מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
כפי שכתוב בביוגרפיה שלי, לפני מספר שבועות יצא לחנויות ספר השירה הראשון שלי סימני נשיכה (דרשו אותו ממוכר העיתונים שלכם!). לספר קדם תהליך עריכה ארוך ומתיש (אך פורה) עם צמד עורכים, יקיר בן-משה (המיוצג אף הוא בבלוגייה זו) ואמיר אור, ובנהלך התהליך נפלו בצד הדרך כמה וכמה שירים, שפשוט לא התאימו לספר – אם מפני שלא היו טובים מספיק ואם מפני שלא השתלבו בתוך המבנה של הספר. זוהי הזדמנות טובה לפרסם שניים מהם, ובכך לתת גם להם איך להתבטא.
אצל המסאז"יסט
חושב על עצמי בגוף ראשון נקבה:
אני חושבת שאני זוהרת
בצבעים שאני לא מכירה, באזהרה,
בצליל צורם של אזעקה
מרגיש שאני מרגישה
ורוד בוער בצווארי.
אני אישה.
צבעי הכאב משתלטים:
ירוק חולה, כחול מטאלי, אדום –
ואין דם. רק אצבעות
לוחצות את השרירים אל עצמם.
איש או אישה?
בקרוב לא תהיה לזה משמעות.
הצבעים ישובו לקדמותם,
סימנים של כאב.
התמוססות
1.
בקרוב אעלם.
בין החבלים התוחמים
את מרחב המחיה שלי
אצטמצם אל הממד
הקטן ביותר של
ההצטרכות ואז
בצליל אחד
פתאומי
2.
בקרוב, בקרוב, אני מבטיח.
הנה, כבר עכשיו אני
ממוסס את התצלומים אל נוזל הפיתוח,
שואב בשקיקה את הדיו לציפורן.
3.
הרי כבר זמן רב אינני כאן:
נתיב חיי התלפף
כחוט הנכרך סביב כפתור המכנס,
הרבה מעבר לנחוץ.
4.
קודם אֵאָלֵם.
שפתיי ישמשו לנשיקות בלבד.
קולי המקוטע ידעך
ורעש סטטי ישתלט על מיתרי הקול.
ואז –
כששתיקה תפגוש שתיקה מבפנים ומבחוץ,
לא אוכל עוד לסבול את התא המתהדק.
כצל אובד לגוף היוצר אותו
אתפוגג באור השמש,
בלתי נשמע
בלתי נראה
בלתי קיים
אהבתי מאוד את "אצל המסז"יסט".
אדרוש ממוכר העיתונים שלי.
ואגב, גם אמיר אור בבלוגיה, קיבל בלוגון, רק עוד לא עלה. תן לו צלצול תגיד לו שמחכים לו אצלנו.
"אצל המסאז"יסט" מאוד הזכיר לי שיר שלי, מתוך "קובץ שגויים" (בצבעים, בכאב ובמגע המסאז"):
קליגרפיה בתל-אביב-יפו / צאלה כץ
סביב ערוותי
אתה נוטל משחות
אחת לשיניים והשנייה לנעליים
וצובע בשחור-לבן
מעגלים של קליעה למטרה
לפני שתספיק
לדגדג בי מספרים לטובת ניקוד
אני שולפת ליפסטיק
וטובלת באדום את המעגל לכדי שמש
אז מדממת קרניים סביב
ורושמת אסוציאציות
פחד, התקפלות, בוז עצמי
אתה מחייך בהבנה והופך אותי על הבטן
שורט אותי בציפורניך מלמעלה למטה
מן העורף אל הישבן
גשם אדמומיות מציף את חיוורון גבי
ועד שיחלחל
אני נמלטת למספר שניות מתל-אביב ליפו
בעוד השמש מטפטפת
אכן יש דמיון… אולי טבלנו באותו נהר אסוציאציות הזורם מתל אביב ליפו. השיר שלך, אגב, הזכיר לי וידיאו-ארו מצוין שעשתה פעם ידידה שלי לשיר "נשים כותבות שירה" של עמליה זיו (בביצוע ערן צור). מה שנקרא, והנהר ממשיך לזרום.
למה אלימות? אפשר גם: "משה, תביא איזה ידיעות, ותוסיף לי ככה על הדרך גם רייטינג וסימני נשיכה, שיהיה מה לקרוא ביום שישי עם הפיצוחים".
אתה נונין! 0-:>
התמיהה זה סתם בגלל השם, או שאנחנו מכירים גם מעין הדג?
לא, אנחנו לא מכירים משם. אבל אתה כתבת על המטריקס, אחד הסרטים שאני הכי מעריכה. אפשר לעשות מהסרט הזה קורס אקדמי שלם ולדבר בו על בחירה חופשית, דת, עליסה בארץ הפלאות ועוד ועוד ואף פעם לא לקבל תואר.