בננות - בלוגים / / כָּל הַמְּצִיאוּת אֵלַי
זה רק נדמה שזה קורה
  • חדוה הרכבי

    משוררת וציירת. נולדה בדגניה ב'. למדה בבית החינוך המשותף, דגניה א', וסיימה את בית- ספר התיכון "בית ירח", עמק הירדן. מתגוררת בירושלים. אם לבן – אלישע הרכבי .

כָּל הַמְּצִיאוּת אֵלַי


15   |     וְעַכְשָׁו הַמִּלְמוּלִים הַמְטֻשְׁטָשִׁים שֶׁל הֲמֻלַּת הַלַּיְלָה
הַנִּכְסֶפֶת. זֶה לֹא שֶׁאֵין לִי נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת בָּעוֹלָם מִלְּבַדֵּךְ. זֶה
לֹא הַחֹם, הַנְּדוּדִים, רְחוֹבוֹת הַמִּדְבָּר שֶׁהֵחֵלּוּ לִזְרֹחַ כְּשֶׁכָּל
הַגְּבוּלוֹת נִפְרָמִים. זֶה לֹא הַחֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי עַל הַשְּׁלֵמוּת
שֶׁחָלְמָה שֶׁהִיא פְּגָם שֶׁחָלַם שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת. זֶה לֹא הָאֶקְסְטָזוֹת
שֶׁל בָּחוּר צָעִיר, עוֹמֵד בַּאֲפֵלַת הַשּׁוּק הַמְזֹהָם וּמְנַגֵּן "קַנְטָטָה
לְצִפּוֹר שׁוֹתֶתֶת דָּם עָפָה מֵעַל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי"

וְהָיִיתִי מֻנַּחַת עַל הַמַּגֶּבֶת, עֵרָה כָּל הַלַּיְלָה, וְרָאִיתִי אוֹתָךְ
טָסָה בַּנּוֹף הַשָּׁחוֹר שֶׁל הַלַּיְלָה, כּוֹרֶכֶת אֶת הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלִּי
סְבִיבֵךְ, נִצְמֶדֶת לְעַצְמוֹתַי, נָעָה בְּתוֹךְ הַלֶּהָבוֹת שֶׁפִּלְּחוּ אוֹתִי
עַד הָעֶצֶם

אֲנִי מַחְלִיטָה לָצֵאת לְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים לִמְצֹא כַּמָּה עוֹבְרֵי־אֹרַח
מִזְדַּמְּנִים, עֲדִינִים וַחֲמוּמֵי מֹחַ בְּאוֹתָהּ מִדָּה, כּוֹסְסִים אֶת
צִפָּרְנֵיהֶם בְּלִי הֶרֶף, וְתָמִיד יֵשׁ לָהֶם צֹרֶךְ לְעוֹד לְגִימָה,
וְעוֹד; שֶׁמַּזְכִּירִים תָּדִיר לַהֲקַת חַיּוֹת־מַשָּׂא צוֹלְעוֹת, מְעֻנּוֹת
כָּאֵלֶּה, מִתְהַלְּכוֹת בְּעִלּוּם שֵׁם, מוֹבִילוֹת אֶת הֲגִיגֵיהֶן מִשּׁוּם
מָקוֹם אֶל שׁוּם מָקוֹם


16      |      כּוֹאֵב לִי הָרֹאשׁ מֵרֹב הַקַּמְפָּארִי הַזֶּה שֶׁשָּׁתִיתִי
עַכְשָׁו. אַתְּ לֹא בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי אֵיזוֹ סְתָם־אַחַת, רוֹפֶפֶת,
לְקוּיָה, לֹא שַׁלֶּטֶת בְּרוּחָהּ, שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לְאָן פָּנֶיהָ מוּעָדוֹת,
וּמַה הִיא עוֹשָׂה בְּשָׁעָה כָּזוֹ מְאֻחֶרֶת, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, בָּרְחוֹב,
בְּלִי כִּוּוּן מְסֻיָּם, בְּלִי אִישׁ מְסֻיָּם, בְּלִי נְקֻדַּת מוֹצָא שֶׁתְּפַלֵּס
לָהּ דֶּרֶךְ, בְּלִי לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַלְּבָטִים הָאֵלֶּה, בְּלִי לְהַפְנוֹת
לָהֶם עֹרֶף, בְּלִי לְהַעֲנִיק לָהֶם דָּבָר, בְּלִי לָקַחַת מֵהֶם דָּבָר;
בְּלִי כָּל הַדֵּעוֹת הַבְּרוּרוֹת הָאֵלֶּה אוֹדוֹת מַה זֶּה הַדָּבָר הַזֶּה
שֶׁאֲחֵרִים קוֹרְאִים לְזֶה "אֵלֶּה הַחַיִּים"


17       |       נִזְכַּרְתִּי בְּשִׁגְיוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר סְפוּגָה מַיִם,
מִצְטוֹפֶפֶת בָּרֶקַע, מְקַמֶּטֶת אֶת הַמֵּצַח, נִכְנֶסֶת פְּנִימָה, פּוֹרֶשֶׂת
אֶת הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ, פּוֹתַחַת מַעֲגָל, מְתַעֶדֶת אֶת חַיֶּיהָ בֵּין
קִירוֹת הֲרוּסִים, מִתְחַנֶּנֶת לְאֹרַח חַיִּים מִשֶּׁלָּהּ, מְנַתֶּרֶת לָהּ
הָלְאָה, מְנַתֶּרֶת מְנַתֶּרֶת מְנַתֶּרֶת

