לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
יד ביד ביער
קשורה אליך בעבותות אהבה
אנחנו משתרגים זה בזה כצמתי העבותה
אחי ואני
ביער
והיער כולו ממתקים
ופירותיו קורצים מנצנצים
סודות והבטחות
הייתי האחות הגדולה ותפרתי לך
שמיכת כוכבים שיֵחַם לך
ואחזתי בידך להוביל אותך
אל הבית.
יד ביד ביער
קשורה אליך בעבותות של חובה
בין אור לאור משתרעת אפלה
ואנחנו ניגפים בענפים ואבנים
ואיך ארים אותךָ
כשאני עצמי מוֹעֶדת
הייתי האחות הגדולה ותפרתי לך
שמיכת כוכבים שיחם לך
וחָסַר לי אוֹרָם בַּשמַים שלי
וחסר לי קו האופק שלי
שלי.
יד ביד ביער
קשורה אליך בעבותות דאבה
לא אֵם אחת הרתה אותנו
ואפילו לא נלחמנו
באותה מכשפה.
אחרי כל המתוק ביקשתי מים
להתיר את הצמא
להתיר את הצמה
הצלחת להמתיק לי את הסיפור הקשה הזה ובעיקר אהבתי את כוס המים בסוף כי עודף מתיקות דביקה לי מדי.
אהבתי מאוד את הסיפור האישי בתוך האגדה. מיתולוגיה משפחתית שגם היא צריכה להתרות ולעמעום המתיקות.
תודה
אח, אח. (;
יפה מאוד, במיוחד הסוף.
מתחבר לי מאוד לנושא האייקון האחרון.
סיפרתי לך שנורית דיברה על עמי ותמי ועל נטישתם ביער על ידי האם, ואז הוסיפה: "ויש האומרים שהיא היתה אם חורגת"?
שמעת על מכתבי הדחייה שג"יין אוסן קיבלה מהוצאות לאור?
נו, כמובן, אוסטן.
לגבי נורית – לא סיפרת. לגבי אוסטן – כן. ותודה.
אהבתי "ותפרתי לך שמיכת כוכבים שיחם לך" – שיר ערסל שלוקח אותנו הרחק אל עולם הילדים.
השיר יפייפה, קצבי.
תודה יעל!
אויייי זה כואב.
אני מזדהה, עם הקשר הכל כך עמוק לאח,
קשר משחר מבראשית.
ואהבה, חובה, דאבה. אחחחחחחח
אח ואחחחחחחחחחחח
והיה לך פעם שיר עמי ותמי אני זוכרת.
בהתחלה מתישהו.
היה בית ממתקים.
אמא שהיא מכשפה גם היתה נדמה לי.
והאם אוטוביוגרפי ?
זה חושפני, אז רק אם בא לך לענות.
אלה השאלות שמתעוררות מיד לגבי מישהו כשקוראים שיר כזה שלו/ה.
נכון. היה לי שיר על בית ממתקים.
אני לא יודעת איך לענות אם זה אוטוביוגרפי או לא, זה כמו לשאול אם גו"ס ווידון (היוצר של "באפי") באמת קטל ערפדים… 🙂
לי, אני בטוחה שג"וס קטל כמה ערפדים בחייו (ועדיין מנסה לקטול), אחרת לא היה מגיע לאן שהגיע.
אני רוצה להגיד להגנת האחווה, שאני לא חושבת שאחי כל כך סובל. אמנם אני מסנג"רת אותו לפעמים, אבל הוא לא נראה לי כזה מסכן.
קסם אמיתי השיר הזה. כל כך מתוק ושואב.
תודה תמר :).
נפלא, לי!
כל-כך אהבתי איך שהעבותות מתחילים בקלישאת האהבה והופכים אט אט למשהו כבד ומעיק וחונק… אינטרפטציה כזו חכמה לסיפור ובעיקר למורכבות של מה זה להיות אח של.
תודה רבה טלי! על התגובה היפה ועל ההתייצבות המהירה ;).
זה מזכיר לי את הקשר האיום-אך-עוצמתי בין ברנדה לאחיה ב"עמוק באדמה". וקצת גם את הסרט "החולמים" של ברטולוצ"י. יפה שחיברת את הכל לאגדה הלא-כל-כך-תמימה של הנזל וגרטל.
נשאלת השאלה האם ההיקשרות בעבותות כאלה סופה תמיד לבטל את הנקשר, להפוך את הצרכים שלו לאסורים. שכן לא רק מים חסרים פה אלא אפילו הצמא אסור, כאילו הדמות הדוברת היא אחות גדולה כמו שרוברטו בניני הוא אבא מגן ב"החיים יפים": אסור לה להראות לרגע אחד שגם היא סובלת.
ומה אתה חושב על השאלה שהעלית?
את "עמוק באדמה" עוד לא ראיתי.
אוי, מחזירה לי את הכדור, אה?
אז אני מניח שזה היה רטורי – נראה לי שכן. לאורך זמן, הקרבה חייבת להיות דו צדדית והכחשת הצרכים שלך כדי להיות קדוש היא הרסנית.
רונן, אני מניחה שמעולם לא קראת את "פרחים בעליית הגג", נכון?
אני חושב שלא.
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!