצתת אש חלציים;
ער לבי, אך אני פה לבד.
סיגל
דיגדגת ואני מדוגדגת
דג דג דן קטן גדל בגן
וגדל וגדל
והפך למגדל
יור פליז'ר איז מיי פליז'ר
מדוגדגת מתוקה
אדגדג לך מכל עבר
בנוצתי המצחיקה
אדגדג לך את דן
אדגדג לך גנן
אדגדג בגלים
דגדוגי מגדלים.
אֲנִי הָיִיתִי רוֹצָה
שֶׁכֻּלָּם יֵעָלְמוּ
וְיַשְׁאִירוּ לִי אֶת גּוּף הַמַּיִם
הַשָּׁלֵו
לִשְׂחִיָּה מֵדִיטַטִבִית
שֶׁעוֹשָׂה אַהֲבָה
מִסּוּג אַחֵר:
אוֹרְגַּזְמוֹת בַּמֹחַ וּבַלֵּב.
משום מה לא הצלחתי להכנס בדרך אחרת –
להגיב במקום שרציתי
אז לאמיר – את תפקידך לא אחמוד
ולאמיר ולסיגל –
דיוקן
אחד
מציץ
פה
לרגע
מתוך
הרמון
הנפש
לא, לא בוגד/ת – בטח לא בכם יקירי
יקיריי…
לסבינה,
ואנחנו חשבנו, שאנחנו בעניין זה בדיוק –
אורזמות במח ובלב (טוב, נו, לא רק)
יאו שאתם נהייתם כולכם כל כך רוחניים
לפני כל האורגזמות לא עדיף משחק מקדים?
אחמד הוא דיוקן בנפש, איזה קטע לי גם יש
החוקים של המשחק הם לא להתבייש!
אך עכשיו כשאין בריכה, סבינה בה מודטת
ננעים אוזניה בזמירות עד יעבור בה רטט
נעמוד סביבה במעגל יחדיו נחזיק ידיים
ננוע לקצב הגלים, אחמד עזוב לי את ה*ין.
🙂
כשמכרתי לסולטנה עדיים
מצצה לי את הדדיים,
איך הלשון אבדה
גם הסולטן דורש מנה,
תיכף יגיע האמיר הגדול,
ואני רק סופגניה קטנה,
מה לכן, נשות ההרמון,
הניחו לצמותיי היפות,
אוי לי ולעלומיי,
מה תחפשו בין רגליי.
סליחה,
ואנחנו
חשבנו
שאנחנו
בעניין זה
בדיוק
אורגזמות
במח
ובלב
זהו
שאנחנו
פה
בכלל
לא
בשביל
לחשוב
נכון?
אופס שכחתי:
משפט
האינמחשבה
לא היה
בכוונה
רוחנית
אלא
בתפקיד של
בלונדינית
לרונן,
איפה אתה?
פכפוך, השפרצה,
משחקים בבריכה
קיבלת
אך דע
הכל במידה
אין מקום
לבגידה
{והנה בא הסולטן}
מה שמעתי, בגידה?
בגתן ותרש, סוכני החרש
דיווחו לי עכשיו מהבריכה
על מהומה שלא שככה
הסולטנית עולפה קלות
הבנות מחוללות
מצהיר סולטן ירום הודו, ובמחילה מרים אפו
בלעדי – לא ולא! חטא גדול היה פה!
מחבורת הבריכה העליזה:
טוב שבאת, אדוננו, כבר כלו נפשותינו
פיזרנו לך פרחים, פרטנו על מיתרים
ומה נעשה ואתה מוחיל עד בושתנו?
אשמנו בגדנו התמזמזנו, יא סולטן
שכבנו על הגב, פתחנו פה לשטן
ועל שפת המים עם בגתן ועם תרש
הזקרנו שדיים, התגנבנו חרש
והסולטנית? – לא עמדה במלאכת הכֶּתש….
סיגל,
נכון
נכון
נכון
נכון
נכון
נכון
נכון
והיכון
בארי:
מוּ
אוּ
אוּ
אוּ
אוּ
אוּ
כָ
נָה
אני הגבירה הלבנה של נערות ההרמון
מסביבי נערותיי הצייתניות
רק המלך חולק אותי ואותן
אני יודעת מה שיודע המלך עליהן.
