המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
סיפור קין והבל ריתק אותי מאז היותי בכתה ב" כשלמדנו את ספר בראשית, בלי פרשנויות. השאלה למה ה" עושה מן אפליה שכזו? שמתם לב לקשר בין אפליה לאפלה? הקשר הזה התבר לי ממש עכשיו, . כילדה הוא גרם לי לכעוס על אלוהים, מי צריך אלוהים כזה אם הוא עצמו מביא למצב של אי צדק, והרי אלוהים הוא הבורא, והוא ניתפס אצלי כילדה כשלמות הטוב. אז מה אלוהים אינה השלמות? אינה התגלמות הצדק והטוב?
ההסבר של אביטל ומריו על בריאת הטב והרע מקובל גם עלי. האכילה מעץ הדעת הוציאה את האדם מעולם התמימות, החושך והעיוורון אל האור הראיה, אל חיים של ידיעה, תודעת הטוב והרע, ולמעשה איפשר לו או אולי הכריח אותו לעשות בחירה בין טוב לרע. בפרק ד" פסוק ז" הוא משפט מפתח לתורת האתיקה. "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו" . עכשיו אחזור אחורה לראשית הפרק כדי לנסות לראות איך אלוהים דוחף את קין להיות מודע לכעס שלו ולהגיב . אבל למה להקדים את המאוחר, נחזור לראשית הפרק.
פרק ד" פסוק א" " והאדם ידע את חוה אשתו"
ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את אדוני
ותוסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רועה צאן
וקין היה עובד אדמה"
כבר בפסוק זה יש דיספרופורציה בתאור לידתם של האחים. הולדת קין מקבלת דגשים : שני פעלים לתאור ההריון והלידה "ותהר ותלד" וגם לשמו של קין ישנה פרשנות ומשמעות. קין נולד בזכות הקשר, הברית המשולשת בין חוה, אדם ואדוני. "ותאמר קניתי איש את אדוני"
" ותוסף ללדת את אחיו את הבל". לא נאמר ותהר ותלד את הבל אלא " ותוסף ללדת , הבל הוא תוספת לקין. מעמדו של הבל כבן שני נחות.
בהמשך הפסוק אין זרימת מידע סימטרית על שני האחים . היינו מצפים שקודם יסופר על מקצועו של קין ואח"כ על מקצועו של הבל, אבל הפסוק מקדים לספר על עבודתו של הבל ואחר כך על עבודתו של קין.
הבל מקבל את הצאן, רכוש נייד, מה שהופך את הבל לנע ונד כדי למצוא שדות עשב לצאן, ואילו קין הבכור קיבל קנין : אדמה-נכסי דלא ניידי . בסופו של הסיפור חל מהפך, מותו של הבל קושר אותו אל האדמה , ואילו קין הוא ההופך לנע ונד .
מה משמעות המהפך הזה ? ומה המשמעות באסימטריה שתימשך ותגיע לשיא ביחס של ה" לכל אחד מהאחים כשה" יקבל את מנחתו של הבל ויתעלם ממנחתו של קין? מה משמעות הרצון להתקבל ההתקבלות והדחיה?
פסוקים ד" ה" " ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לאדוני והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע אדוני אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו."
קין הוא הראשון שמביא מנחה לה" הוא יוזם, הוא מכיר בטוב שנעשה לו ומודה על כך לה", הוא מחדש ומממש את הברית עם ה", וממציא את רעיון המנחה. הבל מחקה אותו, אבל באופן מפתיע ה" מקבל את המנחה של הבל בלבד. והרי יכול היה לקבל את מנחה של קין ולא את זו של הבל, או יכול היה לקבל את מנחת שניהם בזה אחר זה כשמנחת קין מתקבלת ראשונה או כשמנחת הבל מתקבלת ראשונה.
מהי משמעות הקבלה או אי קבלה של המנחה?
האם קבלת המנחה או אי קבלה של המנחה מרמזת על קבלה ודחיה של האדם?
מהו הצורך הזה להתקבל? להיות מקובל? להיות בלעדי? כמו בן יחיד לה"
מה מחוללת האסימטריה הזו?
שוב נוצר פער בין שני האחים, הפעם הבל זוכה בפרס וקין נידחה. אלוהים יוצר מצב של אי שוויון, קין מרגיש דחוי ומבוזה, הוא כועס ועצוב, מקנא באחיו, ומרגיש שיש כאן אי צדק. בכל תחרות ישנו מנצח ומפסיד, אבל משמעות הניצחון או הכשלון הם פרשנות של המשחקים, והפרשנות היא שיוצרת את הגאוה, השמחה לאד, הכאב, הפחד, החרדה, הכעס והיא עלולה להוביל לחטא. פרשנות אחרת של קין למצב היתה מעלה בו רגשות אחרים. למשל לברר עם ה" מדוע לא התקבלה מנחתו , ליצור איתו דיאלוג. דוקא ה" יוצר את הדיאלוג הזה כשקין שרוי במצוקה ואינו מגיב נוכח האכזבה ותחושת העוול שנעשה לו ואי השוויון חסר הפשר . ( אם ניתעלם מפרשנותם של חכמים וההסברים שנתנו לאי קבלת המנחה של קין) . בתוך תחושת האכזבה, מתחיל תהליך של השלמה עם חוסר הסימטריה ביחסים. אבל אלוהים כנראה לא יכול לסבול את השתיקה של קין, הוא מעודד אותו לדבר .
