בננות - בלוגים / / צאלה כץ ולנצח
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

צאלה כץ ולנצח

 

לפני כמה שבועות נודע לי שצאלה כץ, המשוררת והבלוגרית, נפטרה במהלך יום הכיפורים. לי היה קצת לפני כן דיון איתה על ענייני שירה וניקוד, והיא נשמעה במלוא כוחה, כך שההודעה הפתיעה אותי, אבל בירור מהיר העלה הספדים ברחבי הרשת, כולל אחד אצל צ'יקי (גללו למטה). מצד שני, במקביל, החלו שמועות עקשניות לטעון שצאלה כץ לא נפטרה מפני שמעולם לא היתה קיימת, אלא כדמות פיקטיבית. מחקר קטן שעשיתי ברשת העלה בי חשד רב שהשמועות מוצדקות, גם אם לא נמצאו כל הוכחות חותכות. ואכן כך הדבר.

לא פרסמתי דבר עד כה, כי למרות המחקרון שערכתי לא יכולתי להיות ב-100% בטוח שאכן מדובר בפיקציה, וכך נקלעתי לדילמה שאליה כיוונו המארגנים: אם אצטרף למספידים על בסיס היכרותנו האינטרנטית הרי שאהיה בין אלה שנפלו בפח; ואילו אם אפוצץ את הבועה, ואטעה, יאשימו אותי (בצדק מוחלט) בביזוי כבוד המתה הטרייה (כפי שקרה לאלי אשד כשהעז להעלות את השאלה). לא נותר לי אלא להמתין ולא לומר דבר.

ידעתי שלא אצטרך להמתין זמן רב. כמי שניסה (בהצלחה פחותה בהרבה) ליצור דמויות פיקטיביות, אני יודע שהרגע המלהיב ביותר הוא רגע הגילוי, הרגע בו קופצים מהקופסא וצועקים 'הא הא אמרתי לכם'. תגובות ה'לא מאמין, הייתי בטוח שהיא אמיתית' הן מחיאות הכפיים של האמן-המתחן, שבנקודה הזו מרגיש את ההצלחה בשיאה. החשיפה היא גם הזדמנות לקדם את הנפשות הפועלות מאחורי הפרויקט, וגם את האידיאולוגיות שלו.

שכן צאלה כץ לא היתה סתם דמות פיקטיבית, אלא דמות פיקטיבית שהצהירה בריש גלי על שקריותה. היא הציגה את עצמה כ'משוררת האינטרנט הראשונה', הכריזה שהיא כותבת 'שירת קוד פתוח' והדגישה את הקיום החוזר-ומהדהד שלה בעולם הווירטואלי. עולם התרבות הישראלי הכיר כבר כמה דמויות פיקטיבית, מ'השרוף' ועד המעריץ המוזיקלי של נינט שהתברר ככתב 'רייטינג', אבל צכ"ץ היתה הראשונה שהצהירה במפורש על היותה 'אמנית רשת', ובכך חצי-הכריזה על פיקטיביותה. גם המרוץ התמידי אחרי כל אזכור, שולי ככל שיהיה, של שמה (ראו באתר שלה) הוא מאפיין של אותה הצהרה, מעין 'אני קיימת רק במידה שאני מתועדת'.

אחד המהלכים הגאוניים של חבורת יוצרי הצאלה היה פרסום ביוגרפיה חצי-הומוריסטית שלה באתר הפארודי איןציקלופדיה. צכ"ץ הרשמית טענה בתוקף שבביוגרפיה הנ"ל יש שילוב מעניין של שקרים ואמיתות, אבל לא היססה להפנות אליה כביוגרפיה רשמית שלה (למשל באתר הזה עצמו). בכך הצליחו היוצרים מצד אחד ליצור אשליה של דמות חיה וקיימת שיש לה ביוגרפיה בסיסית, אבל מצד שני להתגונן בפני הנטייה הישראלית לחטט ומטענות כגון 'הייתי בצאלים באותה תקופה ואני לא זוכר סמלת בשם צאלה' ע"י הפניית הטוען לעובדה שהאתר בו מדובר הוא פארודי, הומוריסטי ושקרי במכוון.

צריך לשים לב שצאלה היתה בו זמנית חלק מהגל התרבותי של כתבי העת החדשים, ופרסמה בכמה מהם, ומצד שני פארודיה על סגנון הכתיבה הנהוג באותם כתבי עת ועל החשיבות העצמית שחלק מהם סיגלו לעצמם. ידיד אמר לי שהוא מקווה שהיא פיקטיבית, כי זה מזעזע לחשוב שמישהו יכול  לכתוב ככה ולחשוב שהוא כותב שירים טובים; מצד שני, מה זה אומר על עורכי כתבי העת בהם התפרסמו השירים?

 

בזמן שערכתי את המחקר הקטן שלי השתעשעתי במחשבה שאולי מאחורי פרויקט צכ"ץ עומד אחד המשוררים הוותיקים, שהחליט לעשות צחוק מכתבי העת החדשים, בערך באופן שבו פרסם הפיזיקאי אלן סוקאל מאמר מלא שטויות בכתב-עת פוסטמודרניסטי מוביל. עידוד לתיאוריה זו שאבתי מעמידתה העיקשת של צכ"ץ לצד אגי משעול בתגובות לפוסט הזה של אלי אשד (גללו הרבה למטה). אלא שהפוסטמודרניזם האקדמי הוא בכל זאת בועה הרבה יותר יציבה מכמה כתבי-עת חדשים, ולא נראה לי שמשורר ותיק ישקיע את זמנו במהתלה מורכבת שכזו רק כדי לבייש כמה שחקנים חדשים בשטח.

ואכן, תיאוריית הפוסט-פוסט-מודרניזם הזו נותרה על הנייר, שכן מאחורי צכ"ץ עמד, לפי ההודעה, 'קואופרטיב אמנים בראשות א. ב. דן'. אותו דן הוא טיפוס מסתורי כשלעצמו (אבל אמיתי ככל הנראה) שמקורב בדרכים שונות ומשונות לחבורת 'מעין' וגם עבד בעבר עם יחזקאל נפשי. ההודעה שומרת בכל זאת על סוג של מסתורין, שכן אינה חושפת מי הם שאר חברי הקואופרטיב-אגד הזה, והאם למשל צ'יקי ידע על המזימה או שהיה מבין אלו שרומו (הניחוש שלי: ידע גם ידע). בכל מקרה, אני אישית מאוד חיבבתי את מי-שזה-לא-היה-או-היתה שהחזיקו את תיק 'בננות' בחברת האוטובוסים הזו, והנ"ל עוד חייב לי תשובה לפוסט על שירה וניקוד מלפני ראש השנה (אז מה אם היא מתה! שתעשה סיאנס ותכתוב פוסט מהעולם הבא!). למרות שהקואופרטיב הצליח לעבוד על יעל-את-שירלי בע"מ (שהרי כולנו אמורים להיות כאן אנשים אמיתיים עם שמות אמיתיים, פרט אולי לגולדי גת), אני מקווה שההנהלה תסלח ותמחל ולא תמחוק את הבלוג הנאה של אושייית הרשת הקואופרטיבית הראשונה.

שכן בהחלט אין ספק שצאלה כץ הרבה יותר מעניינת כיישות פיקטיבית המשמשת כאמירה על הביצה המשוררית ועל ההווייה האינטרנטית מאשר כמשוררת אמיתית עם אופי נרקיסיסטי. עם שקיעת האבק היא כמובן תישכח, כמו דמויות פיקטיביות אחרות (מ'השרוף' ועד ז'וסטין פרנק), אבל בינתיים קשה שלא להרים את הכובע למי שבאמת היתה 'משוררת הרשת העברית הראשונה'.

 עדכון: שתי נקודות ליובל בן עמי, שחשף לראשונה בטיים אאוט, בשמו וללא מעטה אנונימיות, את העובדה שכץ לא היתה מעולם קיימת. בן עמי אמנם לא הצליח לאתר את האחראים, אבל יפה שהרשה לעצמו להוציא את קבוצת הממציאים מהארון לפני שיצאו בעצמם.

 

 

 

18 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    תודה 🙂

  2. אני מתה על סיפורים כאלה.
    מלבד זה שלא אהבתי את מה שקראתי משיריה אבל זה סיפור אחר.
    כל הכבוד ליוצרי צאלה.

  3. שום מילה על כך שיובל בן עמי חשף את העניין בגיליון "טיים אאוט" האחרון? לא הוגן

    • רונן אלטמן קידר

      לא הייתי מודע ל"טיים אאוט", אני לא בארץ. אבל קרדיט לבן-עמי אם אכן חשף את העניין. נשאלת השאלה אם החשיפה היתה לפני או אחרי שהחבר"ה יצאו מהארון באתר של צכ"ץ עצמה.

      • הם יצאו מהארון בעקבות הכתבה שהתפרסמה אתמול בערב במהדורה הדיגיטלית, והיום במהדורה המודפסת. רק היום בבוקר התפרסמה הידיעה בבלוג של צאלה. הייתי מעורב בעריכה, כך שעקבתי טוב טוב אחרי הנושא בימים האחרונים. הקרדיט המלא מגיע ליובל, שהסתבך לא מעט ברשת השקרים והזהויות הבדויות של הקבוצה. הוא אמנם לא גילה שא.ב דן הוא צאלה כץ, אבל גילה שלא היתה מישהי כזאת

        • רונן אלטמן קידר

          אז שתי נקודות ליובל על האומץ. אתן לו קרדיט בגוף הפוסט.
          אני הגעתי למסקנה שהיא פיקטיבית די מהר, אבל לא היו לי המשאבים לערוך תחקיר מלא ו/או לפרסם אותו. אני הימרתי שמי שעומד מאחורי הסיפור הוא צ"יקי או אהרון דסק"ל (שנחשד גם שהוא "בלדד השוחי"). אבל היה לי ברור שא. ב. דן בעסק (הוא כביכול עבד איתה בצמוד על הלחנת שיריה). מצד שני
          , זו חוכמה שלאחר מעשה, ולכן הקרדיט מגיע ליובל בן-עמי.

          • אהרון דסקל הוא דמות פיקטיבית, ושמו, כמו שאומרים, שמור במערכת

          • רונן אלטמן קידר

            גם את פלוס מינוס ניחשתי אחרי גיגולים שונים. זה יפה להאשים דמות פיקטיבית אחת בכך שהיא עומדת מאחורי דמות פיקטיבית אחרת. אגב, לזמן מה חשבתי שגם א. ב. דן פיקטיבי, אבל זה כנראה לא נכון.
            בכל אופן, ברוך בואך לבננות!

  4. אני לא בטוחה שדמות וירטואלית לא יכולה להיות אמיתית.
    וגם – אני בטוחה שהיו – אם כי קשה לי לחשוב כרגע על דוגמאות – דמויות פיקטיביות, שכולם ידעו שהן פיקטיביות, ובכל זאת היה להן קיום.

  5. ומי אמר שהקאופורטיב לא ידע? אמרה וחתמה.

    וסמי דארלינג, עד שהגעת צמח לי שפם. 🙂 ברוך הבא לשורותינו.

  6. מחקר באמת מקיף כמו שאמרה מירי היקרה שלנו. עבודה יפה מאוד. תודה רונן.

  7. וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!

  8. איפה היה הפוסט הזה כשחיפשתי נואשות אחר מידע עליה?
    נו מילא.. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר