לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
האיש הזה
שהוא לפעמים אתה
עומד ברחוב.
אני רצה אליו
(לצורך העניין, נגיד
שיורד גשם).
אני רצה אליו בגשם.
נדמה לי שפעם
הוא היה אתה
ודיבר לי מילת אהבה
וכל פעם שאינךָ
אני נכזבת בריצָתי
גם אם האיש הזה
שהוא לפעמים אתה
אומר לי לפעמים מילים
אני מתאמצת
לחבר אותן למשפטים
לחבר אותו לעצמו
שלא יתפרק לי:
שיד תישאר מחוברת לזרוע
כתף לצוואר
שהדם יוסיף לזרום לַלב.
כשאני רצה אל האיש
שהוא לפעמים אתה
זו גם ריצה בזמן
אל הפעמים שהיית אתה
ואולי תמיד עצמתי עין
מול פירוקים קטנים
אולי של אצבע
אולי של קצה רגש וקצה
מחשבה
של הקשר בינינו, מילת
אהבה
[והנה השיר של דליה רביקוביץ" שאתו אני מתכתבת:]
עומד על הכביש בלילה האיש הזה
שהיה בשכבר הימים אבא שלי
וחיבת אני לגשת אליו למקום עמדו
מפני שאני הייתי הבת הבכורה שלו.
ובכל לילה וליל הוא עומד לבדו במקומו
ואני חיבת לירד למקומו ולבוא.
ורציתי לשאול את האיש עד מתי חיבת אני.
וידעתי זאת מראש שתמיד חיבת אני.
במקום שהוא עומד ישנו חשש סכנה
כביום שהלך בכביש ודרסה אותו מכונית.
וכך הכרתי אותו ונתתי בו סימנים
שזה האיש עצמו היה פעם אבא שלי.
והוא אינו מדבר לי מלת אהבה אחת
למרות שהיה בשכבר הימים אבא שלי
ולמרות שאני הייתי הבת הבכורה שלו
הוא אינו יכול לדבר לי מלת אהבה אחת
כל כך הרבה ייאוש אצלה
כל כך הרבה אופטימיות אצלך.
הרי אצלה הוא מעולם לא ולעולם לא.
ככה קראתי את זה. וזה יפה, השיר שלך. תודה. (וגם-התגעגעתי לשירייך…)
כמה יפה קראת את זה, ושימחת אותי. תודה וחיבוק.
הזכרת לי שפעם הלכתי אחרי איש אחד כי הוא דמה לסבא שלי.
איזו חמודה. באיזה גיל? ועד איפה? 🙂
הזכרת לי שדאפי מהמאהב של א"ב יהושע הלכה אחרי "האיש המתקתֵק" (איש שהייתה רואה מהחלון בלילה מתקתק על מכונת כתיבה).
כן גם אני כבר חיכיתי למלת האהבה שלך שנמצאת בכל שירייך ובך.
ההתכתבות מעניינת כי כנראה שני השירים נכתבתים לאבא.
אצלה כמו ששירה כתבה אין מוצא אצלך יש חיפוש , אי ויתור,התמודדות עם הזכרון ועם חולשת אנוש שלו, שלך,תקווה . אם כי ריאלית.שווה לחכות לשירייך. פחות זמן יותר לחץ אבל הם מגיעים ויפים.
הקריאה שלך ושל שירה מפתיעה אותי קצת, אבל ליד דליה באמת קל לצאת אופטימית… הרבה תודה על המילים החמות.
אחרי שסבא שלי נפטר, הייתי בצבא. לא הרבה, אחרי כמה צעדים הבנתי שזה לא הוא.
אצלה האב מוחשי, ואצלך האהוב לא מוגדר, ועם זאת השיר שלך זורם, ומלא כמיהה ורצון לנגיעה, והוא מענג את האוזן
תודה רבה! 🙂
אהבתי את השיר. כיף לראות אותך יוצרת.
והשיר של רביקוביץ הציף אותי (כמו שהשירים שלה בדרך כלל עושים כשאני נתקלת באחד) ברגשות לא פתורים שיש לי כלפי אבא שלי.
היי איטרנלי, תודה שבאת, וגם על התגובה החמה והכנה. 🙂
מעניין, עד שהבאת את השיר של דליה רביקוביץ" בסוף הייתי בטוח שאת מתכתבת עם השיר ההוא של לאה גולדברג שהיה בבלוג שלי, במיוחד עם "כל אחד שהביט בי מבט כמה/האמנתי שהוא אתה" – זה מתבטא ממש חזק בעניין שהולך לכל אורך השיר של "האיש שהוא לפעמים אתה".
מעניין!
ואגב – הפניתי את אליענה אל ה"פתיגיל" שמצאת – זה נראה לי פתרון נפלא לתרגום שלה לטד יוז (ראי אצלה בבלוג)
ראיתי, תודה. האמת שזה נושא לדיון בפני עצמו, אבל אני לא הייתי משתמשת במילה ששולחת את הקורא למילון, בייחוד שבמקור זה לא ככה.
אתה האיש
עומד ברחוב.
אני רצה אליך
אני רצה אליו
אני רצה אליו בגשם.
נדמה לי שפעם
דיבר לי מילת אהבה
וכל פעם שאינךָ
אני נכזבת בריצָתי
גם אם האיש הזה
שהוא לפעמים אתה
אומר לי לפעמים מילים.
אני מתאמצת
לחבר אותו לעצמו
שלא יתפרק לי:
שיד תישאר מחוברת לזרוע
כתף לצוואר
שהדם יוסיף לזרום לַלב.
זו גם ריצה בזמן
אל הפעמים שהיית אתה
ואולי תמיד עצמתי עין
מול פירוקים קטנים
אולי של אצבע
קצה רגש וקצה מחשבה
של הקשר בינינו.
מילת אהבה.
לא הבנתי מה עשית.
סליחה, עכשיו הבנתי מה עשית (ראיתי את הכותרת "הצעת עריכה" בדיעבד).
זה באמת זורם כמו שערכת את זה, אבל חילקתי כמו שחילקתי בכוונה, גם כשזה קוטע. בכל מקרה זה מעניין, תודה.