לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

נועה

נועה יושבת בחדר ובחוץ עולה לאט לאט השחר. היא מתנועעת קדימה ואחורה כיהודי מתפלל וממלמלת: לאוהבתותך לארוצהאותך לאצריכהאותך לאצריך. לאוהבתותך לארוצהאותך לאצריכהאותך לאצריך.
ולא תהיה לה גאולה עד שתאמר אוהבת, רוצה, צריכה. אבל כואב כל כך – כואב או מפחיד? – להגיד "לא" זה כמו לנשוך את גב היד או לטלטל את הראש עד שכואב ונרגעים. זה מתדלק את התנועה קדימה ואחורה. להפסיק את ה"לא" זה כמו חתול שמרים את הראש פתאום, שוכח לגמרי את הרגל המונפת באוויר שלוקקה כדי חצי, קשוב לשקט חדש. וככה נועה עכשיו, השחר עלה, התנועה פסקה, ועיניה פקוחות מאוד מעל לתלמי האיפור השחור שנמרח.

12 תגובות

  1. מירי פליישר

    כתוב נפלא
    תמונה בתנועה,נועה מתנועעת לקצב חייה

  2. איזה יופי. מאד מאד אהבתי, והתעוררה בי מין התרגשות של הזדהות וקצת פליאה שמגיעה כשקוראים משהו שמישהו אחר כתב ופתאום את מרגישה שנכתב קצת עלייך.

  3. רונית בר-לביא

    עצוב מאד, יפה מאד, קשוב מאד,
    זה נכון לגבי כמה ילדים קטנים שהם
    במצב קשה של הזנחה,
    וזה נכון גם לגבי כמה מבוגרים
    שסוחבים הזנחה לאורך חייהם.

    מזכיר מצבים של אחרי הכניעה להתמכרות, ומדובר גם על התמכרויות "קטנות" כמו שיש לכולנו כמעט, שנועדו לשכך עבורנו את האימה, האימה והפחד האדירים האלה מהקיום.

  4. מסכימה עם מירי. כתוב נפלא!

  5. אסתי ירושלמי

    איזה יופי. מכמיר לב…

  6. רקפת זיו-לי

    אהבתי מאד

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל