בחירות ובחופש (לקריאתו של אמיר אור)

את חוק החרקירי הריני מנסח:
ראש ממשלה שהודח בגדול
לא יחזור וירוץ היום כאתמול
ויתהלל כמצביא מנצח.

אציין גם שאיני איש של אמצע הדרך,
גם אם היא מושכת קדימה.
ציפורה רוצה להיות אימא
אבל תראו מה נמשך לה כסרח –
אפרוחים מסריחים מלוא הסל
מחברון עד הנגב(י) ובכלל.

יש לי חברים שהולכים בקטנות,
מגלים עולמות ירוקים.
אין לי יכולת אותם לגנות
אבל אותי לפחות לא זורקים.

יש רק דבר אחד, שמוזר ממש
(עכשיו תראו את השמאל מתעורר) –
איך הז'קט שנראה כמו חדש
מסתיר אותו וו מתפורר

אז מה הבחירה? הזמנתי טיסה.
אי אפשר על הקול לוותר. אֶצ-
לי זה ברור. המדינה בקריסה:
כמו תמיד שוב אצביע למרצ.

(ובמאמר מוסגר, בלי חריזה:
אחרי ביקור במוזיאון שטדל בפרנקפורט
הבנתי סופית ובאורח חד משמעי:
אני בעד ליברמן.
מקס ליברמן.
גגלו אותו, ולא תתאכזבו}