בננות - בלוגים / / מיזם תרגום למען נערה מיוחדת
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

מיזם תרגום למען נערה מיוחדת

דרך הבלוג האחר שלי ודרך הרצאות שנתתי בכנסים על "באפי קוטלת הערפדים" יצא לי להכיר הרבה אנשים חכמים ורגישים בני כל מיני גילים, ובהם נערה אחת שאני תמיד שמחה לקבל ממנה תגובות ומיילים ותמיד משתאה על זה שמישהי שצעירה ממני בשש עשרה שנה מתחברת למה שאני כותבת (טוב, חכמה ורגישה כבר אמרנו).
אותה נערה מנסה לתרגם שיר של סוזן וגה וביקשה ממני עזרה, ומכיוון שחסר לי זמן פנוי שבו המוח שלי גם מתפקד (בדרך כלל זה או-או), חשבתי להציע לכם מיזם תרגום כמו שעשינו פעם עם ג"וני מיטשל. מה אתם אומרים? הנה השיר:

"The Queen & The Soldier"

The soldier came knocking upon the queen"s door
He said, "I am not fighting for you any more"
The queen knew she"d seen his face someplace before
And slowly she let him inside.

He said, "I"ve watched your palace up here on the hill
And I"ve wondered who"s the woman for whom we all kill
But I am leaving tomorrow and you can do what you will
Only first I am asking you why."

Down in the long narrow hall he was led
Into her rooms with her tapestries red
And she never once took the crown from her head
She asked him there to sit down.

He said, "I see you now, and you are so very young
But I"ve seen more battles lost than I have battles won
And I"ve got this intuition, says it"s all for your fun
And now will you tell me why?"

The young queen, she fixed him with an arrogant eye
She said, "You won"t understand, and you may as well not try"
But her face was a child"s, and he thought she would cry
But she closed herself up like a fan.

And she said, "I"ve swallowed a secret burning thread
It cuts me inside, and often I"ve bled"
He laid his hand then on top of her head
And he bowed her down to the ground.

"Tell me how hungry are you? How weak you must feel
As you are living here alone, and you are never revealed
But I won"t march again on your battlefield"
And he took her to the window to see.

And the sun, it was gold, though the sky, it was gray
And she wanted more than she ever could say
But she knew how it frightened her, and she turned away
And would not look at his face again.

And he said, "I want to live as an honest man
To get all I deserve and to give all I can
And to love a young woman who I don"t understand
Your highness, your ways are very strange."

But the crown, it had fallen, and she thought she would break
And she stood there, ashamed of the way her heart ached
She took him to the doorstep and she asked him to wait
She would only be a moment inside.

Out in the distance her order was heard
And the soldier was killed, still waiting for her word
And while the queen went on strangeling in the solitude she preferred
The battle continued on

12 תגובות

  1. החייל והמלכה

    על דלת המלכה נקש החייל
    אמר "אינני נלחם עבורך יותר כלל"
    המלכה ראתה אותו פעם בגלל
    זה היא הכניסה אותו לאט.

    הוא אמר "צפיתי אל ראש הגבעה לארמון
    ותהיתי למען מי הורג ההמון
    אני עוזב מחר, לא יעזור לך ממון
    אך ראשית אשאל אותך למה."

    הוא הובל למטה במסדרון
    לחדר מכוסה בטפט אדום
    את כתרה לא הורידה עד רגע אחרון
    ובקשה ממנו לשבת.

    הוא אמר "ראיתי אותך, ואין לך קמטים,
    אך ראיתי מעט נצחונות והמון הפסדים,
    ויש לי תחושה, שלך זה נעים,
    האם תגידי לי למה?"

    המלכה הצעירה הייתה מתנשאת
    היא אמרה "לא תבין, אז גם אל תנסה"
    פניה פני ילדה, וחשב שתבכה
    אך היא נסגרה כמו מניפה

    היא אמרה "בלעתי חוט סודי, בוער
    אני מדממת פה ושם, בגופי הוא חופר"
    הוא השכיב אותה על אדמת החדר
    ידו תחת ראשה.

    "אמרי לי כמה את רעבה, כמה את חלשה
    כשאת חיה כאן לבד, לא יוצאת – אישה?
    אך אני לא אצעד לשדה הקרב – בבקשה"
    והביא אותה לחלון שתראה.

    והשמש – זהב, והשמים – אפור אחיד
    והיא רצתה יותר משיכלה להגיד
    הפנתה היא גב כי אותה זה הפחיד
    ולא הפביטה עוד בפניו.

    והוא אמר "אני רוצה לחיות כאדם
    לקבל מה שאפשר, לקבל מה שניתן
    לאהוב אישה בה דבר לא מובן
    הוד מעלתך, דרכייך מוזרות."

    אך הכתר נפל, וחששה שתשבר
    ועמדה, מתביישת, על ליבה הבוער
    היא לקחה אותו אל פתח החצר
    ובקשה שימתין לה דקה.

    ובמרחק נשמעה פקודתה
    החייל נרצח, ממתין למילתה
    המלכה המשיכה להתענות בבדידותה
    והקרב נמשך ונמשך.

  2. מוכן לנסות.. נראה.

  3. הו, המון תודה לכל המגיבים והמתרגמים!

    הנה תרגום השיר לפי אבא שלי (הוא ביקש שאשים אותו כאן):

    לדפוק סוף-סוף על דלתות המלכה, חייל מתקרב
    לומר "להלחם עוד בשבילך, אני מסרב"
    והמלכה, אשר מאי-אז זיהתה את פניו
    בלחש אמרה לו "יקרב"

    אמר לה "ראיתי ביתך הנישא על גבעה
    והתפלאתי – מי זו שאנו מתים בשבילה?
    אך אני עוזב מחר ואת עשי כרצונך,
    אך תחילה עליי לשאול "בשביל מה?"

    ארוכה וצרה המבואה בה הובל
    אדומים מרבדי המלכה
    ולו לרגע אחד לא הורידה כתרה
    כי יישב, לבסוף היא ציוותה

    אמר "אני רואה אותך פה, ואת באמת צעירה
    אך אני ראיתי יותר קרבות של הפסד ותבוסה
    האם באמת לבדרך? הפריכי התחושה
    ועכשיו, האם תגלי לי ל-מה?

    הצעירה היא הצליפה בו בעין גאה
    "איש כמוך לא יבין, ולמה הטרחה?"
    אך פניה כפני ילד, ודימה לראות דמעה
    ועם-זאת הסתגרה, כמניפה

    "בוער החוט, נסתר ואיום בלעתיו,
    מדי יום חותך בי, ומדממת בטני"
    אז הניח ידו הגרומה, הכבדה על ראשה
    עד כי רכנה, עד אדמה

    "אמרי – עד כמה רעבה את? וכה חלשה
    בודדת, לעד פנייך אינך מגלה
    אך לא אוסיף עוד לצעוד בשדה הקטל שלך"
    ולנוף החלון נטלה

    והחמה – היא זהב, ואפור הרקיע
    ועולם ומלואו – תאוותה לא ישביע
    אימה לפתה את ליבה, זו שאין להביע,
    פתע לא יכלה שאת, מבטו

    אמר "לחיות כאדם ישר,
    לקבל את המגיע, ולתת כל שאפשר
    ולאהוב עלמה אשר אינני מבין, בכל אלו ארצה,
    אך דרכייך, מה זרות הן, מלכתי"

    אך הכתר נפל, והיא חרדה להישבר
    וכנציב אישה היא בושה, בליבה הכואב
    היא ליוותה אותו לדלת, וביקשה כי יישאר
    רק רגע וכבר תצטרף

    הרחק במרחב פקודתה נשמעה
    והחייל נהרג, מחכה לדברתה
    ובעוד המלכה נחנקת בבידוד אשר בחרה
    הקרב, ממשיך לעד

  4. מאוד נהניתי מכל השרשור, ואני מצטרפת לדעתך על מיה.
    השיר הזה משום מה עשה לי אסוציאציה לשיר שאני מאוד-מאוד אוהבת:

    פנקס הקטן

    ביצוע: ששי קשת
    מילים: דן אלמגור
    לחן: מתי כספי

    פנקס הקטן היה רק נער מעלית
    כחוש כמו כעך
    פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
    אהב אותה כל כך.

    הוד מעלתה היתה בעצם רקדנית
    יפה מאין כמותה
    הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
    יש פנקס הקטן.

    היא לא העיפה בו מבט
    אך לו זה לא היה אכפת
    עליה הוא חלם תמיד
    בין הקומות במעלית
    כי היא כל כך יפה היתה
    הוד מעלתה…

    יום אחד הופיע ג"ק
    ספסר ההימורים
    ברנש די מסוכן
    וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
    ישר בלקקן…

    הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
    למטה עד סופן
    מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
    זה פנקס הקטן.