הנערים מסביב מצחקקים, אני מביטה בנערותיי
המגניבות מבט למרות כל הכללים.
נערותיי הטעימות, עדיין לשוני בכן,
אני חושבת על הסימנים שיוותרו בכן הלילה.
לענתא מבריג'יטה:
מה פתאום? הגבירה היא אני!
המלך ירום הודו בכלל לא שלי
אך כל הנערות הן לי ורק לי
ובעינוגי הגוף אין לי שני.
על כן חזרי בך מדברייך
צפורניים רעבות בדרך אלייך.
בואי לבוץ נריב בנעימים
נמשוך קצת בשיער ואחר כך נשלים 🙂
והיכן שיש הרמון/ארמון
יש גם סינדרלה אז:
השעות הטובות של סינדרלה עברו שם למטה במטבח/:
היתה לה חרות הדעת/
אם נאמר את זה כך./
היא הדקה את ידיה אל רקותיה
שערותיה היו מכסות שמן./
היא הפליגה בדעתה למרחקים/
בלתי משערים בלתי מסברים/
תחושות שידע בלי לנקב בשמן./
היא השפילה את עיניה לסנור/
המרובב והמכתם
המשך:
וידעה איזה מרחק גדול יש בין הכא להתם/
אם בכלל נתן לשער,/
ומה שמתחיל כאן ועכשיו/
אין לו סיום בזמן/
ולא נקודת זמן./
והיא עשתה סביבה עגול/
וסמנה לעצמה סימן/
דמיוני כמובן./
וראתה את השתים ההן יוצאות במיטב בגדיהן/
הדורות, מפוארות, נוטפות בשמים/
נטויות גרון.
היא לא ממש רצתה להיות במקומן./
אוצרות אין-סופיים היו לה בדמיון/
ממש אין-סופיים/
וללא צורה./
היתה לה פקעת קטנה של חם בגרון/
והלמות לב עזה, חולנית/
והיא היתה מחוץ לכלם/
בוכיה, קודחת/
מוכנה בכל עת לחדול להתקיים/
היתה לה נקודת תצפית/
נדירה ברחוקה/
כאילו ישבה על כוכב מאדים/
כוכב המלחמה./
היא קמצה את אגרופיה ואמרה:/
אני יוצאת למלחמה./
ואחר-כך נרדמה.
ועל זה האם דליה רביקוביץ היתה אומרת לכן:
אתן רוצים לשחק בהרמון/ נסיכים/ סולטנים
או להיות נשים
להילחם, או להירדם"
ההההה?
אהבה אמיתית שם, (עמ' 39)
הנשים עונות לסינדרלה:)))
הגעת למקום הנכון,
לא נסיך וגם לא נעליים
בכיף נשתכשך כאן במים
כי זהו הרמון השוויון.
סינדרלה, תוכלי להיות גם סולטאן
לנסיך יש סתם פֶטיש לנעל זכוכית
ספוג מלכות יתרגש לשרתך, לכלוכית
מלחמות ושינה? – חבל על הזמן.
אני דג הזהב
המלטף רגלי הנערות
אני דג הזהב
הגורם לחיוך לעלות
מה שאראה מכאן
לא יסולה בפז
דוק הקרסול צחות העור
במעלה הרז.
ידעתי בין דָד לדָד
שזיינת אותי מהצד
וכשאל בארי תצלול
זָכוֹר אזכרֶךָ
זָקוֹר ושָׁגול
ומה לעשות ביום פקודה כשרצון הסולטן אינו מציית לפקודתו ?
