בננות - בלוגים / / על לאה טנצמן מדור שירה /ישראל היום
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

על לאה טנצמן מדור שירה /ישראל היום

 

 

http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2010%2F05%2F07

אותיות שחורות בים לבן

 

 על שירת לאה טנצמן/ הוצאת אבן חושן 114 עמודים

 

דפנה שחורי

 

 

המשוררת המוכשרת והמסתורית שעומדת מאחורי ספר השירים האוונגרדי והמסקרן 'באותו רגע' היא לאה טנצמן ז"ל, ירושלמית, דתית-חרדית, שנפטרה בשנת 2006 ממחלה קשה. לאורך 114 עמודי הספר, אותו לא זכתה טנצמן לראות, אין כל עדות או עקבות כלשהן לאותו עולם חרדי ממנו באה. מאחרית הדבר לספר, שכתבו המשוררים ישראל אלירז ואסתר קמרון, מתברר כי בחייה, מתוך קפדנות יתר, מיעטה לפרסם משיריה.

מדובר בשירה מינימליסטית, מושגית, טהורה ושברירית, אשר דורשת מן הקורא האזנה קשובה. שירה דחוסה, בעלת אנרגיה גבוהה,  שמתייחסת לאופן הנחת המילים על גבי הדף. דפדוף ראשוני מגלה אותיות שחורות בים של הרבה לבן. מרווחים עצומים בין מילה למילה כאשר השדות הריקים מספרים לא פחות מאשר המילים.

  "אני חותכת חתיכות נייר ריקות ומסתכלת בהן", כתבה טנצמן. שיר קצר זה מאפיין את כלל שירתה שמזכירה את מגזרות הנייר העדינות של הצייר מאטיס. ככלל, פואטיקה זו מתכתבת עם אומנות פלסטית. מילותיה משולות למשיחות מכחול קצרות ומרומזות, לכתמי צבע חזקים, לחריטות על גבי נייר, וזאת לצד תובנות פסיכולוגיות מעמיקות. התוצאה היא רצף פואטי אשר נע על הגבול בין הקונקרטי למופשט, בין היש לאין, בין הפיסי למטאפיסי.

אך עם זאת, לצד המינימליזם, שוכנים להם גם שירים 'מלאים', מיסטיים, שמזכירים סרטונים קפקאיים. למשל השיר האפל 'יום ה' בבוקר' (עמ' 16) שמתאר שיחה לילית עם מורה פרוידיאני: החדר היה די/ חשוך, הוא נראה קצת כמו/אותו איש עם קצת זקן/ שהיה שומע אישיות." או השיר הריתמי החזק 'גב' זלינגר' (עמ' 52), בו שואלת גב' זלינגר את טנצמן האם היא כותבת ויותר מכך: "היא שואלת אותי את השאלה הנוראה אם זה היה כדאי".

אז על השאלה הטיפוסית, הבנאלית וכמעט גסת- רוח של גב' זלינגר, שמקפלת בתוכה את יחסה המזלזל, בדרך כלל, של החברה כלפי מקצוע השירה הבלתי מתגמל, עונה לה טנצמן בתבונה רבה ובגדלות נפש: "אם זה היה ככה סימן שזה היה חייב להיות ככה. "  

 

 

 

 

5 תגובות

  1. מירי פליישר

    מסקרן.ניכר שאהבת את השירים וגם הנכתב כתוב בנגיעות עדינות. הייתי שמחה לעוד טעימות.

  2. תמי כץ לוריא

    דפנה
    מענין. לא שמעתי על המשוררת הזו, ועוררת בי חשק גדול לקרא אותה

  3. תודה על ההכרות עם לאה טנצמן
    לא מכירה כלל שירים שלה
    התוכלי להביא עוד שיר/ים שלה בשלמותם

  4. יוחנן המהלך

    מהרשימה היפה שלך עולה דמות משוררית של אשה חכמה, עדינה בעלת פיכחון עם אנושיות.
    מעניין אם היא למדה פסיכולוגיה, אם באופן פורמלי ואם בצורה עצמית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי