לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
הכתיבה בדרך כלל הייתה משהו שחיבב אותי על מבוגרים ולא על בני גילי, אבל לילה אחד, בסביבות גיל 16, פגשתי חברים של חברה שלי שידעו לנגן ולהלחין (זה היה לפני שגיליתי שאפשר לקחת אקורדים של שיר קיים ולשיר עליהם מנגינה אחרת…). ואיכשהו שִחזרתי להם שני שירים שלי, והם הלחינו ושרו אותם, והקלטנו את זה על קלטת שיש לי אותה עד היום. ואלה השירים. אני עדיין אוהבת אותם.
הקליפה
כשהיינו ילדים
חיינו בתוך הקליפה
ובתוכה קפאנו
השמש שבחוץ
לא חיממה אותנו
כי חיינו בתוך הקליפה
וכשרצינו לצאת מתוך הקליפה
השמש שבחוץ סנוורה אותנו
התגלגלנו על הדשא
לבלוע כל טיפה
של טל, כי היינו צמאים מחיינו
בתוך הקליפה
לא ידענו אנה באנו
וכמעט חטאנו ברצון
לחזור שוב אל תוך הקליפה
אין חוקים
קודם מדברים ואחר כך נוגעים
אבל אין חוקים
קודם נוגעים ואחר כך חודרים
אבל אין חוקים
ומי שיש לו בעיה עם הדיבור
או עם המגע או עם החדירה
מרגיש שהוא דפוק עד העצם
אבל אין חוקים
מדהים שהיית רק בת 16. אני בגיל 16 הייתי טיפשה למדי. איזו בגרות.
:))
לצערי, יש חוקים. 🙁
🙁
אהבתי מאוד את השיר הראשון.
יש לך שירה שממנה זורמת המון האהבה.
תודה יעל! נעים לשמוע, ולגבי השיר המסוים הזה, גם מפתיע קצת.
אהבתי את הרעיון של הקליפה. מטאפורה מקסימה.
תודה 🙂
אוהבת את השיר השני רואים בו ניצנים של הכתיבה שלך שאומרת את זה כאן ועכשיו
וגם בוטות של צעירים ואומץ של צעירה מיוחדת.
איזה יופי של אבחנה, תודה 🙂
ה"אין חוקים" מדליק, סאטירי כזה.
והכותרת הזכירה לי "היא-היתה-רוצה-להיות-נערת-רוקקקקקק-אבל-אין-דבר-כזה" של ריקיגל.
"כשהם מנגנים הייייא לא אוספת כסף.."
תודה 🙂
ואני הייתי בטוח שזה שיר שמתחיל במשפט
"כשהייתי נערה והיתה לי להקה ללילה אחד". שהוא משפט נפלא בפני עצמו 🙂
תודה אודינקה. אולי יצמח גם למשפט הזה שיר, מי יודע…
(זו אני, לוסי מישראבלוג. כדי לא לגנוב את הכינוי ללוסי המקומית בחרתי בפשרה הזו).
אהבתי מאוד את "אין חוקים", וגם ניעורה בי סקרנות לשמוע את הגירסא המולחנת :).