פס" ו" " ויאמר ה" אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך" השאלה הזו של ה" נראית תמוהה ומיותרת, שהרי ה" יודע למה קין כועס, הוא עצמו גורם הכעס. אבל נראה שהשאלה הזו מכריחה את קין להודות במצוקה שלו ולהיות מודע לכעס שלו. בשאלה המיתממת הזו ה" מגביר אצל קין את הכעס ותחושת חוסר הצדק וחוסר אונים מול כוחו של ה" לקבל ולדחות אותו. לקין יש קושי להדבר עם ה" . לו היה יכול היה ודאי עונה לה" : מה אתה שואל אותי למה אני כועס, הרי אתה יודע שעליך, או בגללך אני כועס, למה את מיתמם? והוא היה שוטח בפניו את טענותיו. אך השתיקה שלו יצרה תחושת אין מוצא שדוחפת אותו לפעול. מאחר והוא אינו ליכול להתעמת עם ה" הוא מפנה את הכעס כלפי הבל. כלומר אי קבלת המנחה נועדה להביא את קין למעשה הרצח.
" הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו"
הפסוק הזה הוא קריאה לאתיקה . ה" קורא לקין לשאת באחריות למעשיו ולהתנהגותו (מיקוד שליטה פנימי) ולקבל על עצמו מחוייבות מוסרית להיות מודע לרגשותיו שלו, לכוח שניתן לו לפרש את המציאות, לבחור את תפישת המציאות באופן המיצר תובנות ומשמעות לחייו. על ידי קריאת תיגר כנגד כוחות הרע שבתוכו שהם תמיד רובצים כמו חיה בפתח וקורצים לפתרון קל- ההתמסרות לתשוקה למקד את השליטה בחיצוני, אז האדם תופס את עצמו כקורבן נישלט בידי אחרים ולכן מייצרת בו תחושת כעס, חוסר אונים המובילים להתנהגות אלימה.
תפיסת העצמי כאחראי ,נותנת משמעות לחייו והיא – ובחרת בטוב כי כך מותר האדם מן הבהמה. גם אם האדם אינו מבין את התנהלות העולם וכשאחד ועוד אחד אינם בהכרח שווים לשנים.
בענין התשוקה של קין למשל להיות מקובל,והתשוקה לצדק ומעלים אצלי לזכרון את הסיפור של פון קלייסט/ מיכאל קולהס, או הסוחר מונציה לשייקספיר, או התשוקות של מר ק. של קאפקא בספריו המשפט והטירה, והגילגול.
נהניתי מאד לקרוא. זה העלה אצלי עוד המון מחשבות בכיוון של לתת בלי לצפות לקבל.
בעצם ה" בחן את קיין, אבל גם נהג כמו מה שאנחנו מכנים היום בשם" פסיכולוג" הוא קרא לו לדעת את עצמו לטוב ולרע.
זה לא קל לתת בלי לקבל, לא חייבת להיות סימטריה, אבל הנותןאינו יכול לתת בלי סוף ללא הכרת תודה. גם הורים רוצים וזקוקים להכרה מילדיהם.
אורה, תודה על המשך השרשרת. הפוסט שלך מאיר עיניים. לפני כמה חודשים כתבתי לאחד הבלוגרים את הדברים הבאים (והם מתאימים גם כאן):
מעניין שהבל לא הוציא ולו מילה אחת מפיו לאורך כל חייו הכתובים. כאילו (ובעצם לא כאילו) היה הבל.
אדם, חווה, קין – כולם מדברים. כשחוה יולדת את הבל, אין היא מעניקה הסבר מדוע היא קראה לו כך. הרי לקין היא קראה כך כיון ש"קניתי איש את ה"". אבל לגבי הבל נכתב "ותוסף ללדת את אחיו, את הבל, ויהי הבל". הטקסט המקראי מעניק לנו רמז מטרים. הבל הוא הבל. אין לו תפקיד מדבר. קין, לעומתו, מדבר. ואף משקר: "לא ידעתי. השומר אחי אנכי?". אבל אחיו, כאמור, שותק.
בעצם רק האל שומע את הבל, השועה "אל הבל ואל מנחתו". אבל אנחנו לא שומעים את הבל ולו פעם אחת. מי שהופך אותו "למְדַבֵּר" הוא בעצם האל, שאומר: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". פתאם יש להבל קול, אך זהו קול, שרק אוזן האל כרויה אליו.
כשם שהנחש נברא כדי לפתות ולהכשיל את חווה ואדם, כך – אולי – הבל נברא כדי להכשיל את קין. וגם במדרש השם של קין נרמז הדבר. שהרי לא רק מקניין נגזר שמו (עובד אדמה, בעל רכוש) אלא גם מקנאה וקנאות. קנאה לאחיו, קנאות לאל. הקנאה, הקנאות והקניין מתלכדים לכדי תמהיל מסוכן, העלול להוביל לידי רצח.
האל הזהיר את קין: "לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו". אבל קין לא משל בו ובתשוקתו. מעניין שדברים דומים אמר האל לחוה: "ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך". ההבדל הוא שלחווה נאמרו הדברים אחרי שהיא ואדם חטאו. לקין נאמרו הדברים מראש. (התשוקה הופכת למילת מפתח בתולדות האנושות מרגע היוולדה).
קין לא שעה לדברי האל, ממש כפי שהאל לא שעה למנחתו. באזני קין, שלא למד את לקח הוריו, דברי האל היו להבל.
כן, שחרמריו התשוקה היא חלק מהקיום שלנו, הבל חסר אותה כנראה, מענין שגם הבל כבן שני וגם יצחק כאב שני המשותף להם הוא השניות ושניהם נראים חיוורים מול הבכור קין וובכור האבות אברהם.סתם מחשבה שעברה לי. ותודה על התגובה המאלפת שלך,
אחרי ההצלחה הכבירה של כתבה זו
הייתי מבקשת ,אם תוכלי,
לכתוב משהו על, מה בין סימטרייה
לפועלו של הגאון
חזקל נפשי.