    היא לא העיפה בו מבט
    אך לו זה לא היה אכפת
    הוא לא ידע על מה הוכתה
    אך הוא מיהר לעזרתה
    כי בעיניו תמיד הייתה הוד מעלתה.

    הרופא הביט בה וקבע
    זה אבוד
    אין מה לעשות
    כי עם חוט שדרה כזה
    היא לא תוכל לזוז
    גם לא לעמוד.

    כל האזרחים אותה השאירו לבד
    טוב למי יש זמן
    מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
    זה פנקס הקטן.

    היא לא העיפה בו מבט
    אך לו זה לא היה אכפת
    ולחדרו, חדרו הצר
    הוא בזהירות אותה גרר
    כי בשבילו היא עוד היתה הוד מעלתה.

    פנקס הקטן שירת שנים במסירות
    את הוד מעלתה
    כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
    לא נותרה פרוטה
    כל אשר ציוותה עליו
    צמיד או עגילים
    הוא מייד נתן
    וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים
    זה פנקס הקטן.

    היא לא העיפה בו מבט
    גם לא מילה טובה אחת
    כבר בראשה זרקה שיבה
    וכבר כולה ממש חורבה
    אך בשבילו היא עוד היתה
    הוד מעלתה.

    יום אחד הודיעה:
    קר לי פנקס, בוא ניסע לדרום החם
    ארוכה הדרך ואין כסף למסע
    דחף אותי לשם
    הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים
    אפילו לא רטן
    הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין
    זה פנקס הקטן.

    היא לא העיפה בו מבט
    והוא ימים רבים צעד
    ועם כסא הגלגלים
    מכפר לכפר ללא מילים
    כי בשבילו היא עוד היתה
    עוד מעלתה.

    כשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
    היא אמרה פתאום:
    רד על שתי ברכיך
    רד נא פנקס הקטן
    כי הגיע יום
    מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
    כי כבר בא הזמן
    אהבתיך,
    בוא נשקיני נא –
    בוא פנקס הקטן.

    והוא נשק רכות רכות
    לשתי שפתיה הסדוקות
    והוא מחה את הדמעות
    מלחייה הצמוקות
    וכך נפחה את נשמתה
    הוד מעלתה…

    למחרת היום כתבו פתאום
    בסמרטוטון משהו מוזר
    פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
    והיכה תייר
    את ידו שבר הוא במכות במוט ברזל
    כמוכה שטן.

    וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל
    לפנקס הקטן
    אבל הוא לא השפיל מבט
    גם כשהגיע למשפט
    ולא גילה כי התייר
    היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
    את הוד מעלתה.

    וכשעלה בצעד קל
    על הכסא המחושמל
    היה שקט ומחייך
    ולא הסביר על מה ואיך
    כי הוא נזכר בנשיקתה של הוד מעלתה.

    • תודה קיטי!

      והשיר הזה באמת קצת דומה, אבל אני חושבת שגורלו של פנקס הוא נורא פי כמה – הוא התאהב במישהי שרק פוגעת בו והוא כלל לא שם לב לכך. החייל לפחות הרגיש שמשהו לא בסדר ולא הניח לעצמו להיות נער השעשועים של המלכה (אם כי גם הוא קצת התאהב בה).

    • תודה קיטי גם ממני, אסוציאציה מעניינת.

  5. לי אהובה, לא הייתי כאן קצת יותר משבוע, והנה חזרתי ויש המון פוסטים שלך לקרוא! איזו שמחה.
    אז אני מתחילה כאן, וזו התחלה נהדרת כי זה אחד השירים הכי אהובים עלי, ובקיץ כשהייתי בהופעה של סוזן וגה, ביקשתי ממנה לשיר אותו והיא אכן עשתה זאת וזה היה נפלא נפלא לחלוטין.
    אני גם אנסה לתרגם, אבל רק מחר.
    עכשיו אני ממשיכה הלאה לקרוא אותך עוד.
    נשיקות.

    • איזה כיף מותק. ואני קראתי עכשיו את התגובות שלך מהסוף להתחלה…
      לגבי השיר, זה לא בזכותי אלא בזכות מיה, אבל כשהיא כתבה לי "סוזן וגה" נזכרתי בהופעה שהוזכרה גם באחד הסיפורים הקצרים שלך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל