הקשר הטראגי שבין אהבת המקום לנוכחות המוות והקינה לרצון. דמותה של אמא שלום אחותו של רבן גמליאל שהיה דמות מרכזית שפעל בדרך האמצע שעמדה בתווך בין אחיה לבין בעלה רבי אלעזר שהיה מיסטיקאי ואחיה, רבן גמליאל הדיר אותו מבית המדרש ובכך גזר מוות על אחד משניהם. המתח הזה בין אפשרויות קוטביות שאינן מסוגלות לדור בכפיפה מצוי במקום הזה, ורק הדמות המיתולוגית של אמא שלום, יכולה לעמוד מולם ולהציע אפשרות אחרת. מוקדש לחג העצמאו הבא עלינו לטובה
בלכתנו אחר המיטות
כַּאֲשֶׁר תַּעֲמֹד אִמִָּא שָׁלוֹם,* הָאִשָּׁה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה לְמַרְאֶה
בְּצַד הַדֶּרֶךְ. בְּשַׁעַר הַגַּיְא אוֹ לְיַד הַקַּסְטֶל תַּחַת אֹרֶן קָנָרִי
וְתִבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כְּמוֹ עֲרָבָה תִּבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כָּל רֶגַע וְכָל שָׁעָה וְכָל
הַיְמָמָה. תִּבְכֶּה כְּשֶׁנִּזְרַע וְתִבְכֶּה כְּשֶׁנִּקְצֹר וְתִבְכֶּה בְּלֶכְתֵּנוּ
קָשִׁים מִבַּחוּץ וּפְרִיכִים כְּמוֹ בָּצֵק בָּעֲצָמוֹת, בְּלֶכְתֵּנוּ אַחַר הַמִּטּוֹת
הִיא תִּבְכֶּה מִתּוֹכָהּ בִּישִׁיבָה מִזְרָחִית וּבִילָלָה מִזְרָחִית מְסֻלְסֶלֶת
שֶׁתִּמְשֹׁךְ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה אֶל גְּרוֹנָהּ בְּשָׁעָה שֶׁל דִּמְדּוּמִים בִּדְמָמָה
בְּדִמְדּוּמִים בְּדִמְדּוּמֵי דִּים וּבַחֲשֵׁכָה וּבְדִמְ דִּמְעוֹתֶיהָ וְיָבוֹאוּ
הַדְּמָעוֹת בְּטִפּוֹת הַשְּׂרָף שֶׁל הָאֹרֶן כָּבֵד דָּבִיק וְחָרִיף וָזָר
(מַה זָּר לָאַלּוֹן וְלָאֵלָה לָאֶשְׁחָר וְלַתָּמָר) וְיִהְיוּ לְנַהֲרוֹת הָאָרֶץ
מְלוּחִים כִּדְמָעוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְווֹת מֵהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם
זוֹרְמִים בִּכְבֵדוּת מִקַּו הַפָּרָשָׁה
לִשְׁנֵי הַיָּמִים
זֶה שֶׁל אֶתְמוֹל וְזֶה שֶׁל מָחָר
שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ שֶׁקּוֹלַאז' חַיֵּינוּ טְלָאִים שֶׁל אֵבֶל (וְאֵין עוֹד
כֹּחַ, אֵין עוֹד) וִילָדִים שֶׁנּוֹלָדִים לָנוּ
הַקּוֹד הַגֶּנֶטִי שֶׁלָּהֶם כְּפוּף זִכְרוֹנוֹת וְגֵוָם הָרַךְ נוֹטֶה
לְפָנִים כְּאִלּוּ בִּבְהִילוּ תָּמִיד
תודה לך חווה על"שני הימים זה של אתמול וזה של מחר"
כי "אדם צריך לאדם
שיהא מעבירו באהבה(כמו אמא שלום)
אפשר גם בשיר
להימצא במקום שאין קרוב ממנו."
חוה, תפילת קינה רבת עוצמה. ושפתך עמוקת השורשים תואמת את התוכן
והתמונות בהירות וקשות למראה.
ושאלה קטנה לגבי המילה בבהילוּ
האם זו מילה תקנית בעברית, או רק סלסול צלילי לכאילו ?
והערה, (אמנם אנמי), הרחיק אותי מהשיר
תודה אהוד. על דבריך ועל הערתך. המילה "בבהילו" תקנית לחלוטין ומקורה בהגדה של פסח כחלק מ"הא לחמא עניא"
תודה על ההכונה למקור המילה בהילוּ,
ובדקתי ומצאתי שמקור המילה ארמי והשתמשו בה בתנ"ך פעם אחת :
" אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירוּשְׁלֶם " (עזרא ד' 23)
אגב, גליתי גם שספר עזרא בחלקו כתוב ארמית.
כל הקטע של הא לחמא עניא הינו בארמית, לכן חשבתי שזה פשוטו של עניין ש"בבהילו" יש בו מן העברית ומן הארמית. תודה שחקרת
שיר יפה מאד חוה
אוהבת את השילוב הזה של רחוק וקרוב
של עתיק וחדיש אוהבת מאד את שפת השיר
ו-אמא , שלום !
למדתי משהו , תודה 🙂
אמא שלום, או שלומית או אולי כל הכמיהה לשלום היא כמיהה לאם גדולה שהיא חכממה כמו אמא שלום. אולי. תודה לך ריקי
שיר נפלא ונוגע,חוה, שתבכה אולי משהו מדמעותיה ירווה את זרעי השלום ,וכמה יפה השם אמא שלום חידשת לי במדרש שהבאת .
עוד שאלת תם האם היתה אשתו של הרבי אלעזר בנו של הרשב"י?
איכשהו כולנו לומדים מאמא שלום. בצניעות רבה, ומתוך תודעה בעלת ערך עצמית היא חותרת למטרתה
יפה מאוד ועצוב.
רטוב מדמעות. משהו צילצל לי דים -דם ולא ידעתי אם זה פעמון (כמו בתהלוכות אבל) או טפטוף הדמעות, או הדם.
ושמחה שהשכלתי, בדבר שלא הכרתי.
תודה לוסי על הנקרא והנשמע.