אֲנִי מְזִיזָה הַצִּדָּה אֶת הַצָּרוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלָּהּ, אוֹסֶפֶת אֶל
חֵיקִי אֶת אֲחִיזוֹת־הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ, מוֹחָה אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁל
הַהַשְׁלָיוֹת שֶׁלָּהּ, מַפְצִירָה בָּהּ שֶׁכֵּן, מַפְצִירָה בָּהּ שֶׁלֹּא,
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא


18     |       נִזְכַּרְתִּי בָּרַקְדָנִים שֶׁנִּכְסְפוּ לָגַעַת בָּהּ. לָחוּשׁ אוֹתָהּ


19      |        נִזְכַּרְתִּי בַּשְּׁתִיקָה שֶׁנֶּהֶפְכָה לְמֶדְיוּם


20       |        נִזְכַּרְתִּי בְּחוֹמַת הַגְּבוּל הַקְּטַנָּה. מַה שֶּׁנִּפְלָא הָיָה
לִמְצֹא מַחֲבוֹא מִפְּנֵי הָרוּחַ, לֶאֱסֹף אֶת נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים,
לְהַנִּיחַ אוֹתָן לְיַד הַזְּרִיחָה, מוּל שַׁעַר הַוְּרָדִים, וְכָל הָאָנַרְכְיָה
רוֹכֶנֶת מֵעָלַי, מְאוֹתֶתֶת לִי בְּרֹאשָׁהּ, מַצִּיעָה לִי "בּוֹאִי נִהְיֶה
כְּמוֹ אֱלֹהִים – לֹא נִתְעַסֵּק בְּזוּטוֹת". אֲנִי מַתְחִילָה לְקַבֵּל
פֵּרוּרֵי מֵידָע רִאשׁוֹנִים אוֹדוֹת מָה עוֹד עָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ –
פֵּרוּרִים יִקְרֵי־מְצִיאוּת, שֶׁרַק הָאִינְטוּאִיצְיָה יוֹדַעַת לְהַעֲנִיק


21      |     וְגַם כְּשֶׁקָּרָאת לִי לָרֶדֶת אֶל הַמַּעֲמַקִּים, וְהָיִיתִי
חוֹמֶקֶת אֵלַיִךְ בְּדִלּוּגִים, אוֹחֶזֶת אֶת תִּלְיוֹן הַכֶּסֶף שֶׁלִּי,
חוֹשֶׂפֶת בְּפָנַיִךְ אֶת תִּלְיוֹן הַכֶּסֶף שֶׁלִּי – מַה הִרְטִיב אֶת
תִּלְיוֹן הַכֶּסֶף שֶׁלִּי, מַה הִצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל תִּלְיוֹן הַכֶּסֶף שֶׁלִּי
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת חֲדַר הַקַּבָּלָה: חֶדֶר מָלֵא מִיקְרוֹפוֹנִים,
רַמְקוֹלִים, הוֹרָאוֹת שֶׁנִּקְלְטוּ עַל פִּתְקְאוֹת נְיָר לָבָן, קִירוֹת
מְקֻשְׁקָשִׁים בְּגִירִים צִבְעוֹנִיִּים, שְׁעוֹנֵי־קוּקִיָּה מְפֻזָּרִים עַל
הָ רִצְפָּה שֶׁהִתְכַּסְּתָה מִכְתָּבִים שֶׁלֹּא נִשְׁלְחוּ. וְאַתְּ – אוֹ
אֲניִ – מִסְתָּעֶרֶת עַל הַחַלּוֹנוֹת, דּוֹקֶרֶת אֶת הַוִּילוֹנוֹת, מְנַדְנֶדֶת
אֶת הַמַּשְׁקוֹפִים, מְעִיפָה אֶת הַשְּׁטִיחִים, מְנַעֶרֶת אֶת הַתִּקְרָה,
מְנַפְנֶפֶת בְּאָהִיל צִבְעוֹנִי וְצוֹוַחַת "כָּל הַמְּצִיאוּת אֵלַי. כָּל
הַמְּצִיאוּת אֵלַי. כָּל הַמְּצִיאוּת אֵלַי. כָּל הַמְּצִיאוּת אֵלַי"


מתוך ספר השירים רָאנָא, שייצא לאור בשבועות אלה, בהוצאת הקבוץ המאוחד

תגובה אחת

  1. רוחה שפירא

    כל המציאות אליי – מילים בוראות עולם:

    כָּל – להכיל, להיות בתוך, כְּלִי-אמצעי לבנות את התכלית של גוף הדברים ותכולתם.
    הַמְּצִיאוּת – המקום שאליו וממנו יוצאים, מוצאים ונמצאים בחלל הגשמי בהווית הקיום ואליו גם צמאים – "צמאה נפשי", צמאון אל הרוח שמעל ומתחת לפני הדברים, "קומי צאי.."
    אֵלַי – אֶל, מילת יחס המאפיינת תנועה, התקדמות או נסיגה, שינוי של מצב קיומי.
    אֵל – אחד משמות האלוהים – שם הויה.
    אליי – האלים שלי, האל הנמצא בי, בתוכי, אני מוצאת אותו, נמצאת בתוכו, ממציאה אותו, צמאה אליו – בוראת אותו בצלמי ובדמותי.
    שבת שלום ומבורך!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחדוה הרכבי