בננות - בלוגים / / קָבַעְתִּי עִם הִילִי, וּבִּטַּלְתִּי כְּדֵי לִכְתֹּב
אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב
  • יקיר בן-משה

    נולדתי בתאריך בלתי מעוגל, יש לי חולצה מנומשת עם פסים שחורים, וברגע זה ממש מוריד את העפעפיים לתוך הגוף. מלמד כתיבה יוצרת במסגרות שונות ברחבי הארץ, עורך ספרי שירה ופרוזה, עורך ספרותי של בית ביאליק, עורך ספרותי לפרויקט שירה על הדרך מטעם עיריית תל אביב-יפו, מנהל אמנותי לפסטיבל השירה הבינלאומי "שער"

קָבַעְתִּי עִם הִילִי, וּבִּטַּלְתִּי כְּדֵי לִכְתֹּב

 

 
עָדִיף שִׁיר רַע מִדֵּיְט טוֹב. רְבִיעִיַּת מוֹזַאַיְקְ מְנַגֶּנֶת מוֹצַרְט
וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ מִלִּים. כְּבָר כָּתַבְתִּי שֶׁבִּטַּלְתִּי עִם הִילִי, 
וַאֲפִלּוּ אֶת מוֹצַרְט
הַלְבַד הַזֶּה סוֹבֵב כְּמוֹ גָּלֶרְיָה 
רֵיקָה מִצִּיּוּרִים. בַּעַל הַמָּקוֹם הִסְתַּלֵּק עִם הָאוֹצֶרֶת
וּבְכָל הַקָּטָלוֹגִים מוֹפִיעָה שְׁגִיאָה בַּהַדְפָּסָה. נוֹלַדְתִּי וְחָלִיתִי
בְּתַאֲרִיךְ בִּלְתִּי מְעֻגָּל. יֵשׁ לִי חֻלְצָה צְהֻבָּה עִם פַּסִּים שְׁחֹרִים
וּבַמַּאֲפֵרָה הַסִּיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת כְּבָר כַּמָּה דַּקּוֹת. הִנֵּה, כָּתַבְתִּי שִׁיר.
אֶפְשָׁר לִתְלוֹת תְּמוּנָה: כָּאן גָּר אָדָם בְּלִי מִלִּים

 

 

25 תגובות

  1. מירי פליישר

    נוגע ללב וכן עד כמה שמילים של משורר יכולות להיות
    קורעים חתיכה מהנשמה ומיד צומח חלק חדש
    שיר טוב בעיני, אפילו במחיר דייט טוב
    הלואי ולא תצטרך להקריב את אורידיקה בחיים באמת תמורת מיטב השיר.גם וגם

  2. לא בטוחה שהבנתי: אתה רודף שמלות או משהו שכל שיריך הם על נשים שהיו לך בהמוניהן או שכרגע יש לך ?
    יש בזה משהו שחצני.

    • הוא רודף שירים, מילי…

      מה זה דייט טוב? אולי שיש בו שתיקות שמנגנות את המילים. אולי כשמוותרים על שיר, בטח על שיר רע.
      כשיש לבד אין מילים. גם לא לבד לפעמים אין מילים. רק כאן זו גלריה ללא ציורים ושם זה דוכן זורח מתפוחים צחקנים. גם הפיצפוץ של ביס בתפוח מתארח אצל דוכן כזה.
      ואז צריך לנשק תפוח בלי מילים.

      • מיכל היקרה, האחת והיחידה, כשמנשקים תפוח פולטים ריח של ראש שנה חדשה. הנה, העיניים שלי נוצצות דבש כבר כמה ימים! אני לא בטוח שבאמת עדיף דייט רע, תמיד נתקעים במעלים עם גוי של שבת שאינו מבין דבר זולת מנועים ומנופים. מסכן נער המעלית, האישונים שלו עולים וצונחים בכל שעה עגולה. האם גם לך יש ריח של שנה חדשה מהפה?

        • כשאני יוצאת לטייל עם העננים אחר הצהרים ונדנדה צוחקת יש לי לפעמים את ריח השנה החדשה.
          כשציור גומר להיוולד אז גם.
          כשעמדתי להתחתן הוא היה שם כל הזמן.
          החכמה לשמור שהוא יופיע פתאום גם לאחר שנים. הכי חשוב שהחיים ביחד לא יתקעו באיזו מעלית ותהיה בהם חכמת שבת פשוטה, בלי גויים של שבת שידליקו לכם את האור בכאילו.

          • נכון מאוד. הנדנדה הצוחקת מתנדנדת כמו שן-חלב בתוך הפה, אולי נקפוץ ממנה אל העולם? אוי, תראי מה זה מיכל, כמעט עמדנו באותו מקום! והגויים, נו מה, גויים! תמיד במעלית, תמיד ברקיע, וכעת, לאן להוליך את החושך כשמדליקים את האור?

    • מצטער אם יש בכך משהו שחצני. אני בסך הכל, כמו מיכל אמרה, רודף שירים. כן, אני עכשיו עם מישהי ואנחנו עומדים להתחתן, אבל חלק מהשירים נכתבו לפני ההיכרות, וחשבתי שהשיר הנ"ל מסכם תקופה. האם אני רודף שמלות? אולי קצת, בעיקר בכדי ללבוש אותן בעצמי בשעת הגילוח

      • לקח לי קצת זמן להבין שזו לא הייתה בדיחה ואתה באמת מתחתן. בעיקר אחרי שמישהו סיפר לי את זה היום כרכילות לוהטת.
        אז יקיר- אתה שיחת העיר.
        והרבה הרבה מזל טוב ואושר גדול.

        ולגבי השיר- אני מאד אוהבת את הכתיבה שלך, גם כשאתה רודף שמלות, גם כשאתה רודף שירים וגם אם תרדוף אחרי שממיות על התקרה, אני עדיין אוהב.

        • וואו אליענה תודה! כן, אני באמת עומד להתחתן, אך אנחנו עדיין לא יודעים היכן ומתי. אולי בקו חמש? הכרטיסן יעמוד בפתח ויגזום את ההזמנות לבאי האוטובוס. מי שלא עומד בתנאי החיים, לא יצליח שלא למעוד בפיתולי הנסיעה. איזה כיף להתחתן! כמו זנב שממית פועם בתוך הלב..

          • מירי פליישר

            בגלל זה דאגתי לך לא ידעתי איפה תשים את הזנב החדש שצומח. עכשיו אני רגועה
            יש לו מקום. והלב מתרחב תמיד

  3. רוני גלבפיש

    יחסית לאיש בלי מילים יש לך כמה מילים מצוחצחות ונהדרות.
    שיר רע עדיף עדיין מרוב הדברים הטובים 🙂 יופי של אמירה.

  4. רונן א. קידר

    הגבתי בשיר אצלי בבלוג…

  5. מאוד מקסים ונוגע..
    אהבתי במיוחד שבכל הקטלוגים מופיעה טעות בהדפסה, מין ממש מרגישים בדידות בשורה הזו, לפחות אני הרגשתי..
    ממש אהבתי את השיר!

    • תודה רות ששמת לב לשורה הזאת. גם אני הרגשתי משהו דומה כשכתבתי את זה, אם כי סביר יותר [ואני מנסה כעת להזכר ברגע הכתיבה] שנצבט לי הלב מהמוסיקה של מוצרט הרבה יותר מדומיית אולם הגלריה. תודה על התגובה האישית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליקיר בן-משה