גאולת שלמה הסולטן הישיש (סונטה)
שִׁיר הַשִּׁירִים כְּבָר אֵינו מְחַרְמֵן
פַּחֲתו חֲדִירוֹתי לְשִׁטְחֵי אֵשׁ
חַדְלוּ מַסְעוֹת הכִּבּוּשׁ וּפַסְקוּ
הִתְנַחְלוּיוֹתי בֵּין רַגְלַיִם פְּשׂוּקוֹת
הָיִיתִי בְּעֵינֵי נְשוֹתַי כָּאַחֲרוֹן הַסָּרִיסִים
וּמַזָּלִי שֶׁהָיָה לִי קֶשֶׁר עִם אֱלוהִים
לְפִי עֲצָתוֹ פָּנִיתִי לְאוֹרוֹלוֹג וזה
פָסַק שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְמֵן עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ
לִבְלוֹעַ גְּלוּלָה, לְהַזְרִיק זֶרֶק
לִמְרוֹח גֶ'ל ) לא, לא עַל הַזֶרֶג)
לְבָרֵךְ בְּכָל מִקְרֶה בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל
וְעָשִׂיתִי כְּמִצְוָתוֹ וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא
בָּאָה גְּאוּלָה לַשּׁוֹגֵל הַכּוֹשֵׁל
שָׁבָה הַרְמוֹנְיָה לְהַרְמוֹן הַמּוֹשֵׁל .
דבר הסולטנית
אל שלמה, הסולטן הישיש בעלותו על יצועיה:
מה קרה לו, לתיש הזקן?
חשבנו כבר בא יומו,
והנה שוב דוהר לו שלמה
ועל אלף נשיו מתחרמן.
כשהיה לך רע, היה לנו טוב
נשים בחיק חברתן.
מי הרופא הטיפש, הו סולטן,
שהזקיר נשכחות? עזוב!
סולטניתי גמישת הלשון
לפני ענין התשמיש
ברצוני להזקיר ענין רגיש
ובטרם ניגש למלאכת המישוש
הנני חוזר ואומר בפרוש
את שידוע מהודו ועד כוש
עדיין, למרבה הצער והיאוש
הינך סעיף ברשימת רכוש
בהרמון, בארמון, ליד הבר, או בכנס
עם חמוריכם, על גמליכם
יא חלילי, יה עמלילי
פתחו פיכם באמרי שיר
עזבו המשתאות, הזקורים והשיגולות
ושאו דברים על חטאי כתיבה
וגם אלו שיגיעו על סוסים, במכוניות
בהצלחה ובהנאה מעיון וקריאה בספרים
לשם הפוגה (קצרה)
(אופס גלשתי)
גלשת, גולש/ת, גלוש, גלשי
בכיף על גל ארוך, נשי.
שפתי תהום, צוארי שגל
יהיו לךְ אך לא יהיו לך שלל.
קחי או קח לך הפוגה (קצרה)
וזקור/זקרי חיים קצרים:
בין ערימות ספרים ומספָרים
האושר הֶרף, הזמן – כברה.
אכן, כי בינות לספרים גם גלשתי
ירדתי ועליתי לצורך הפוגה וגם הנאה
לא בהרמון, כי בין כסתות, או עלי שטיח. על גל א ר ו ך……!!!!
עד אשר מן המיטה קפצתי, צרחתי נחבטת
בארונות – לופתת בטני פעם, ועוד פעם, ועוד. והשפע ועוד לא פג.
מתבוננת בגוף המושלם, שהלם בקרבי מלא און הוא.
ואופס שוב גלשתי ולא עם אחד,, ,,,
הסולטנית : הצהרת און, שלמה?
אחרי שנים ללא שימוש
פתאום אתה רוצה ללוש?!
ככלות שנים ללא מימוש,
כשאין היצע ויש ביקוש,
אני רכוש? – אולי, נטוש,
פרוץ לכל מסע כיבוש.
שלמה! עוררת בי ריגוש!
אני רצה אל הדוּש.
מה אומר ומה אדבר,
מהיר אתה ומשתנה עלי שיח
ואתה מצחקק, ואתה מענטז, ואתה מדלג, ואתה מתעלס, ועם השפה אתה מתנה אהבים זכור, וזקור, ועמוד,
ואל תיפול חלילה, ואפילו לא פעם אחת.
ולכל אחת אתה נכון, כנוכח, כצופה וכמלבה. באש הזאת שירדה עם לילה
בשיפולי הבטן אל חלצינו, ואתה
האם ידעת את כולנה?
אני אוהבת מציצה ואני מפנקת אתה גבר שלי עם המון מציצות .
http://www.motsesot.com
אתר מוצצות עוזר לי המון..
חנות סקס עדיפה : http://www.pinokim.co.il